"זו הפעם ראשונה שאני כותב מכתבים, כי זו הפעם הראשונה שאני מרגיש סכנת חיים... הרגליים שלי רועדות, השיניים שלי חורקות. אני מנסה לסדר את הראש בין כל המחשבות, אולי זו הפעם האחרונה שאני כותב לכם... כל הזמן רציתי להיות גיבור של מלחמה ולמרות כל האימונים, אני מרגיש אבוד. זאת מלחמה ולא אימון קו... כולנו פה אחים לנשק, אחד בשביל השני".
את המכתב הזה כתב עומר אמסלם, לוחם גולני לשעבר במהלך מבצע צוק איתן. הוא לחם יחד עם חבריו בשכונות בית חאנון וסג'עייה, ויחד איתם סיכן את חייו למען ביטחון המדינה. אמסלם (22), תושב קרית אתא, השתחרר לאחרונה מצה"ל והחליט כמו רבים מחבריו לעבוד כמאבטח - אבל נדהם לשמוע מחברת האבטחה שביקש לעבוד בה שהמשרד לביטחון פנים דוחה את בקשתו לשאת אקדח ברישיון מכיוון שבהיותו נער הורשע בעבירה פלילית של גניבת טלפון סלולרי.
"זה ממש אבסורד שעשרות לוחמים שלחמו במבצע צוק איתן, שירתו ביחידות קרביות, סיכנו את חייהם למען ביטחון מדינת ישראל והצטיינו בשדה הקרב, לא יכולים לקבל רישיון נשק בגלל עבירות שביצעו כשהיו בני נוער", טוען אמסלם. "המדינה יורקת לנו בפרצוף. מותר לי להחזיק במיקרו-תבור, במקלע נגב ובטילים, אני עושה מילואים ביחידה קרבית, אבל אני לא יכול להיות מאבטח? חייבים לשנות את החוק ולהגמיש אותו עבור חיילים משוחררים כמוני, לראות שאכן השתקמנו וסיימנו שירות חובה למופת בלי שום בעיות ולאשר לנו להיות מאבטחים".
אמסלם הורשע בגיל 17 בגניבה של טלפון סלולרי מנערה. הוא שהה בבית מעצר במשך כחודש וחצי ונדון בבית המשפט לארבעה חודשי מאסר, עונש שריצה בעבודות שירות בתחנת משטרה בצפון הארץ. כשהגיע מועד גיוסו לצה"ל, נאמר לו שקיבל פטור עקב עברו הפלילי. "הייתי ילד בלי שיקול דעת, עשיתי טעות ושילמתי עליה מחיר יקר מאוד. קיבלתי פטור משירות אבל החלטתי שאני לא מוותר, שאני רוצה לשרת את המדינה ואני הולך עם זה עד הסוף, עד שיגייסו אותי", הוא משחזר.
אמסלם שלח מכתבים למפקד לשכת הגיוס בצירוף המלצות של קציני משטרה ובעלי עסקים שאצלם עבד. בסופו של דבר הסתיים המאבק שלו בהצלחה והוא גויס לצה"ל. לאחר גיוסו הוא נשלח לבסיס חוות השומר כחייל מקא"ם (כיום איתן) וסיים טירונות בהצטיינות. "זו הטירונות הכי קשה שיש לדעתי, יותר מבחי"ר אפילו. רק מי שמגיע למקום הזה מבין עד כמה זה לא קל לסיים טירונות בחוות השומר", אומר אמסלם.
"רציתי בסך הכול להתפרנס"
בסיום הטירונות החליט אמסלם שיעשה הכל כדי להגיע ליחידת קרבית. הוא שוב עבר שורה של מבחנים, נפגש עם קב"נים ועבר מספר ראיונות. גם לאחר שהוצע לו תפקיד כתומך לחימה בגדוד תותחנים הוא לא ויתר ולבסוף מצא את עצמו כלוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני. בהמשך הוכשר כצלף ובמהלך מבצע צוק איתן איבד שניים מחבריו, שון כרמלי ובן וענונו ז"ל.
"שמעתי פיצוצים. כשהגעתי לאחת השכונות ראיתי נגמ"שים מפוצצים וגופות של לוחמים שהכרתי. זה היה רגע קשה מאוד. אספנו את הגופות ובמקביל המשכנו בלחימה. היו לכוח שלי ארבע היתקלויות עם מחבלים והייתי בטוח שאני אמות בקרב. שלחתי מכתב להורים שלי כשלא הייתי בטוח שאחזור הביתה", הוא מספר. בתעודת השחרור שלו כתב עליו מפקדו: "מהווה דוגמה אישית לחבריו, למחלקה ולפלוגה. אחראי ומסור. ביצע את תפקידו בצורה טובה מאוד לשביעות רצון מפקדיו".
חברת אבטחה גדולה שאמסלם פנה אליה הסבירה לו שסיכוייו לקבל רישיון נשק שואפים לאפס בגלל עברו הפלילי, ושלא יוכל לקבל תעודת יושר - מסמך משטרתי המעיד שאין לו רישום פלילי. "רציתי בסך הכול להתפרנס. החלום שלי הוא לשרת בימ"מ או ביס"מ במשטרה, אבל מבלי לקבל רישיון נשק, אין לי סיכוי", הוא אומר. "האם לאורך כל החיים שלי יתייגו אותי כעבריין על דבר שעשיתי כשהייתי נער? זה לא הגיוני. שישפטו אותי על בסיס השירות הצבאי שלי, שיראו שלא ביצעתי אפילו פעם אחת עבירת משמעת, שהייתי חייל למופת. לא יתכן שאני ועוד רבים כמוני לא נוכל לשאת אקדחים, אבל במילואים למדינה אין בעיה עם זה שנחזיק רובים ומקלעים. זה מתסכל".
"המדינה בועטת בנו במקום לחבק אותנו"
ניר (שם בדוי), צעיר בן 21 מצפון הארץ, שירת בגולני כמפקד כיתה ולחם גם הוא במבצע צוק איתן. בעת שהיה נער קיים יחסי מין עם קטינה, הורשע בבית המשפט ונדון לעבודות שירות. כשסיים את השירות הצבאי הוא פנה לבעל חברת אבטחה וביקש לעבוד כמאבטח. הוא שלח את מסמכיו למשטרה ולמשרד לביטחון הפנים, אך קיבל תשובה שלילית.
"אם אנחנו טובים מספיק בשביל המדינה כדי להילחם בעזה, לירות בכל אמצעי הלחימה שקיימים ולעשות שירות מילואים בשטחים, אז למה אנחנו לא מספיק טובים בשביל לעבוד כמאבטחים? שיקמנו את החיים שלנו, אנחנו רוצים להתפרנס בכבוד והמדינה בועטת בנו במקום לחבק אותנו. לא מתייחסים לתרומה שלנו למען ביטחון המדינה. נרשמתי ללימודים באוניברסיטה, אני רוצה לעבוד כמאבטח ולממן את הלימודים אבל אני מרגיש שהמדינה פשוט בועטת בי, רוצה שאחזור לפשע. לא נותנים לנו להיות שווים בין שווים", זועם ניר.
מכתב הדחייה לקבלת רישיון נשק היה מקומם עוד יותר. "מתוך סמכותי על פי סעיף 12 (א') (1) לחוק כלי ירייה, הריני להודיעך בזה כי בקשתך לרישיון כלי ירייה לא אושרה מהסיבות המפורטות מטה... לאור המלצת משטרת ישראל בגין פסק דין שהוטל בו עונש מאסר", נכתב על ידי ליאור אהרון, מרכז כלי ירייה ארגוניים במחוז צפון של המשרד לביטחון פנים. "אני מכיר עוד ארבעה לוחמים כמוני שקיבלו תשובה שלילית, וכמוני גם הם מתוסכלים. יש כאלה שאפילו שוקלים לרדת מהארץ", מציין ניר.
היכן טמונה הבעיה? כנראה שדווקא לא בחברות האבטחה. "מראש אנחנו נותנים להם תשובה שלילית. אני עושה את זה בלב כבד, בכאב, כי בכל זאת מדובר בלוחמים מעולים עם המלצות טובות, אבל אני יודע שהמשטרה והמשרד לביטחון פנים ידחו את הבקשות שלהם בגלל העבר הפלילי", טוען בעל חברת אבטחה.
החוק היבש קובע שאדם בעל עבר פלילי שהורשע ונדון למאסר לא יוכל לקבל רישיון נשק. למרות המצב הביטחוני ולמרות מחסור ביותר מאלף מאבטחים במוסדות חינוך וציבור, המשטרה מחליטה באופן גורף שלא לאשר רישיונות נשק לאותם לוחמים שהיו יכולים לסייע ולתגבר את מערך האבטחה ברחבי המדינה.
"זה בלתי נתפס ובלתי נסבל שזה היחס שמקבלים הלוחמים מהמדינה, הם יכלו לעזור כמאבטחים ולמנוע פיגועים. הם החזיקו בכלי נשק בסדיר ובמילואים אבל הם לא יכולים לקבל אקדח, זה אבסורד. אני חושב שצריך לבוא לקראתם ולא לעשות הכללה גורפת, אבל אני מאמין שההנחיות ישונו בקרוב. השר מודע מאוד לבעייתיות שבעניין ומבין את רחשי ליבם של החיילים המשוחררים ולכן ביקש מהמשטרה לבחון את המדיניות מחדש", מסביר גורם בכיר במשרד לביטחון פנים.
"השר ביקש מהמשטרה לבחון מחדש את מדיניותה"
את המאבק של הלוחמים לקבלת רישיון נשק החל אלן פרידזון ז"ל. פרידזון, ששירת כלוחם בגדוד 101 בחטיבת הצנחנים, היה לוחם ומפקד מצטיין. בגיל 13 הורשע בעבירות רכוש, וכשהשתחרר מצה"ל לפני ארבע שנים נדהם לגלות שהמשטרה מסרבת לאפשר לו לקבל רישיון נשק. הוא החליט לנהל מאבק כנגד ההחלטה וכתב מכתב בעניין לחברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס.
"הרגשתי שמתייחסים אליי כמו עבריין שוב כמו לפני שבע שנים. אני חושב שצריך לתת לנוער בסיכון אמונה שאפשר לצאת מהמצב ולעלות על דרך חדשה", כתב. בשנת 2013 נהרג אלן פרידזון בתאונת דרכים יחד עם סבתו. ח"כ לוי-אבקסיס יזמה תיקון להצעת חוק שאושר בכנסת לפני כשלוש שנים בעניין, תיקון אשר מאפשר ללוחמים בעלי עבר פלילי לקבל רישיון נשק, אך השינוי לא נראה בשטח.
המקרה המשונה ביותר של סירוב להענקת רישיון נשק הוא זה של דוד, לוחם לשעבר מירושלים ששירת גם הוא במהלך מבצע צוק איתן, רצה לעבוד כמאבטח וקיבל תשובה שלילית. למה? מפני שבגיל 17 הוא נחקר בתחנת משטרה – נחקר, לא נעצר ולא נשפט - מכיוון שחברו סחר בסמים. "הייתי בהלם. אני, שלקחתי חלק במבצע, שחברים שלי נפצעו ונהרגו לידי, לא יכול לעבוד כמאבטח? לא נעצרתי ולא הוגש נגדי כתב אישום, רק נחקרתי על תיק שלא קשור אלי. אני מיואש", הוא אומר.
"זו התנהלות שערורייתית", זועם עו"ד מוטי יוסף, המסייע לגששים וללוחמים שהמדינה מסרבת לתת להם רישיון נשק. "המדינה מתנהלת במוסר כפול: הם טובים לצבא ולמילואים אבל לא כמאבטחים. אם הם לא יכולים להיות מאבטחים, אל תגייסו אותם לשירות ביחידות קרביות. אי אפשר להתנהג בצביעות כלפי אותם לוחמים", טוען יוסף. "האם גם לוחם ביחידת דובדבן, שבמסגרת שירותו משתמש באקדחים, לא יכול לשמש כמאבטח רק כי יש לו עבר פלילי? והיה כבר מקרה כזה. זה טמטום, החוק חייב להשתנות ובהקדם. המדינה עושה עוול גדול מאוד לאותם לוחמים שבסך הכול רוצים להתפרנס בכבוד".
תגובת המשרד לביטחון פנים: "השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן סבור שהאינטרס הלאומי של מדינת ישראל המתמודדת עם גל טרור הוא לאפשר לאזרחים מיומנים לקבל רישיון לנשיאת נשק מפני שהם מהווים גורם מכפיל כוח ברחובות ובגל הטרור האחרון הוכח שהם סייעו רבות במלחמה בטרור. השר ארדן סבור שיש להבחין בין אזרחים עם עבר פלילי קרוב לבין אזרחים שבעברם הרחוק יש עבירה פלילית כלשהי ומאז הם ביצעו שירות צבאי משמעותי בצה"ל. לכן השר ביקש מהמשטרה לבחון מחדש את מדיניותה ולבדוק באופן פרטני כל מקרה בו מוגשת בקשה לרישיון נשק על ידי חייל משוחרר שביצע עבירה פלילית עוד לפני גיוסו לצבא. ראוי שחיילים אלו יקבלו התייחסות פרטנית ובחינה של מסלול חייהם מאז ביצוע העבירה הפלילית".