השבוע הותרה לפרסום זהותו של איש העסקים יעקוב אבו אלקיעאן, בדואי תושב הנגב המואשם בקשר עם סוכן זר ומסירת ידיעה לאיראן. על פי החלק שהותר לפרסום מכתב האישום, אלקיעאן התרברב בשיחותיו עם אותו גורם על קשריו כביכול בקבינט המדיני ביטחוני של ישראל וכי בידיו מידע על תקיפות צה"ל מעבר לגבולות המדינה.
איש העסקים החשוד בריגול הוא בגדר נאשם ועדיין לא הורשע, כאשר חשוב לציין שהוא מכחיש את החשדות נגדו. הדרך להושיב אותו על ספסל הנחקרים והנאשמים ארוכה והיא בנויה משילוב של מבצעים ויכולות מודיעיניות.
על פי ההודעה שפרסם שב"כ לאחר שזהותו של אבו אלקיעאן הותרה לפרסום, הוא נעצר ב-10 ביוני, בחשד כי עמד בקשרים אסורים עם אדם בשם ח'יידר אלמשהדאני, המוכר כאיש קשר של גורמים במודיעין איראני.
לצד האישומים נגדו, מעניין לציין כי על פי כתב האישום שב"כ מזהה במהלך השנים האחרונות התגברות בניסיונות של המודיעין האיראני לגייס ולהפעיל סוכנים בישראל, בדגש על סוכנים להם יש נגישות גבוהה לאישים בכירים ומידע.
עוד נטען כי האיראנים מעדיפים שהסוכנים בישראל יופעלו על ידי "מפעיל קדמי", שאינו מוכר כאיש מודיעין איראני. כלומר מפעיל סוכנים חיצוני, שאולי עובר מתחת לרדאר של שרותי הביון הישראלים.
אגף שב"כ יוצא מהצללים
בדרך כלל כאשר מדברים על שב"כ, מי שמככבים בכותרות הם אנשי הארגון שפועלים במסגרת מה שמכונה "האגף הערבי", שאחראי על סיכול פעולות טרור, בעיקר מעזה ושטחי הגדה.
אולם מי שעובדים לא פחות קשה ואחראים על סיכול "פעולות ריגול וחתרנות בישראל", הם אנשי הארגון שפועלים במסגרת מה שמכונה "האגף לישראל וזרים". מדובר כמובן בשמות תקשורתיים ולא זה בו משתמשים בתוך הארגון.
אנשי האגף הזה אחראים לסיכול כל ניסיונות הריגול שארגוני ביון זרים מנסים לבצע בישראל, תוך שיתוף פעולה הדוק עם המוסד. באופן טבעי, המיקוד העיקרי הוא בכיוון איראן וחיזבאללה. אולם יש לציין שגם מדינות ומעצמות זרות, לא מעטות, מנסות סביר להניח להחדיר מרגלים לישראל.
דרכי החשיפה של סוכנים בישראל מגוונות מאוד והן משלבות בין טכנולוגיה מתקדמת ליכולות אנושיות גבוהות. כל חשיפה כזאת דורשת משאבים רבים.
על פי כתב האישום שהוגש נגד אבו אלקיעאן, סוכן החוץ היה איתו בקשר טלפוני וכן ברשתות החברתיות. לא מן הנמנע שהוא הצטרף לרשימת "תל"ם" של בוגי יעלון בלחץ המפעיל שלו, דבר שקורה לא מעט בעולם הריגול.
יש מספר דרכים לעלות על סוכן מהסוג הזה. הדרכים הטכנולוגיות הן מערכות שבעזרת אלגוריתמים שונים ומסווגים חושפות קשרים. אותן מערכות גם מקבלות הזנה לגבי יעדים מסוימים ומספקות התראה, כאשר אותם יעדים יוצרים קשר עם אזרחים ישראלים.
לפני מספר חודשים שב"כ חשף ואף פרסם באתר שלו, כי סיכל ניסיונות של המודיעין האיראני לגייס ישראלים דרך פרופילים פיקטיביים ברשתות החברתיות. מערכות מהסוג הזה הן, סביר להניח, חלק מהפתרונות לזיהוי וסיכול.
אפשרות נוספת, היא שלישראל יש במקום כזה או אחר סוכן שמספק מידע. יתכן כי במקרה או שלא, אותו סוכן סיפק את המידע שהביא לקצה החוט. אולם שלב זה אינו מספיק. כדי לחשוף סוכן, כל סוכן, נדרש מבצע מורכב מאוד, כשהתוצאות מלמדות כי שב"כ ושאר גופי המודיעין של ישראל, מבצעים זאת בהצלחה לא פעם.
להאזין לאויב
קצה החוט הראשוני הוא כמו פאזל של מיליון חלקים, הדורש הרכבה שתוכיח כי האדם אכן מרגל, שהוא אכן מבצע מה שמיחסים לו. המעקב אחרי אותו אדם מתחיל בכיסוי מודיעיני טכנולוגי.
זה אומר האזנות לטלפון שלו, ציטוט באמצעים שונים בכל המקומות בהם הוא שוהה, בין שקבוע ובין שבאופן זמני. מבלי שהאיש ידע, יש סביבו מעטפת טכנולוגית שמנטרת כל פרט מידע שיוצא לו מהפה, מקומות שהוא הולך אליהם. הכל, אולי חוץ מעל מה הוא חולם בלילה.
המידע הזה מייצר עוד חלקים לפאזל המורכב ממילא. כל אדם שמתקשר עם החשוד בזמן שעוקבים אחריו, נבדק גם הוא. המטרה לוודא שהוא לא חלק מהרשת. רק אחרי בדיקה מאוד מעמיקה השם החדש נמחק מהרשימה. אם מתגלה שהוא חלק מהרשת, הרי שגם הוא זוכה לקבל כיסוי מלא.
ביולי 2020 הותר לפרסום דבר מעצרו של ישראלי שריגל עבור המודיעין האיראני. בכתב האישום שהוגש נגדו, נחשף כי הוא עמד בקשר חשאי עם גורמים מטעם המודיעין האיראני ובנוסף, עם פעיל "החזית העממית" בלבנון, בשם ח'אלד ימאני.
עוד נחשף במסגרת אותו כתב אישום וחקירת שב"כ, שהוא ניסה ליצור קשר עם האיראנים באמצעות מכשיר הצפנה, אולם ללא הצלחה. אז הוא פנה לחאלד, דרך הפייסבוק, ועדכן אותו שלא הצליח לתפעל את המכשיר. חאלד הסביר לו מצדו איך לתפעל אותו. העובדה שהדברים האלה נכנסו לכתב האישום מלמדת על אותו מעקב הדוק ששב"כ יודע לעשות, כמו גם על ששיתוף הפעולה עם המוסד.
השלב הטכנולוגי הוא רק חלק מהמעטפת אותה בונים סביב החשוד. אותה מעטפת כוללת בתוכה גם את העוקבים האנושיים. מדובר באנשי מודיעין שמתמחים במעקבים אחרי חשודים, מבלי שאלה ירגישו שעוקבים אחרים.
לא משנה אם החשוד נע באופן רגלי, רכוב או אפילו במטוס. מבלי שהוא יודע יש צל שעוקב אחריו ומונה כמות לא קטנה של אנשים. אלה מתעדים כל פעולה שלו ומחפשים את המידע שיפליל אותו, או שאולי אפילו יזכה אותו. כל מעקב שכזה דורש סד"כ גדול של אנשים, רכבים ואמצעים טכנולוגיים.
מאחורי אנשי השטח והמבצעים נמצאים גם עובדי הערכה, או בשמם המוכר יותר, דסקאים. תפקידם של אלה לקחת את כל פרטי המידע שזורמים למטה ולבנות מהם תמונה גדולה וברורה על האובייקט ומעשיו. לייצר מידע מובן לאנשי המבצעים כדי שידעו איך לעבוד מול המטרה שלהם ולהרכיב את המידע שיפליל אותו.
בזכות כלל הגורמים האלה שב"כ, במקרה הזה, מגיע למצב בו הוא אוסף מספיק מידע שמאפשר לו לבצע מעצר. עכשיו מגיע שלב החקירה, שמטרתה להביא את החשוד לכדי הרשעה בבית המשפט.
לא חושפים שיטות עבודה
חקירה היא הרבה מעבר לחוקר אחד או יותר שיושבים מול הנחקר ושואלים אותו שאלות. מדובר במבצע בפני עצמו שכולל הרבה מאוד הכנות ואנשים. צוות החקירה מקבל לידיו את כל המידע והופך אותו לסדרה של שאלות. לפני החקירה וגם במהלכה מבצעים גם ניתוח אישיות של הנחקר, זה גם יקבע באיזה גישה יפנו אליו ואיזה סוג של חקירה יפעילו מולו.
בכל שלב המידע שהנחקר יספק יבחן על ידי צוות החקירה, אל מול המידע הקיים אצל הדסקאים ואנשי השטח. אלה גם ידעו להכווין את צוות החקירה לעוד סדרה של שאלות. את האופרצייה הזו ינהלו בכירי החוקרים כמו גם ראשי מרחבים ונפות רלוונטיים לחקירה. אלה יקשרו בין הקצוות.
הבעיה עם חקירות מעולם הריגול, היא שמצד אחד הן דורשות מהחוקרים לספק מידע שיעמוד בתנאים של בית המשפט ולהביא לכך שהנחקר יורשע, מעבר לכל ספק סביר. אולם מהצד השני הם צריכים לעשות את זה באופן שלא יחשוף את שיטות העבודה. סיפור לא פשוט, כאשר במסגרת החוק הפרקליטות מחויבת להעביר לסנגורים של הנאשם את כל המידע שיסייע בהגנה עליו.
יש כמובן התאמות בחוק לעולם סיכול הריגול, אולם היו לא מעט מקרים בהם הפרקליטות ושב"כ העדיפו ללכת לעסקאות טיעון, בכדי שלא יחשפו שיטות עבודה.
הדעה הרווחת כיום היא שישראל היא בין המדינות המובילות בעולם בסיכול ריגול. מעטים המרגלים שהופעלו בישראל, לפחות על פי הפרסומים. רבים מאוד הם המרגלים שנתפסו בתוך זמן קצר, כולל רבים שנתפסו עוד לפני שהצליחו לפעול בישראל ולגרום נזק.