"פתחתי קבוצה בוואטסאפ עם החיילות שלי, רק כדי לדבר ולפרוק. לא חשבתי יותר מדי, ותוך כמה שעות הצלחנו לצרף עוד כמה תצפיתניות, הגענו ל-700. חלקן היו בשבעה באוקטובר, וחלקן כאלה שחיילות שלהן נהרגו או נחטפו." כך משחזרת ויקי, תצפיתנית לשעבר, את תחילת מיזם "אחותשלי" למען התצפיתניות.
המיזם המשותף החל להתגבש, עד שהפך למה שהוא היום - 'אחותשלי' למען תצפיתניות. "הרגשנו שיותר מתמיד - זה הזמן להקים עמותה למען התצפיתניות".
ההתגייסות המדהימה של התצפיתניות הולידה משהו חדש: "בהתחלה התמקדנו בתרומות ובשליחת אוכל לחמ"ל בכל שישי, ולאחר מכן זה התפתח למערך של פסיכולוגים ואנשי מקצוע. ממש נוצר קשר אישי בינינו".
מאז הקמת 'אחותשלי' למען התצפיתניות, העמותה השיקה עשרות פעילויות לתצפיתניות בעבר, בהווה ולעתיד: "מעל 2,000 תצפיתניות בעמותה. אנחנו פעולות בתחום ההנצחה ומורשת לבנות שנפלו, בנוסף גם בתחום הגיוס וכמובן גם עבור הבנות שצריכות לעכל את הטראומה".
הפרויקט שהעמותה הכי מתגאה בו הוא המסע לתאילנד: "פנו אליי ממרכז 'הולינה' לאחר שהם נחשפו לעמותה, וביקשו שכמה תצפיתניות יבואו למרכז טיפולים הוליסטי בקופנגאן שבתאילנד. טסנו לשם עם תצפיתניות שהיו בשבעה באוקטובר או שהיו מפקדות של בנות שנרצחו באותו יום, ועברנו שם מסע מדהים עם אנשים מדהימים. הכל היה בהתנדבות".
המסע נמשך שבוע ועסק בעיבוד החוויות מהתפקיד ומהשביעי באוקטובר. "השתתפו בנות ששרדו 12 שעות במיגונית. הן מספרות שהמסע היה מדהים ועזר להן מאוד". אחת מאותן תצפיתניות שהצטרפו למסע היא עומר קינן, תצפיתנית בת 21 ששירתה בנחל עוז.
"בהתחלה הייתי סקפטית איך משהו יכול לעזור למה שאני חווה", משתפת עומר בחוויה שלה. "הגעתי לשם והבנתי שהגעתי למקום הכי טוב בעולם. לא חשבתי לרגע שמה שאני אחווה באמת יהיה כזה. בכל שעה שהייתי צריכה, גם אם זה בלילה, היה לי למי לפנות, וכל דבר שאמרתי ושיתפתי - עזרו לי, הקשיבו לי, ונתנו לי כלים שיעזרו לי לטווח הרחוק".
עומר הסבירה ש"המטפלים גרמו לכולנו שם להיות חזקות ולא לוותר כשקשה. זו הייתה חוויה מטורפת, גם מורכבת וגם כיפית ברמות, היה שם שילוב של שניהם ולא חשבתי שיהיה כזה". התקווה של העמותה היא להמשיך לפעול וליזום פעילויות כאלו גם בטווח הארוך, לצד התמיכה המתמדת בתצפיתניות המשרתות ובמשפחותיהן, הנצחת הנופלות וחיזוק אלו שהיו שם באותו יום נורא.
לתרומות: https://giveback.co.il/project/77748