את שולחנה של יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (היוהל"ן), תא"ל רחלי טבת־ויזל, מכסה ערמה גבוהה ועבה של דפים. מחקרים, מאמרים ודוחות נערמים זה על זה - וזה רק חומר מהשבוע החולף. הנושאים שבהם עוסקת תא"ל טבת־ויזל מגוונים, חלקם רגישים ומורכבים ונפח העבודה משתנה בהתאם. ככה זה כשאת אחראית על ליווי, קידום ושילובן המיטבי של כל נשות צה"ל. "קשה לי להצביע על נושא אחד שעל סדר היום שבוער יותר מכולם. יש לא מעט במוקד העניינים", היא משיבה בחיוך כשהיא נשאלת על הסוגיות בהן היא עוסקת. "אבל ציבורית, הנושא הבוער ביותר הוא סוגיית גיוס החרדים. אין חוכמות", היא קובעת בלי היסוס. "זו תקופה היסטורית, וכיוהל"ן זאת תקופה שמטרידה ומדאיגה אותי במיוחד. אם המדינה תחליט שזה באמת יקרה, אנחנו ביוהל"ן נערכים כדי להבטיח שגיוס החרדים לא יביא להדרה של נשים מתפקידים ומהמרחב הציבורי".
יום האישה הבינלאומי מספק בכל שנה הזדמנות לסקור את מצבן של נשים במגזרים שונים, בין השאר של לובשות המדים בצה"ל. הפעם, ב־2013, אפשר להתגאות בלוחמת שעוטרה בצל"ש, לספר על נווטת הקרב הדתייה הראשונה שצעדה עם חצאית במסדר הכנפיים לפני שלושה חודשים, ולנקוב ב־92 האחוזים מכלל התפקידים בצבא שפתוחים בפני נשים. אולי דווקא בגלל זה, הנושא הלוחץ מכולם על שולחן היוהל"ן הוא אוכלוסייה שברובה טרם עלתה על מדים. בעוד המשא ומתן הקואליציוני גועש סביב גיוס החרדים ובשיח הציבורי נשמעת ללא הרף הסיסמה לשוויון בנטל, המשרתות בצבא לא תמיד מוזכרות במשוואה. "בכל מקום שיש דיון בנושא חרדים בצבא אנחנו נמצאים שם", היא מציינת. "זה חשוב. במידה והמדינה מחליטה שחל חוק שירות חובה על כל אזרחי המדינה, התפקיד שלי כיוהל"ן הוא לראות איך זה קורה - בלי שזה יפגע בשירות הנשים. והאמת", היא אומרת, "זאת משימה מאוד מורכבת".
אין הבדל בין מש"קית ת"ש לבין הפקידה מהבנק
ההחלטה על פקיעת חוק טל - שפוטר את החרדים מגיוס לצבא - התקבלה כבר לפני למעלה משנה, בסוף פברואר 2012. החוק פקע באוגוסט האחרון, טרם נמצאה לו תחלופה - והתוצאות בשטח כבר הופכות מוחשיות: בלשכות הגיוס יותר ויותר חרדים מגיעים לצו הראשון, והצבא נערך לגייס אלפים כבר בקיץ הקרוב. "לא משנה מה, אנחנו צריכים לדאוג שלא נפגע ב-DNA של צה"ל, שהצבא לא הולך להשתנות", היא מדגישה שוב ושוב במהלך הראיון. "מה שכן, אני חוששת שגם אם יתקבלו ההחלטות הנכונות לגבי שילוב החרדים - מפקדים יעדיפו לא להביא בנות לתפקידים ביחידות, אפילו שהפקודות אומרות שמותר. אני חוששת שבמקום להתמודד עם ההנחיות שניתנו ולבצע אותן נכון, המפקד יגיד לעצמו שכבר יותר קל לא לנסות לשלב את הנשים", היא מציבה תמרור אזהרה. "המפקד ביחידה תמיד יכול לברוח להחלטה הקלה יותר כדי לא להסתבך. 'בשביל מה להתעסק עם שירת נשים, אני כבר אביא להקה בלי חיילות'", היא מדגימה עם דוגמה שכבר תפסה כותרות.
החששות של תא"ל טבת־ויזל מחוברים לשטח. היא אומרת את הדברים הללו אחרי פגישות רבות ואינספור סיורים ביחידות השונות - כולם נתנו לה תמונת מצב אמינה של השטח, במובן הזה. אחרי שנתנה מבט בוחן באותה התמונה, היא מצוידת בתובנות פרקטיות על שירות אפשרי של חרדים לצד נשים. "אני דיברתי עם חיילים חרדים, והם אמרו שיש פחות בעייתיות עם מש"קית ת"ש, למשל, כי הם לא רואים אותה באופן קבוע. הם אמרו שאין הבדל בין מש"קית ת"ש לבין הקופאית שהם רואים בסופר, או הפקידה שעוזרת להם בבנק. הבעיה מתחילה כשיש אישה שצריכה לעבוד במחיצת החייל החרדי מדי יום, כך שנוצר קשר שהם לא מורגלים בו", משתפת היוהל"ן. "אפשר גם להבין חיילים שיגידו שהם לא רוצים שמד"סית תיגע בהם, אז עדיף שאת התפקיד הזה יבצע גבר", היא מוסיפה. "בגלל זה חשוב שמפקדים יידעו מה קריטי, מה נחשב עבור החרדים כקו אדום, ומה לא".
לוחמות זה סופר שוויון
בספטמבר האחרון חדרו שלושה מחבלים לשטח ישראל ממצרים. הם פתחו בירי על כוח תותחנים שאבטח את העבודות על גדר הגבול, וכוח סיור של גדוד "קרקל" הוזעק מיד למקום. במהלך חילופי האש נהרג רב"ט נתנאל יהלומי, לוחם מהתותחנים; מאוחר יותר באותו קרב נהרגו שלושת המחבלים - שנשאו מטול RPG, רימוני יד וחגורת נפץ. מי שפתחה באש אל עבר המחבלים הייתה לוחמת מגדוד החי"ר המעורב: רב"ט ש', קלעית בהכשרתה. מרגע שהדבר נודע לתקשורת, רב"ט ש' הפכה לגיבורת השעה ולשיחת היום: תמונות מטושטשות־פנים שלה לבושה במדי ב' מאובקים ועם קוקו מתבדר ברוח הציפו את העיתונים. מאוחר יותר היא קיבלה צל"ש ממפקד פיקוד הדרום, האלוף טל רוסו, והצטרפה למועדון המצומצם של חיילות שזכו בצל"ש.
תא"ל טבת־ויזל צפתה בפסטיבל התקשורתי הזה מהצד, ולא מיהרה לקחת חלק בחגיגות. "אני שמחה שהיא זכתה בצל"ש, אבל לא היו צריכים להגיד 'אישה הרגה מחבל', אלא 'החיסול נעשה על ידי קרקל, יחידה שמשרתים בה לוחמים ולוחמות'", היא פוסקת. "ש' פעלה בעוז רוח, כזה שמצופה מכל לוחם ולוחמת", היא מדגישה, "אבל גם בקושי עבר יום מפרסום האירוע ומיד דיברו על לוחמת אחרת שלא הסתערה. חסרים לוחמים שלא מסתערים? יש לוחמות שמבצעות את המשימה, ויש כאלה שלא, בדיוק כמו לוחמים. ולגבי החיסול, זה כמו בקבוצת כדורסל - אחד עושה אסיסט ואחד קולע, ושניהם שייכים לאותה הקבוצה, לא משנה מי בסוף לוחץ על ההדק", היוהל"ן מפגינה ידע ספורטיבי. "כיפת ברזל זו דוגמה מצוינת במובן הזה. יש ביחידה הזאת גם גברים וגם נשים, ואין משמעות למי שמבצע את היירוט. בסוף סופרים רק כמה יירוטים מוצלחים היו".
למרות הביקורת על שיחות הברזייה ביום שאחרי האירוע, היוהל"ן מודה שהתקרית ההיא על הגבול עשתה למשרתות בצבא, או לאלה שעתידות להתגייס אליו, שירות משמעותי: כשנערות רבות שהתלבטו אם להתגייס לתפקידי לוחמה קיבלו דרך רב"ט ש' הוכחה ששירות קרבי הוא אפשרי ומעשי גם להן. כשתא"ל טבת־ויזל מסתכלת על מאות הבנות שאחרי הלבטים התנדבו לשנת שירות נוספת כלוחמות - היא בעיקר רוצה שירבו. "צה"ל צריך עוד לוחמות. הסיבה הראשונה היא שצה"ל צריך למלא את השורות בכל היחידות", מציינת יוהל"ן. "אבל מעבר לזה, חשוב שיהיה שוויון, ולוחמות זה סופר שוויון. זה אחד המקצועות הבודדים שבהם בנות משרתות כתף אל כתף עם הבנים, ותורמות את אותו זמן למדינה".
את העובדה שמספר הלוחמות נשאר יציב ולא מזנק בשנים האחרונות, מסבירה היוהל"ן במספר גורמים. הקושי הפיזי של התפקיד הוא לא אחד מהם. "יש עוד הרבה מקצועות בצבא שלא קלים פיזית, כמו מדריכת אימון גופני או קצינת הדרכה בשריון. הבנות נמנעות מלהגיע ללוחמה כי בזמן שהן חותמות על שנה שלישית, לשאר הבנות יש רשימת מקצועות אטרקטיביים שהן יכולות למלא בשנתיים", היא קובעת. "גם השיווק ללחימה לבנות לקוי, אין חוכמות. לכל גיבוש מוזמנות אלפי בנות ומגיעות רק כמה מאות. המלש"ביות לא באמת יודעות לאן הן מגיעות, אין מודעות מספיקה לתפקידים. אנחנו מנסים לחשוב עכשיו איך אפשר לעשות את זה אחרת", משתפת היוהל"ן.
תא"ל טבת־ויזל לא מדברת באוויר. בימים אלה, במהלך משותף של חטיבת התכנון ומנהלת כוח האדם באגף כח האדם, מפקדת קצין החי"ר והצנחנים הראשי ומטה היוהל"ן, נבחן מחדש הליך המיון של בנות לתפקידי לחימה. בינתיים בוטלו שלושת ימי הגיבוש שנערכו למלש"ביות שביקשו להגיע לתפקידי לוחמה: החלופה המסתמנת היא מכינה של כמה שבועות לפני הטירונות, שתכלול תכנים פיזיים ומנטאליים. בסיום השבועות, יוחלט מי מהבנות מתאימה לתפקיד לחימה. "אנחנו מקווים שכבר בגיוס של הקיץ הקרוב יהיה פיילוט", היא אומרת. התהליך שהיוהל"ן מבקשת להנהיג עבור לוחמות לא נגמר שם. בעיניה, בצבא ששואף למועד שירות שנקבע לפי תפקיד ולא לפי מין, שאישה יכולה לעשות כל תפקיד שגבר יכול לעשות - אין שום סיבה שנשים לא יגויסו לשירות קרבי על פי צורכי הצבא, ממש כמו גברים. "בצבא בו משך השירות ייקבע לפי התפקיד, ולא לפי המין, אין סיבה שנשים לא תגויסנה לשירות קרבי בקביעה, לפי צרכי הצבא, ממש כמו גברים", היא מדגישה.
יותר בנות דתיות בצה"ל
תא"ל טבת־ויזל התגייסה בשנת 1981 כמורה חיילת, ואחרי שבועיים עברה לקורס מ"כיות. היא יצאה לקורס קצינות והשתחררה כמפקדת קורס קצינות פיקוד. היא למדה משפטים וחזרה לשירות בפרקליטות הצבאית. משם התקדמה בסולם הדרגות ובלטה בעיקר בתפקידי שיפוט, בין היתר כנשיאת בתי־הדין הצבאיים בחיפה וביפו ובית־הדין המיוחד. בינואר הקודם, לפני שנה וחודשיים, נכנסה ללשכת היוהל"ן בקריה ועשתה היסטוריה כקצינה הדתייה שהגיעה לדרגה הבכירה ביותר.
ככזאת ומתוקף תפקידה, בלי שום קשר לתואר כזה או אחר, היוהל"ן עוסקת בקידום נשים בכל מקצועות הצבא. "אין היום מספיק נשים בעמדות בכירות בצבא", היא אומרת. "הייתי רוצה לראות יותר נשים בדרג שמקבל החלטות. אין סיבה שהן לא תהיינה שם", היא מצהירה.
ובכל זאת, נראה שהיותה הקצינה הדתייה שהגיעה לדרגה הבכירה ביותר, עוזרת לה להתמודד עם נושא נוסף שעומד לפתחה: גיוס הבנות הדתיות. כמי שהפכה לסוג של שגרירה צבאית עבור בנות העולם הדתי־לאומי, היא מוצאת את עצמה עוסקת בסוגיה גם כשהאור בלשכתה כבה, מחוץ לשעות העבודה. "ביום הורים באולפנה של הבת שלי", היא מדגימה, "הגעתי על אזרחי, ובסוף האסיפה הרב של האולפנה שאל אם יש נושאים שרוצים להעלות, אז אני העליתי את הנושא הזה, שלא נותנים לגורמים מהצבא להיכנס לאולפנה, שזה לא בסדר. הוא הסתכל עליי והשיב לי, 'תשמעי, זה לא חכמה. אם את תבואי לדבר פה כולן ילכו לצבא'", היא צוחקת. "אני מייצגת עבורן מישהי כמוהן, מהציונות הדתית - הרי גדלתי במשפחה דתית והילדים שלי לומדים בחינוך הדתי. מצד שני אני עורכת דין, הייתי שופטת והתקדמתי בדרגות, אז כשאני אומרת לבנות 'בואו לצבא', זה משכנע. יכול להיות שזה מפחיד אנשים בתוך הציבוריות הדתית".
תא"ל טבת־ויזל מכירה מקרוב את הרתיעה של הציונות הדתית מהגיוס של בנותיו - אבל גם את רצונן של רבות להתגייס. הן אינן מחויבות בגיוס, אבל היוהל"ן מדגישה שכרבע מבוגרות האולפנות מתגייסות לצה"ל ועושות תפקידים משמעותיים - מגמה שמתחזקת בשנים האחרונות. "אלה נשים עם תודעת שירות למען המדינה, ואם הן לא בצבא הן בשירות לאומי איכותי. בגלל זה הייתי רוצה שהן יהיו איתנו, אבל רוב בתי־הספר והאולפנות לא מאפשרים לצה"ל גישה אליהם", היא מצרה.
בתוך המציאות הזאת צה"ל מוצא דרכים אחרות להגיע לאותן נערות כמו כנסים אחרי שעות הלימודים ופעילות גדנ"ע בזמן חופשות. "היה בית־ספר שדווקא כן הצלחתי להגיע אליו, אבל לבקשת המנהל זה היה ביום האחרון של הלימודים, בסוף היום, כדי שיגיעו רק תלמידות שרוצות לבוא. כשהגעתי היה מפוצץ, בנות ישבו על הרצפה ועל השולחנות", היא מתארת בחיוך. "השתמשתי שם ביתרון שלי, בתור בוגרת אולפנה שמכירה את הציבור הדתי. לבשתי חצאית, התחלתי בדבר תורה, דיברתי איתן באותה השפה. אמרתי להן שאני מציעה להן להיות חלק מעם ישראל, שהצבא רוצה אותן כבנות איכותיות. אבל גם אמרתי שאנחנו מבינים שאנחנו צריכים לשמור על אורח החיים שלהן, ושיש לנו התחייבות כלפיהן. המסלול שאני עשיתי בעצמי גרם לי להבין שלאישה דתייה לא צריכה להיות בעיה להתקדם בצבא, נקודה", היא חורצת.
את השיחה קוטעת לפתע שיחת טלפון מהבית. תא"ל טבת־ויזל, אם לשלושה, עונה להם בסבלנות ופותרת את הבעיות היום־יומיות במיומנות. "בעיניי אפשר לשלב קריירה עם משפחה, אבל צריך להבין איפה את שמה את הגבולות, ומה המחיר שאת משלמת. תשלום על דברים כמו ניקיון, או הנתיב המהיר כדי לצאת שתי דקות מוקדם יותר מהבית. אבל יש בן זוג מפרגן, וזה אף פעם לא מזיק", היא מדגישה, "ולילדים שלי יש אמא שעושה משהו משמעותי, ואני חושבת שזה מרכיב חשוב בחינוך שלהם. זה שווה את זה. בסך הכול הילדים שלי מרוצים ממני. הם אפילו מודאגים ממה יקרה כשאשתחרר מהצבא. הם שואלים אותי 'מה תעשי? מה ימלא אותך?' הם מחכים לדבר הגדול הבא".