נהוג לומר על הארטילריה שהיא מלכת שדה הקרב, אבל הזמנים השתנו. תכירו את המלכה החדשה: הטכנולוגיה. הטכנולוגיה הצבאית הייתה מאז ומתמיד גורם משפיע על תוצאות קרבות ומלחמות, ובשנים האחרונות יותר מאי פעם. אמצעים מתוחכמים נותנים מענה לבעיות מבצעיות ובמקביל הופכים את שדה הקרב לחכם ומורכב יותר. חלק מהמערכות החדשות שהוטמעו בצבאות שינו סדרי עולם, כאשר מדינות בעלות יתרון טכנולוגי הצליחו להביס את צבא האויב לעיתים במחיר דמים נמוך באופן משמעותי. בכתבה שלפניכם נציג את האמצעים שהיו אבן דרך בתחום הטכנולוגיה הצבאית.
טיל אוויר-אוויר
נהוג לומר שעד לכניסתו לשירות של טיל זה נחשבו קרבות אוויר אוויר לקרבות אבירים. מטוסים היו צריכים לתמרן לזנב היריב ולהגיע לטווח של כמה מאות מטרים, כאשר הטייס הראשון שהצליח להגיע לעמדה זו הפיל את היריב בעזרת התותח. טילי האוויר-אוויר שינו את הקרבות לחלוטין, והיום הפלה באמצעות תותח נחשבת לנדירה. טיל האוויר-אוויר הראשון פותח על ידי ארה"ב כבר בזמן מלחמת העולם השנייה, ונועד להגן על המפציצים הכבדים מפני מטוסי הקרב הגרמנים. השימוש הנרחב הראשון בנשק זה היה במלחמת וייטנאם כאשר טייסי ארה"ב היו חמושים בAIM-9 סיידווינדר. טווח הטיל הגיע ל-15 ק"מ והוא היה מונחה בעזרת ראש ביות שואף חום –הוא היה "מרגיש" את חום המנוע של מטוס האויב. במקביל פיתחו הרוסים את ה-RS-U-1 שהיה בעל מאפיינים דומים.
הבעיה של הטילים הראשונים הייתה שכמו בתותח, הטייס היה צריך להגיע לזנבו של היריב, לנעול עליו את המכ"ם ולהישאר במצב זה למשך מספר שניות – לא מעט זמן במונחים של קרב אוויר. מאז ידעו הטילים גלגולים רבים ואת הטילים של היום ניתן לירות כמעט מכל זווית ולא פחות חשוב – בשיטה של שגר ושכח, דוגמת ה-AIM-120 אמראם. לטיל זה מערכת הנחייה אקטיבית ומערכת איתור גלי רדיו, כך שהוא יכול לפעול בכל מזג אוויר ומעבר לאופק.
מכ"ם
מפקד מהעבר שרצה לתצפת נאלץ להסתפק בטווח המשקפת. המפקדים היום יכולים לשבת במקום בטוח בעומק המדינה ולדעת מה יש לאויב, כמה ובאיזה מרחק. הופעת המכ"ם כבר בימי מלחמת העולם השנייה הייתה לא פחות ממהפכה בשדה הקרב. מלבד איתור מטרות, המכ"מים של היום משמשים גם כמערכת הנחייה של כלי נשק שונים, מה שהגדיל את הטווח היעיל במאות קילומטרים. מערכות אלו יודעות להפוך את הלילה ליום ואינן מתרגשות גם כאשר יש מזג אוויר סוער. בזכות המכ"ם טייס יכול לירות טילים מעבר לאופק וכך גם אנשי הים.
מכ"מים שנחשבים למתקדמים ביותר הם "אורן ירוק" ו"אורן אדיר" הישראלים. לפי פרסומים זרים טווח הגילוי שלהם מגיע ל-1,000 ק"מ, מה שאומר שאורן ירוק ואדיר מסוגלים לאתר טילים שישוגרו מאירן והן שיכווינו את טילי החץ למטרה.
היכולות הגבוהות של המערכות המכ"ם כבר עשו את שלן כאשר מדינות רבות נאלצו להשקיע מיליארדי דולרים בפיתוח של מטוסים וספינות שיכולות להתחמק מהמכ"ם. אך לכל דבר יש פתרון וברוסיה הכריזה שהם עובדים על מכ"ם שיאתר גם מטוסי חמקן.
חימוש מונחה מדויק
מה לא נאמר על כמויות הנשק של מלחמות העבר. כדי לפגוע במטרה אחת חיילים ירו אלפי כדורים, מטוסים הפילו מאות פצצות והארטילריה ירתה אלפי פגזים. בזכות פיתוח של מערכות הנחייה מתקדמות, שדה הקרב נמצא במוד של "טיל אחד מטרה אחת" והדבר נכון לים, אוויר ויבשה. אם במלחמת העולם השנייה נשלחו מאות מטוסים בכדי לפגוע במטרה אחת, כיום מטוס אחד יכול לפגוע במספר מטרות. מטוס בי 2 אמריקאי מסוגל כיום לשאת מספר פצצות JDAM מונחות. בתחום הקרקעי יכולים חיילי החי"ר לשגר טיל נ"ט מסוג גיל מבלי לחשוף עצמם; הטיל, שלו מערכת הנחייה חכמה, טס לעבר האויב – והם כבר מכוונים על המטרה הבאה.
המהפכה בתחום הקפיצה עשרות מונים את היכולות והחשיבות של טילי השיוט. לא קיים סכסוך שבו ארה"ב לא שגרה טילי טומהוק. הטיל הזה שמונחה בעזרת מערכת GPS מסוגל להיכנס לתוך חלון של בית ממרחק של 3,000 ק"מ. מלחמת המפרץ הראשונה ומבצע "כוח מאוחד" שהיה במרץ 1999 נחשבים לנקודת הזמן שממנה והלאה עיקר הנשק שהופעל במערכה היה מדויק. במבצע כוח מאוחד הפיל מטוס בי 2 16 פצצות מונחות שהשמידו 16 מטרות במאה אחוז הצלחה.
מערכות ראיית לילה
החיילים של היום אינם יודעים שבעבר מלחמות התנהלו כמו שעות פתיחה של מכולת שכונתית: עולה היום נלחמים וכשיורד הלילה חוזרים למנוחה במחנה. כיום אף צבא שמכבד את עצמו לא ירכוש מערכות נשק ותצפית אם הן לא הופכות את הלילה ליום. מערכות לראיית לילה מתחלקות לשתיים: מגבירות אור כוכבים ומערכות תרמיות שעובדות על חום וקור.
הראשונים שהכניסו את האמר"לים לשירות מבצעי נרחב היו האמריקאים. בזמן מלחמת וייטנאם נהגו הוייטקונג להוביל כוחות וציוד בשעות הלילה והצבא האמריקאי פיתח את היכולת הזו בכדי להתמודד עם הבעיה. מאז הנושא התפתח במהירות שיא עד לרמת הכוונת של החייל הפשוט.
כיום חיילי חי"ר רבים מצוידים במערכות דוגמת החד עיני – מגביר אור כוכבים, שבשילוב עם אמצעי לייזר שמותקן על הנשק מאפשר להם יכולת ירי בטווחים רחוקים. כוונות לילה מאפשרות לצלפים לפגוע במטרה שלהם ממרחק של מאות מטרים וכך גם טייסי מסוקי קרב שמסוגלים גם בשעות החשיכה להשמיד טנקים ממרחק של 3 ק"מ. מערכות כמו ה"רקון" מאפשרות תצפית לטווחים שנעים בין 10 ל-15 ק"מ מה שמאפשר הזרמת מידע חיוני למפקדים גם בשעות החשיכה.
מערכות שליטה ובקרה (שו"ב)
אם בעבר הלא ממש רחוק נאלצו מפקדים להשתמש ברצים בכדי להעביר פקודות כיום ניתן בלחיצת כפתור לשלוט בכוחות גם כשהם נמצאים בצד השני של העולם. בזכות פיתוחים טכנולוגיים שונים מפקדים יודעים איפה נמצאים כל הכוחות שלהם עד רמת הכלי הבודד, גם כאשר הם מפקדים על דיביזיות בנות עשרות אלפי חיילים.
בצה"ל מוכר הנושא במסגרת פרויקט צבא יבשה דיגטלי, צי"ד. לכל מפקד עד רמת הסמל יש מחשב נישא בו הוא יכול לראות דרך אמצעי מודיעין איפה נמצא האויב, ואיפה נמצאים הכוחות שלו – כך שמלבד לחימה אפקטיבית המערכת יכולה למנוע תקלות כמו אש ידידותית. המפקד יכול להעביר פקודות באמצעות דואר אלקטרוני במקרה שהקשר עמוס ולשלוח לשדרת הפיקוד שמתחתיו תצלומי אוויר, נקודות ציון של המטרה ובעצם כל מה שהדמיון שלו מאפשר. המערכת מאפשרת למפקד לשלב כוחות מסוגים שונים בקרב התמרון היבשתי בזכות היכולת שלה לתקשר עם כוחות מחילות שונים ולתאם בניהם. בספינות הצי האמריקאי מערכות שו"ב מסוגלות להפעיל את חלק מאמצעי ההגנה באופן אוטונומי, מה שללא ספק מקל על המפקד. כמו כן היא מאפשרת כיוון טילים ארוכי טווח מעבר לקו האופק.