מתנות מהאויב: ההיסטוריה המפותלת של נשק השלל

טנקים, נגמ"שים, רקטות, מטוסים - במשך השנים תפס צה"ל טונות של נשק שלל, ששימש את צה"ל ומערכת הביטחון בשלל סיטואציות יצירתיות. חלק מכלי הנשק הועברו לשימוש יחידות מיוחדות; בחלק אחר השתמשו בפשיטות קומנדו. לא פעם השתמשו באותם כלי נשק למען האינטרס הישראלי, אז חימשנו את ידידינו או שמכרנו אותו בעסקאות סיבוביות. היו כלים שצה"ל הפיק מידע מודיעני יקר ערך, וכאלה שסתם הלכו למוזיאון. הנה הסיפורים שלהם.

רכב קרבי משוריין במצב טוב

מאות טנקים וגמ"שים נפלו לידי צה"ל במשך השנים, המלחמות והמבצעים. כמותית, בראש הרשימה ניצבים טנקים מסוג T-55 ו-T-54 ונגמ"שים מסוג BTR-50, BTR-60 ו-BMP-1 ועוד. חלק מהכלים החלידו למוות ואחרים נמכרו לצבאות זרים, ככה שעשינו קופה לא רעה על הסיפור הזה. אבל היו גם לא מעט טנקים ונגמ"שים שהולבשו במדי צה"ל.

בטנקי ה-T – כלים שנפלו לידי צה"ל במלחמת קדש, ששת הימים ויום הכיפורים - הוחלפו המנועים והתותחים. לאחר השדרוג עברתו את שמם ל"טירן" והכניסו אותם לשירות במספר חטיבות, בעיקר במילואים. כך הפך ה-T-55 לטירן 5, ואחרי במלחמת יום הכיפורים נפלו לידי צה"ל גם טנקי T-62, או בעברית טירן 6. כל כך הרבה טנקי T נתפסו במלחמה ההיא שצה"ל הפעיל אוגדה שלמה, אוגדה 440, של טנקי טירן 5. לצידה פעלה חטיבה של טירן 6, בעיקר בצפון.

טנקי הטירן שירתו בנאמנות עד לשנות ה-90, ולא רק את צה"ל: כשישראל הקימה את צבא דרום לבנון, היא חימשה אותו בנדיבות בכל מה שהיה במחסני השלל, כולל רובי סער מסוג קלצ'ניקוב וטנקים מסוג T-55.

הסיפור הכי מעניין בהקשר הזה שייך ל"מבצע רביב": במהלך מלחמת ההתשה סבל צה"ל מאבדות רבות כתוצאה מאש ארטילריה ומבצעים של צבא מצרים. התוקפנות המצרית זכתה בדרך כלל לתגובה אווירית קשה - או למבצע כמו רביב, שיצא לדרך ב-8 בספטמבר 1969, בשעה 22:00.

צה"ל העמיס על נחתות של חיל הים שישה טנקים מסוג טירן 5 ושלושה נגמ"שי BTR-50. את הטנקים הפעילו מדריכי שריון ועל הנגמ"שים העמיסו את לוחמי פלס"ר 7, חה"ן צנחנים ולוחמים מסיירת מטכ"ל שידעו ערבית. הטנקים נצבעו בצבעי הצבא המצרי ועוד באותו הלילה נחתו בצד המצרי, דרומית לסואץ. הכוחות נעו במסלול שאורכו כ-70 ק"מ, ובדרך השמידו כלי רכב, בנוקרים ונקודות משמר, ופגעו קשות בבסיסי הצבא המצרי. הם השמידו גם תחנות מכ"ם אווירי וימי, מה שסייע בהמשך לפעילות צה"ל באזור.

במהלך הפעולה נתקלו הכוחות בגנרל חסן כאמל, מפקד הגזרה המצרי בכבודו ובעצמו. הגנרל היה בטוח שזה כוח מצרי וביקש מהם לעצור. הוא נדרס למוות בתוך מכונית השרד שלו‏. 10 שעות לאחר תחילת המבצע אסף חיל הים את הכוחות. המצרים איבדו 150 חיילים, מספר דומה של כלי רכב ומספר לא ידוע של ראשים שהתגלגלו בעקבות המחדל. לצה"ל היה פצוע קל, ובנוסף לכך אבד מטוס סקייהוק שחיפה על הכוחות. הטייס, רס"ן חגי רונן, הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע.

לא הרבה יודעים, אבל חלק מאותם נגמ"שים נמצאים עד היום בשירות הצבא. בשנות ה-80 פיתח המהנדס וקצין הצנחנים בני (בנגה) בית אור נגמ"ש חי"ר חדש שיגן על לוחמי צה"ל בצורה טובה יותר, ולא פחות חשוב – זולה יותר. בנגה עיצב את נגמ"ש האכזרית, שהוא למעשה טנק T-55 שהורידו לו את הצריח, שדרגו אותו והוסיפו לו כלי נשק המותאמים לחי"ר. האכזרית הוכיחה את עצמה כעמידה בפני טילי נ"ט ומטענים, ונמצאת עד היום בשירות צה"ל.

יום טוב לצוד קטיושות

רשימת השלל הצה"לית כוללת עשרות אלפי כלי נשק מסוגים שונים - רובי סער מסוג קלצ'ניקוב, רובי צלפים מסוג דרגונוב ומקלעים מסוג PK או RPD. גם מטולים רבים מסוג RPG, החביבים מאוד על ארגוני הטרור, נפלו לידי צה"ל בכמויות מסחריות. צה"ל לא החליף את הרובים שלו בנשק השלל, אבל הכניס חלק מהם לשירות - ובתקופות מסוימות זה הפך ממש לסמל סטטוס.

המוכר ביותר הוא הקלצ'ניקוב, שהפך לנשק האישי של לוחמי שייטת 13, בעיקר בזכות העמידות שלו במים. בתמונות יח"צ רבות שפרסם הצבא נראים אנשי הדממה פורצים מהים חמושים בקלצ', לעתים משודרג בכל מיני תוספות כמו כוונת לילה או מטול רימונים. הנשק הזה מצא עצמו גם בסיירת מטכ"ל והפך לחביב על כמה מפקדים בכירים בצה"ל (אגב, הנשק האישי בצה"ל של שנות ה-70 היה ה-FN השנוא. חיילים נהגו לזרוק אותו בצד הדרך ולקחת במקומו את הקלצ' מהרוגי האויב).

צה"ל הכניס לשירות גם את מקלעי ה-PK והRPD-, ששימשו את לוחמי יחידת אגוז: הם יצאו איתם למארבים בימי רצועת הביטחון. המקלעים האלה קטלו הרבה מאוד מחבלים בשנות ה-90, ועל הדרך הפכו גם הם לסמל סטטוס. במלחמת לבנון השנייה זכה צה"ל לאספקה של מקלעי PK נוספים באדיבות חיזבאללה, אולם רובם לא נכנסו לשירות.

גם רובה הצלפים הרוסי דרגונוב הפך לחביב הקהל, בעיקר לוחמי היחידות המיוחדות, והשתלב בין השאר בסיירת יעל ובמחלקות הסיור של חיל ההנדסה. אבל המעניינים ביותר שהשתמשו בנשק הזה הם "הצ'צ'נים של צה"ל", קבוצה של יהודים עולי ברית המועצות ששרתו כצלפים בצבא הרוסי והשתתפו במלחמה בצ'צ'ניה. הקבוצה הזו נשלחה לפעול באופן די עצמאי ברצועת עזה במהלך האינתיפאדה השנייה, שם קטלה עשרות רבות של מחבלים.

עוד כלי מעניין שנכנס לשירות נרחב בצה"ל הוא ה-RPG. הפעם הראשונה שצה"ל נתקל במטולים האלה הייתה במלחמת יום הכיפורים, כשה RPG-7 עשה שמות בטנקים ובנגמ"שים של צה"ל. ראינו אותם שוב במהלך מלחמת לבנון הראשונה, שם הופעל בכמויות אדירות וגרם לנפגעים רבים בקרב חיילי צה"ל. באותה מלחמה התפרסמו מי שכונו "ילדי ה-RPG", ילדים שנשלחו עם מטולים לפגוע בחיילים. אלפי כלים כאלה נכנסו לשירות בצה"ל, ובניגוד לרובים הפך ה-RPG לכלי נשק מחלקתי בכל הגדודים בצה"ל. הוא עדיין נמצא בכמה יחידות מילואים.

הקטיושה, הרקטה שעשתה לא מעט כאבי ראש לתושבי צפון הארץ, זכתה גם היא להתגייס לצה"ל: בסוף שנות ה-60 הוקמה סוללה של קטיושות שלל ממלחמת ששת הימים. הסוללה הפעילה שני סוגים של משגרים, 240 מ"מ (דגם BM-24) ו-130 מ"מ. את הקטיושות ירינו על בסיס מחבלים בלבנון, על הסורים ואפילו על המצרים.

גדוד מילואים שפעל בין השאר במלחמת יום הכיפורים נבנה על טהרת קטיושות שלל, ושימוש ברקטות האלה נעשה גם במלחמת לבנון הראשונה: בזמן שרקטות מסוג זה עפו לכיוון ישראל, חיילי צה"ל אספו את מה שלא התפוצץ והחזירו לשולח בדואר ישיר. הרקטות יצאו משירות מיד לאחר המלחמה.

יש, מטוסים במתנה

גם מהאוויר נפל שלל לידי כוחות צה"ל, ובמקרים מסוימים הופל: חלק מהמטוסים נתפסו במבצעים, חלק נמצאו במקרה וחלק ממש עונים להגדרה של מתנה.

בשנות ה-50 וה-60 היה המיג 17, תוצרת ברה"מ, אחד ממטוסי הקרב העיקריים של חילות האוויר במדינות ערב. באופן טבעי, המודיעין הישראלי ניסה להשיג מידע על הציפור הזאת כדי להעביר אותו לטייסי חיל האוויר שהתמודדו מולו. וזה קרה כמו לפי הזמנה.

ב-12 באוגוסט 1968 יצאו טייסי חיל האוויר סורי, סגן וליד אדהם וסג"מ רדפאן רפאעי, לגיחת אימון. הם היו מצוידים במפה ישנה, טעו בניווט ונכנסו לשטח ישראל. השניים נחתו במנחת בצת כשהם בטוחים שהם בלבנון, נשבו וזכו לחזור לביתם רק כעבור שנתיים. המטוסים, מנגד, לא הוחזרו. הם פורקו ונבחנו על ידי אנשי חיל האוויר והמודיעין. בהמשך, באקט של מחווה ורצון טוב, הם נשלחו גם למודיעין של ארה"ב. אחד מהם הוחזר לישראל ומוצג במוזיאון חיל האוויר.

הסיפור של המיג 21 מוכר יותר: המטוס נחת פה ב-1966 בזכות מבצע מרשים של המוסד. מוניר רדפא, טייס בחיל האוויר העיראקי, ערק לישראל והנחית אותו בבסיס תל נוף. כמו במקרה של המיג 17, המטוס פורק לגורמים, נבחן על ידי אנשי המודיעין וחיל האוויר, והוטס מול טייסי צה"ל כדי שילמדו להתמודד איתו. גם המיג 21 נשלח לארה"ב, שהתמודדה מולו בווייטנאם, וכיום הוא מוצג במוזיאון חיל האוויר.

בזכות עריקות של טייסים ערבים קיבלנו גם את היאק 11 - זה קרה ב-1964 – אלא שמטוס האימונים הזה לא ממש הרשים את חיל האוויר. הטייס המצרי קפטן מחמוד עבאס חילמי עבר לגור בחו"ל ונרצח על ידי המודיעין המצרי, והמטוס שאיתו ערק הועבר לבריטים עם עוד כמה טנקים שנפלו שלל בתמורה למטוס מסוג הרווארד.

במקרה של המיג 23, חיל האוויר דווקא מאוד התעניין במתנה שנפלה עליו משמים. ב-11 באוקטובר 1989 ערק לישראל טייס חיל האוויר הסורי, רס"ן בסאם עאדל, והביא איתו כנדוניה את מטוס הקרב. הוא עבר בישראל 18 טיסות ניסוי, ואחריהן הועבר לטייסי חיל האוויר הישראלי מידע על נקודות התורפה שלו. בהמשך הצטרף לגלריה הגדלה של המוצגים במוזיאון חיל האוויר בחצרים.

במהלך מלחמת יום הכיפורים ערך צבא מצרים פשיטת קומנדו גדולה. מאות לוחמים הוטסו מעבר לקווי צה"ל במסוקי מי 8 רוסיים. אחד מאותם מסוקים נחת לא טוב ושבר את כן הנסע הקדמי שלו. הטייס יצא לבדוק מה קרה ונהרג כשהרוטור ערף את ראשו. שאר הצוות נמלט והמסוק נשאר נטוש בשטח, עד שמצא אותו מי שהיה אז מפקד בסיס רפידים, אליעזר ("צ'יטה") כהן. כהן, טייס מסוקים מפורסם בעצמו, הביא את המסוק לרפידים ובחן את היכולות שלו עם טייס מצרי שבוי. אגב, המי 8 לא מצא את דרכו למוזיאון חיל האוויר: הפעם החליטו לעשות עליו רווח ומכרו אותו לאמריקאים במיליון דולר.

מסוק הקרב צרפתי גאזל הופעל על ידי חיל האוויר הסורי, בין השאר נגד חטיבות השריון של צה"ל במלחמת לבנון הראשונה. מסוקים רבים נפגעו על ידי חיל האוויר ולוחמי הנ"מ, ושניים מהם הועברו לישראל ושופצו. אחד מהם הספיק להשתתף במפגן חיל האוויר כבר ב-1982, שבועיים בלבד אחרי שנתפס. שני המסוקים שירתו בחיל האוויר מספר שנים, ובסופו של דבר נשלח אחד מהם למוזיאון חיל האוויר. השני נמכר לחברת החשמל שמפעילה אותו לתחזוקת הקווים שלה.

מלבנון לדרום אמריקה

ישראל ידעה לנצל את הנשק שנפל לידיה גם כדי לקדם אינטרסים שונים, כאן ומעבר לים. מדינת ישראל העבירה כלי נשק שנפלו שלל למחתרות שונות, כמו למשל לכורדים. כאמור חימשנו גם את צד"ל, ומכרנו לא מעט מאותם כלי נשק - מה שהכניס לקופת המדינה הרבה מאוד מיליונים.

היו גם מקרים אפלים שנקשרו לנשק השלל. בנובמבר 2010 חשף הפנטגון מסמכים סודיים שהתייחסו בין השאר למבצעים "קומקום עקום 1" וקומקום עקום 2"; התברר שהפנטגון רכש מצה"ל נשק שלל ממלחמת לבנון הראשונה, וזה הועבר לידי המחתרת "קונטראס", מתנגדי המשטר בניקרגואה. מדובר בקלצ'ניקובים, מקלעים, רובי צלפים, תותחים, מרגמות וטונות של תחמושת. את הקלצ'ים מכרנו ב-210 דולר ליחידה, מרגמות 60 מ"מ בכ-1,500 דולר האחת ומרגמות 81 מ"מ בכ-5,000. מחירים מופקעים, אבל זאת לא הנקודה.

בגלל החשיפה מצאה את עצמה ישראל מעורבת במלחמה בדרום אמריקה, אבל זה היה החלק הפחות בעייתי בסיפור שאנו מכירים היום כפרשת "איראן-קונטראס" - נשק שהגיע מישראל למשטר האייטולות בטהרן. אבל באנו לדבר על שלל, לא לפתוח פצעים ישנים.