למה אנשים מאמינים ב"אמונות טפלות", מעין רשימת כללי "עשה" ו"אל תעשה" שאמורים, ללא הסבר רציונלי, להגן על מי שמציית להם? אולי מכוח ההרגל, או בשל הניסיון למצוא סדר באי-הסדר המרכיב את החיים. במסגרת הצבאית, היכן שחיילים נאלצים להתמודד עם האפשרות התמידית, הרנדומלית, של מוות או פציעה – ובעצם עם הלא נודע – הדחף הזה כנראה חזק במיוחד. בין אם זה "ליתר ביטחון", בגלל שאתם באמת מאמינים שבזכות סדר פעולות מסוים ישמור עליכם כוח עליון ביציאה לקרב, או שסתם בגלל שככה הרגיל אתכם המפקד בטירונות – כנראה שגם לכם יצא לפעול לפי אמונה טפלה צבאית כזו או אחרת.
ובאמת נדמה שמהרגע שמגיעים לצבא, הכל מסתכם במזל: החל מהתפקיד שבו תשרת, דרך האנשים איתם תעביר את הסדיר, ואפילו עד הידיעה שפגיעת כדור יכולה חלילה להסתכם בהבדל של שבריר שנייה לכאן או לכאן. שאלנו את הגולשים בעמוד הפייסבוק שלנו אילו אמונות טפלות צבאיות הם מכירים, והנה לפניכם הרשימה האולטימטיבית, כולל כל הפירושים והסיבות שהצלחנו למצוא. רוצים לתרום כמה אמונות טפלות שהכרתם בצבא? אתם יכולים להצטרף בטוקבקים בתחתית הכתבה.
לשריונרים אסור לצאת לפעילות עם תחתונים אדומים: כי זה הורס את הטנק. מכונת המלחמה המשוכללת הזאת עושה בעיות? כנראה שהמט"ק יעצור הכל, יארגן מסדר תחתונים אדומים, ותמיד יסתבר שמישהו פישל. אחד מחברינו השריונרים בעמוד כתב בנחרצות ש"הקטע של השריונרים זה מדע מדויק שאומת כנכון!". אז נאמין לו.
לנשים אסור להיכנס לחדר מכונות בספינה: כפי שתראו בהמשך, לחיל הים לא חסרות אמונות טפלות. אז למה אסור למין הנשי להיכנס לחדר המכונות, ובכלל מדוע נשים על הסיפון גורמות לים לכעוס? כיוון שלכלי השיט מתייחסים כאישה, שאישה בשר ודם תעורר את קנאתה.
האיסור אינו רשמי, אבל כמעט תמיד תגלו שהוא תקף. ותיקי החיל הישראלי יודעים לספר כי מפקד אחד שהחליט להתחכם, צירף לאחת ההפלגות את רל"שית מפקד שייטת הצוללות, ומיד עם עזיבת הצוללת את הנמל התחילו הצרות, ביניהן נפילת מתח כללית. המהומה שככה כשהצוללת חזרה לנמל והותירה שם את הרל"שית הנרעשת. יש מי שאומר שאם נכנסת אישה לחדר המכונות, רק פיזור מלח על כל האוניה תמנע אסון. אבל האמונה גורסת, אגב, כי דווקא אישה עירומה על האוניה מרגיעה את הים. אולי אפשר לייחס לכך את פסלי הנשים חשופות החזה על חרטומיהן של אוניות ישנות.
אסור לשרוק על הסיפון: למה? כי נפטון, אל הים במיתולוגיה הרומית, יחשוד שאתה שורק לאשתו, מה שכמובן יוביל לסערה רצינית במיוחד. ויש כאלה שמאמינים שהשריקה קוראת לרוח השורקת, שחושבת שמתחרים בה, ועל כן תשרוק חזק יותר. אבל אפשר למצוא גם הסבר ריאלי יותר לאיסור לשרוק על הספינה: משרוקית היא אחד מאמצעי ההצלה המחוברים לחגורת ההצלה, המשמשת לקריאה לעזרה. כדי שהשימוש בשריקה יישמר רק למצב חירום, נאסרו השריקות בים.
לא לצאת לשיט בצוללת בימי חמישי: הצוללת פשוט לא אוהבת את זה, ואתם לא רוצים שצוללת לא תאהב אתכם.
בעלייה לצוללת רוקעים הצוללנים פעמיים: כדי להבטיח שתישאר יציבה במים לאורך כל המסע.
האדם הראשון שעולה על הצוללת צריך לשתות "שמפניית מעמקים": מה לא עושים בשביל מזל טוב? "שמפניית המעמקים" הזאת כוללת תערובת מבחילה של מי ים מטונפים וצרות אחרות.
שם של אוניה שמסתיים באות א (A) מביא מזל רע: כפי שאחד הגולשים בעמוד הפייסבוק שלנו ציין, כנראה אף אחד לא טרח להגיד את זה למי שהיה על סיפונה של "קארין A".
לא לדבר עם ג'ינג'י לפני עלייה לספינה: יש כאלה שאומרים שצריך לנקוט בכך עוד בדרך לבסיס, ובכל מקרה אסור לפנות אל הג'ינג'י אלא אם כן הוא פונה אליך קודם. אכן, מעט גזעני. שמענו גם על אמונה טפלה כלל צה"לית לפיה אסור להתחיל עם מש"קית ת"ש ג'ינג'ית, אבל קשה לנו להבין למה בדיוק. אבל אם נחזור לאנשי חיל הים, הם גם מאמינים שלפני הפלגה צריך להימנע משיחה עם אנשים בעלי פלטפוס, כלומר רגליים שטוחות. הם נחשבים ל"עכברי יבשה" ומביאים מזל רע.
קומנדו בקורס טיס: כמחצית מפרחי הטיס מודחים מהקורס לאחר צ'ק 15 (כינויים לטיסות ראשוניות על מטוס האימונים, יחסית בתחילת הקורס, לבחינת יכולות הטיסה הראשוניות של הצוערים). בשביל מזל טוב, פרחי הטיס עולים לטיסה הגורלית קומנדו – בלי תחתונים. גם הבנות.
מי ששובר את הדורגלים של המאג מקבל רגילה: אבל לא היינו ממליצים לנסות.
לוחמים לא מצטלמים לפני עלייה לקו: אולי זאת יכולה להיות תמונה יפה, אבל ככלל חי"רניקים נמנעים מלהצטלם ברגעים רגישים שכאלה. הם מאמינים שהקשר בין הצילום לבין הצלחת המארב הוא ישיר, שכן לדבריהם אקט הצילום משמעו הנצחה, "ואת מי מנציחים? את הנופלים". מי שמזלזל באמונה הטפלה הזו, אגב, לוקח אותה לקיצוניות השנייה, ומצטלם תוך הקפדה על שמירת מרווחים בין הראשים, שיהיה קל לסמן את הנופלים בעיגול אדום בעיתון. מה שנקרא הומור שחור.
ולא חסרות אמונות טפלות גם בצבאות זרים: צה"ל לא שונה בעניין הזה מצבאות העולם. בצבא האמריקאי מאמינים שאסור לעולם לעלות על מסוק או נגמ"ש ברגל שמאל; אבוי למי שיתגלח לפני משימה; לאחר שאורזים מצנח, צריך לירוק שלוש פעמים מעבר לכתף שמאל; אסור לנקות את הנעליים הצבאיות בבוקר; אסור לטאטא את מגורי החיילים בערב; וחובה לנשק את הכדור האחרון שאתה מכניס למחסנית. בצבא התאילנדי, לעומת זאת, נהוג לתכנן בסיסים צבאיים על פי עקרונות הפנג שוויי.
ובמלחמת העולם הראשונה, החיילים שלחמו בחפירות הביאו ללידתו של הרגל שהפך לבסוף לאמונה טפלה: כשבחזית המערבית שכבו חיילים במרחק של עשרות מטרים בלבד מהאויב, עיקר העיסוק היה מלחמת התשה, כשמעל מרחף ירי הצלפים כל העת. ומה חיילים עושים כשהם לחוצים? מעשנים כמובן. אבל אם לא הצלחת להדליק את הסיגריה יותר מדי פעמים, הבהוב המצית החוזר היה נתפס בידי צלפי היריב – ומסתיים בירי מדויק. מכאן נולדה האמונה הטפלה לפיה אסור להדליק מאותה מצית שלוש סיגריות ברצף.