קזוקי ארליך, בן 22 מרחובות לא היה חייב לצאת מהבית באותה שבת ארורה של ה-7 באוקטובר 2023. יכול היה להישאר בבית סבתו הנעים והנוח. אבל קזוקי, שהיה לוחם בסדיר ב"עורב נח"ל", במקצועו סוחר בשוק ההון שבמקביל מדריך גם פארקור ואקרובטיקה, הוא אדם של ערכים ונתינה שספג בבית מאביו הישראלי ואמו, ממוצא יפני.
"בשבת השחורה התעוררתי בשש וחצי בבוקר. היה רצף מטורף של שש אזעקות, דבר לא שגרתי בעיר כמו רחובות שרחוקה מעוטף עזה", שיחזר קזוקי בראיון ל-mako. "הבנתי שקרה משהו חמור, שזה לא סתם עוד אזעקות".
כשהגיעו התמונות מחדירת המחבלים לשדרות, הוא מספר, "הבנתי שזה אסון. שאני חייב לצאת לעזור לתושבים ולשוטרים. הייתי לוחם וחובש בסדיר והיה ברור לי שאני הולך לעזור, גם במחיר שאני לא חוזר הביתה".
הוא עלה במהירות על מדי צה"ל, כולל אפוד עם ערכת עזרה ראשונה, אקדח שברשותו עם 3 מחסניות - ודהר ברכבו הפרטי לעיר שדרות. "טסתי במהירות של 140 קמ"ש. כל הדרך אזעקות. אני חוצה רמזורים באור אדום, על הכביש רק ניידות, לא היה לי מושג לקראת מה אני הולך. חשבתי בטח חדירת מחבלים וזהו. שזה ייגמר תוך שעתיים-שלוש".
"הבנתי שאני עוד דקה בתוך מלחמה"
סמוך לשדרות הוא נתקל במחסום משטרתי. "השוטר שאל לאן אני נוסע. שיקרתי לו. אמרתי לו שהקפיצו אותי מהיחידה שלי והחיילים שלי בעיר שדרות מחכים לי. הוא האמין לי ונתן לי לעבור". קזוקי נכנס לשדרות ונתקל במראה שבחיים לא ישכח.
"ראיתי גופות ירויות ברחובות. אנשים מחוררים בכדורים. המחבלים טבחו בהם ללא רחמים. מראות קשים שילוו אותי לכל החיים. בשלב הזה קלטתי שאני באירוע גדול, עוד דקה בתוך המלחמה, רק שאני לא יודע מי נגד מי".
קזוקי הבחין בשני כלי רכב של לוחמי יחידת המסתערבים של מג"ב וימ"מ. הוא מחליט על דעת עצמו להצטרף אליהם. הוא מחנה את הרכב שלו באחד הרחובות בעיר. שולף את האקדח שלו ויחד איתם מתחיל לירות לעבר המחבלים. הם נטרלו כמה מהם.
"בשלב מסוים היו שלושה או ארבעה לוחמים פצועים. הוצאתי את הערכה שלי מהאפוד ותחת אש התחלתי לטפל בהם, לאחר מכן דאגנו לפנות אותם לאמבולנסים ממוגני ירי, אבל המחבלים המשיכו לירות בלי הפסקה. ירי תופת. יריתי עם הלוחמים בכמה מחבלים. לא יודע אם הרגתי או לא, אבל הצלחנו לנטרל רבים מהם".
"טיפלתי בפצועים ופתאום טנק יורה במחבלים"
לאחר שכוחות נוספים זרמו לשדרות, הכוח שבו היה קזוקי קיבל פקודה לעזוב הכל ולנסוע בבהילות לקיבוץ ניר-עם, שם מחבלים התבצרו במדגרה והתושבים זקוקים לעזרה. המראות בדרך היו קשים מאוד, גופות זרוקות בשולי הכביש ורכבים שרופים.
"אני פועל על אוטומט", סיפר איך התמודד בסיטואציה. "זה היה טירוף. כדורים שרקו לי מעל הראש, טילי אר.פי.ג'י עפו עלינו. אני על גבעה בסמוך, מטפל בפצועים שנפגעו מירי המחבלים. בשלב מסוים מגיע טנק ויורה על המחבלים".
אחרי שהמחבלים נוטרלו בניר-עם, הלוחמים עם קזוקי מקבלים הוראה להגיע לקיבוץ נירים, לסייע בפינוי וחילוץ משפחות. המחסניות של קזוקי התרוקנו מכדורים, אז הוא לקח רובה מאחד הלוחמים שנפצעו ויחד עם לוחמי ימ"מ וימ"ס נסעו לכיוון נירים.
מנירים הם ממשיכים לקיבוץ בארי, יחד עם החטיבה הטקטית של מג"ב דרום. הלוחמים מחסלים מחבלים על אופנועים, לחימה שנמשכה עד שעות הלילה. בהמשך חברו לכוח של יחידת 'מגלן' שהגיע למקום.
"יממה שלמה הייתי עם הכוחות. אני לא מחשיב את עצמי לגיבור בכלל. עשיתי מה שמצופה מכל אחד", הוא אומר בצניעות. "לא ידעתי שאני נכנס למלחמה. הצלנו אנשים, טיפלנו בפצועים תחת אש מחבלים. עד היום לא סיפרתי להורים שלי מה עשיתי באותו יום".
"היה חשוב לי לספר את הסיפור שלי, של אותם אזרחים של היו חייבים לצאת מהבית. שהיו חלק מהמלחמה באותה שבת, שסיכנו את החיים שלהם, שחלק מהם נהרגו לאחר שפעלו באומץ לב בלתי רגיל ובזכותם, אנשים רבים חיים היום". אחרי הגבורה האזרחית שגילה, כבר למחרת בבוקר קיבל קזוקי צו 8 להתייצב ביחידת המילואים שלו, שם הוא ממשיך לתרום את תרומתו להגנת המדינה.
