הסייען, גדוע אבו סבית בן 75 מהפזורה הבדואית בנגב, סייע לגורמים מודיעיניים בצה"ל וביחידות חשאיות במשך 55 שנה, ואף עודד את ילדיו להתגייס לתפקידים קרביים. "למרות שסיכלתי פיגועים והצלתי חיים של חיילים, לא מאשרים לי נשק בלי שום סיבה הגיונית", טוען אבו סבית. "הרי הנשק נועד להגן עליי והיו כבר כמה ניסיונות לחסל אותי שרק בנס ניצלתי מהם", הוא מוסיף.
לדבריו, הוא עסק באיסוף מודיעין במצרים, סוריה ורצועת עזה, עד שבשנת 1980, לאחר פינוי סיני, הוא הועבר יחד עם משפחתו לשטח ישראל. "עוד כשגרתי בסיני בשנות השישים הייתי בקשר טוב עם קציני מודיעין ישראלים כמו אורי לוברני ואחרים ועזרתי להם, כמו שסייעתי במלחמת ששת הימים ויום כיפור, אז קיבלתי המון תעודות הוקרה מהצבא", הוא מסביר.
"אני גאה בכל מה שעשיתי ואוהב את מדינת ישראל בכל גופי", אומר אבו סבית, "השתתפתי בהמון מבצעים חסויים שאני לא יכול לדבר עליהם, סיכנתי את החיים שלי ותרמתי למען המדינה יותר מהרבה אזרחים אחרים".
בעקבות מעמדו כסייען לכוחות הביטחון, אבו סבית קיבל בשנת 1990 אישור לרישיון נשק. לפני כשנה, כאשר הגיע לחדש את הרישיון, הוא גילה כי בקשתו נדחתה בנימוק שנפתחו נגדו תיקים פלילים במשטרה על תקיפת בת זוגו וירי באזור מגורים.
אבו סבית לא ויתר, והגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע נגד המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל, באמצעות עו"ד מוטי יוסף. בעתירה נטען, כי חייו של אבו סבית כסייען נמצאים בסכנה מתמדת עקב היותו סייען ביטחוני וכי ההחלטה שלא לחדש לו את רישיון הנשק אינה מדתית, שכן כל התיקים שנפתחו נגדו נסגרו.
פרקליטות מחוז דרום שייצגה את המשרד לביטחון פנים והמשטרה, טענה מנגד כי אין להתערב בהחלטתם וכי החזרת הנשק לידיו של אבו סבית יש בה כדי לסכן את שלום הציבור. זאת בניגוד להסבר של אבו סבית, שטען כי "היה מקרה שבו כלבים נשלחו לתקוף את עדר הכבשים שלי אז יריתי כמה כדורים באוויר, אבל זה לא פלילי".
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, השופט אליהו ביתן, שמע את עמדות הצדדים וקבע כי יש לחדש את רישיון הנשק של אבו סבית. הוא טען כי הסיבות שהמדינה הציגה בבית המשפט אינן מצדיקות את הסרוב לחדש לו את הרישיון, וחייב את המדינה לשלם לאבו סבית הוצאות משפט בסכום של 7,500 שקל.
"השופט עשה איתי צדק כי אני לא עבריין, אני צריך נשק כדי להגן על חיי מפני אנשים שלא אוהבים את זה שאני מסייע לכוחות הביטחון", ציין אבו סבית.