אלפי אזרחים אמריקאים קידמו את פניו מנופפים בדגלי ארצות הברית בידיהם, שלט אלקטרוני עם הכיתוב "גיבור המולדת" הוצב בכניסה לעיירת הולדתו ובבתי העסק בעיר ועל כל עמוד חשמל, טלפון ציבורי או פנס רחוב ניתלו סרטים צבעוניים לאות תמיכה.
זאת הייתה קבלת הפנים שקיבל השבוע טרביס מילס, חייל שאיבד את שתי ידיו ושתי רגליו בפיצוץ מטען חבלה באפגניסטן, מהעיירה וואסר שבמדינת מישיגן בארצות הברית. מילס חזר הביתה לאחר שישה חודשים של שיקום עיקש במוסד שיקומי בוושינגטון, מוסד בו למד לנהל שגרת חיים מלאה בלי רגליים ובלי ידיים.
אחרי שחזר מאפגניסטן פעמיים בשלום, נפצע בפעם השלישית
מילס, נשוי לקלסי ואב לקלו בת השנה ביקר במהלך שירותו בצבא ארצות הברית שלוש פעמים באפגניסטן. מהפעמיים הראשונות חזר ללא כל פגע, אלא שבפעם השלישית הכל השתבש כאשר נפגע ממטען חבלה משופר שהתפוצץ לעברו וכתוצאה מכך איבד את גפיו העליונות והתחתונות. מילס, שעורקי הגפיים העיקריים שלו נפגעו כליל מעוצמת הפיצוץ ומההדף, הסתכן באבדן של כמויות מסיביות של דם, מה שנמנע על ידי החובשים שהיו סביבו, עצרו את הדימום והצילו את חייו.
כשמילס הגיע למוסד שיקומי בוושינגטון, אמרו לו הרופאים שצפויות לו שנתיים וחצי של עבודה מאומצת עד שיוכל לנהל שגרת חיים רגילה. מילס מצידו הציב לעצמו יעד של השלמת תהליך ההחלמה ויציאה מהמוסד השיקומי תוך פחות מחצי שנה – תהליך שבו יידרש ללמוד לתפקד באמצעות פרוטזות ולחזק את שאר הגוף, כדי שיוכל לנהל את חייו בעצמו וללא עזרה.
"לא הייתי מוכן לזה שכולם יראו אותי על כיסא גלגלים"
החזרה של מילס הביתה לוותה בהרבה קושי מנטלי. "עוד לא הגעתי לוואסר כי לא הייתי מוכן לזה שאנשים שמכירים אותי יראו אותי בלי רגליים... כי בוואסר, כולם מכירים את כולם", סיפר מילס לאתר החדשות "kval.com". "זו עיר מעולה, אבל פשוט לא הייתי מוכן לזה שכולם יראו אותי על כיסא גלגלים". בחודשים הארוכים שבילה מילס בשיקום, הוא הספיק לא מעט וקיבל לא מעט רוח גבית, תמיכה ואהדה מעיירת הולדתו, אותה עיירה שאליה חזר על שתי רגלים תותבות.
ההתקדמות של מילס בשיקום היא מהמהירות שנראו, גם בקרב המעטים שאיבדו את הגפיים במהלך הלחימה באפגניסטן, לראייה – לפני מספר שבועות הלך בכוחות עצמו חמישה קילומטרים בעיר ניו-יורק. "זהו המצב הנורמלי החדש שלי ועכשיו כל העניין זה להתאים את עצמי למצב החדש", הוא אומר. "אין שום דבר טוב בלשבת ולחשוב 'למה זה קרה? למה דווקא לי? מה אעשה עם עצמי עכשיו?' התשובה מונחת מולי: זה קרה כי זה פשוט קרה".
כעת מתכנן מילס את המשך חייו בוואסר יחד עם אשתו ובתו בת השנה שלה חגג יום הולדת לא מזמן, כאשר הוא שואף ללמד בבית הספר בישוב או לשרת כמדריך בבסיס הצבאי הסמוך לביתו.