דמיינו לעצמכם את התרחיש המלחמתי הבא: אירוע טרור מצית מלחמה גלובלית שפורצת בעקבות אינטרסים גאופוליטיים. גל של מטוסי חמקן אמריקאיים עושה דרכו לכיוון קו החוף הסיני, הטייסים האמריקאים בטוחים בטכנולוגיה שלהם וכמעט שאינם חוששים משלל האיומים שבינם לבין המטרה. בזכות לווייני ריגול הם יודעים בדיוק איפה ממוקמת המטרה ומה המאפיינים שלה כולל מערכות ההגנה ואפילו מזג האוויר.
בזמן שאלה טסים לעבר היעד משגר צבא סין טילים אבל הם לא עפים לכיוון המטוסים כי אם עולים ישר לשמיים אל מחוץ לאטמוספירה. שם, בחלל, מתנתקים מהטילים גופים קטנים שעפים לכיוון מספר לוויינים, אליהם מצטרפים לוויינים מתאבדים. הם לא צריכים להתפוצץ; הם פשוט מתנגשים בלוויינים ובכך מוציאים אותם ממסלולם סביב כדור הארץ או שולחים פולסים חשמליים שמנטרלים אותם. הטייסים האמריקאים מרגישים את זה באופן מידי והם אובדי עצות, כאשר מסלול הניווט נעלם להם מהצג וכך גם המטרות. הם איבדו כל קשר למערכת הלוויינים ויודעים שגם הפצצות מונחות הלוויין שלהם חסרות כל ערך והפכו כרגע לפצצות ברזל "טיפשות". איבוד הקשר עם הלוויינים נטרל גם את הקשר של הטייסים עם מרכז הבקרה, לפחות עד שימריא מטוס שישמש כתחנת ממסר, כמו במלחמות של פעם.
מדע בדיוני? תחשבו פעמיים. מאז ימי המלחמה הקרה הפך החלל לזירה צבאית פעילה כשהפער בין סרטי המדע בדיוני למציאות מצטמצם בכל שנה. מבחינה מעשית כמעט שלא קיים תחום צבאי שאינו מושפע מהמערכה שמתנהלת גבוה בחלל. זה כולל את חיילי החי"ר שנעים כיום בזכות מערכות ניווט לווייני ואף מתקשרים בעזרת אותן מערכות וממשיך ביכולות מודיעין גבוהות, שמגלות ברזולוציה מרשימה את מה שצבאות ומדינות מנסים להסתיר. גם בתחום מערכות הנשק ההשפעה ניכרת; כמו למשל טילים ופצצות שמוכוונים בעזרת לוויינים שמרחפים בגובה של אלפי קילומטרים. כמו בכל תחום צבאי מערכת נשק חדשה מלווה מאוד מהר ב"נוגדן". כשהומצא המטוס ייצרו את טיל הנ"מ ואת הטנק מלווים טילי הנ"ט. בתחום החלל ידוע שבסין כבר עובדים שנים ארוכות על מערכות שמשמידות לוויינים, כאשר גם בארה"ב לא נשארו מאחור ובמדינת ישראל שומרים כמובן על עמימות בנושא.
כל העובדות – אלה שיודעים ואלה שאפשר רק לנחש – מצביעות על דבר אחד: מאזן האימה משתנה. חלק משמעותי מהמלחמות בעתיד הלא רחוק יילחמו גבוה מעלינו, בין אותן נקודות קטנות זוהרות בשמי הלילה שצופות על כולנו.
המעצמות מחזקות את השליטה בחלל
כיום יש מספר מעצמות השולטות בתחום הלוויינים, החזקות שבהן הן סין, ארצות הברית ורוסיה – כאשר שתי האחרונות מתחרות על השליטה מהחלל כבר עשורים רבים. גבי אביטל, ד"ר להנדסת אווירונאוטיקה וחלל שהיה מעורב בפרויקט טיל החץ ועוסק בתחום החלל שנים רבות, מספר שהלוויינים הראשונים של המעצמות היו לצורכי ריגול וצילום או לתקשורת, כאשר בהמשך נולדו גם לווייני ה-GPS .
בשנים הראשונות הייתה לארה"ב שליטה בלעדית על מערכת ניווט לוויינית. "ה-GPS מבוסס על מערכת לוויינים שהיו בשליטת ארה"ב ומי שהשתמש במערכת היה תלוי בתדרים שבשליטת האמריקאים", אומר אביטל. "נוצר חשש שהם יכבו את המערכת על פי אינטרס שלהם והיה ברור שאי אפשר להסתמך על זה בצורה בלעדית". כמובן שלאמריקאיים כבר מזמן אין שליטה מוחלטת בתחום. כיום יש שתי מערכות ניווט עיקריות שמבוססות על לוויינים: האמריקאית ומערכת נוספת של רוסיה שנקראת גלונאס (Glonass). הלוויינים הראשונים של גלונאס שוגרו כבר בתחילת שנות ה-80 והיא נכנסה לפעילות מבצעית מלאה באמצע שנות ה-90. היא מבוססת על 24 לוויינים, אל מול יותר מ-30 אמריקאים. יש עוד שני פרויקטים של מערכות ניווט לווייני: ה"גלילאו" של האיחוד האירופי וה"ביידו" של סין, אבל נכון להיום המערכות לא הגיעו לתפוקה מלאה ואינן שוות ערך למערכות של ארה"ב ורוסיה.
מלחמות החלל עולות לאחרונה לכותרות בעיקר בעקבות הקפיצה האדירה שעושה סין בתחום - המומחים מזהירים מהתנגשות היכולות הצבאיות של סין מול אלה של ארצות הברית. השבוע לדוגמא התפרסמו שתי ידיעות מקבילות בתחום: בעוד עיני העולם נשואות לספינת החלל החדשה ששיגרו הסינים לחלל, "שנזו 9", בקליפורניה נחת מטוס-חלל של ארצות הברית, לאחר ששהה 15 חודשים בחלל. המשימה שלו? סודית, כמובן.
לווייני הריגול: לצלם אדם מגובה של 20 אלף קילומטר
בעוד שלווייני התקשורת לא יכולים להוות סיכון ממשי בהקשרים בטחוניים, לווייני הריגול הם סיפור אחר לגמרי. לוויינים אלה הפכו לכאב ראש גדול במדינות שרוצות להסתיר את היכולת והכוחות שלהן. הראשונים שצילמו מהחלל בעזרת לוויין היו האמריקאים שעשו זאת כבר בשנת 1959 בעזרת ה"אקספלורר 6". הרבה לוויינים עברו מאז בחלל והנושא התפתח עד לרמת צילום ברזולוציה של פחות ממטר לפיקסל. בשפתנו זה אומר שניתן לצלם אדם מגובה של 20 אלף קילומטר - או לחלופין מתקני גרעין בסוריה. לווייני הריגול מבטלים, לרוב, טיסות צילום מאוישות שמלבד הסיכון לצוות המטוס כוללות גם חדירה למדינה ריבונית – ולתסבוכת דיפלומטית, כפי שקרה כאשר מטוס ריגול אמריקאי הופל בשנות ה-60 על ידי הרוסים.
לווייני הריגול עברו פיתוחים רבים לאורך השנים, והלוויינים של היום עובדים בשיטת צילום מתקדמת הנקראת סא"ר (sar), צילום בעזרת מכ"ם. השיטה הזאת מאפשרת צילום שאינו תלוי בזוויות צילום, וכן את האפשרות להבדיל בין עצמים מתכתיים ובכך לדעת מה מטרת דמה ומה אמיתי. יתרון אדיר נוסף שהתגלה בעזרת צילום מכ"ם מלוויין זה יכולת חדירה מתחת לפני הקרקע, עד כדי עשרות מטרים כשהמשמעויות לכך ברורות לכל בר דעת.
"לוויינים יודעים להבחין עד לרמת העקבות על הקרקע"
גורם בכיר בתחום החלל ולוויינים במדינת ישראל מסביר את הפרקטיקה של התחום. "כבר היום לוויינים בעלי מתעד סא"ר יודעים להבחין בכל שינוי של תוואי הקרקע עד לרמת העקבות, שינוי של סנטימטר, מה שאומר שמבחינה טקטית לא צריך להתמגן לדעת כמו שאנחנו עושים כיום. מבחינה מעשית אפשר בעזרת לוויין לאתר הטמנה של מטעני חבלה בקרקע או לאתר חדירה בגבול, כולל כמות החודרים. הלווינים עושים זאת בשניות".
תארו לעצמכם צבא בלי גדר ובלי סיורים על הגדר רק לוויין שמאתר מטענים או מסתננים וכוח תגובה מתאים שמוזנק על ידי חמ"ל. יתרונות נוספים עליהם מדבר הגורם כוללים כמובן יכולת שבעזרתה יכולה מדינה שבבעלותה מערכת של לווייני ריגול לדעת את כמות הסד"כ של האויב ואף את הסוג.
סוג נוסף של לוויין ריגול נועד להתרעה מפני שיגור טילים. מדובר בלוויינים שפותחו בימי המלחמה הקרה ונועדו לתת התרעה מפני שיגור טילים בעלי ראש נפץ גרעיני. הלוויין מגלה את מקור החום שנוצר כתוצאה מהשיגור והפעלת מנועי הטיל והוא יודע לעקוב אחר מסלול המעוף ואף לחשב את נקודת הפגיעה. "כך למשל את טילי הסקאד שכבר עפו בעבר לכיוון מדינת ישראל", מסביר לנו הגורם. "ברגע שמדינת היעד מתדלקת את הטיל (לא ניתן להשאיר טיל מתודלק בלי הגבלה) יש שינוי בטמפרטורה שלו והצבע שלו משתנה. הדבר הזה ניתן לזיהוי מהאוויר וגם המשמעות של זה ברורה". הקבלה לישראל מלמדת שניתן לדעת על שיגור טילים מאירן בעצם עוד לפני ששיגרו אותם ובגלל שהליך ההכנה של טיל בליסטי ארוך ישנה הזדמנות למכת מנע והשמדה.
לווייני הריגול יודעים לראות ובאותה מידה גם לשמוע. "בוא נגיד כזה דבר", הסביר מהנדס מהתעשייה האווירית בישראל, "ידוע שמרבית התקשורת כיום מתקיימת בין לוויינים לתחנות ממסר בקרקע או בין אנטנות. לוויין האזנה יודע לאסוף את התקשורת הזו ולשלוח אותה לתחנת המחקר שלך כדי שזו תפצח אותה במקרה של קידוד ותנתח אותה". לווייני האזנה שוגרו לחלל כבר בשנות ה-60 ולמעשה מדובר בתחנת האזנה משוכללת.
לוחמה בחלל: הסינים שחקני מפתח
ב-10 לאוקטובר 1967 נכנסה לתוקף אמנת החלל החיצון שבין השאר קובעת שלא ניתן להציב בחלל נשק גרעיני או כל נשק להשמדה המונית. "אבל מה זה משנה מאיפה שוגר הטיל שנופל לך על הראש", אומר ד"ר אביטל. עדיין לא הגענו לקרבות בין תחנות חלל מאוישות אבל מה שהאמנה לא מנעה זה פיתוח של מערכות נשק שנועדו לפגוע בלוויינים השונים שמרחפים בחלל. לוויינים מתאבדים נוסו על ידי הרוסים כבר בשנות ה-60, אבל נראה שהמתקדמים ביותר הם הסינים.
"כמו כל מערכת נשק תמיד יש מי שמפתח נשק נגדי", מסביר ד"ר אביטל. "נכון להיום ידוע שלסינים יש מערכת מפותחת ליירוט לוויינים ולדעתי גם לארה"ב יש יכולת מפותחת בנושא. הלוויינים נמצאים במסלול קבוע מעל נקודות בכדור הארץ (למשל לווייני תקשורת) או במסלול מהיר יותר אבל קבוע ביחס לכדור הארץ (לווייני ריגול). כל מה שצריך לעשות זה להוציא את הלוויין מהמסלול בעזרת רצף עבודה מסוים שמשבש את המערכות האלקטרוניות. אני יודע על חשש של מערכת הביטחון בארץ בנושא הזה; במידה ומישהו מכבה לך את הלוויינים נחזור לתקופת האבן. כמובן שלכל זה יש תשובה בדמות מערכות מחליפות לוויין, למשל מערכת הניווט האינרציאלית".
בשנת 2006 הדהימו הסינים את העולם כאשר הצליחו לסנוור מהקרקע לוויין ריגול אמריקאי, אבל הדגמת היכולת הקרבית של סין בחלל לא הסתיימה בסנוור. לוויין מטאורולוגי ישן בשם Fengyun1C, של הסינים שייט בחלל מספר שנים אחרי שיצא מכלל פעולה. בינואר 2007 הצליחו הסינים להשמיד מהקרקע את הלוויין המטאורולוגי והוכיחו לעולם את היכולת המבצעית שלהם. מומחים מעריכים שלסינים יש לוויינים "טפילים" שמוכנים לשיגור ונועדו להתאבד על לוויינים אחרים.
בארה"ב לא נשארו חייבים וכבר ב-1985 פיתחו טיל נגד לוויינים שמשוגר ממטוסי F-15. בניגוד לטיל הסיני הוא אינו מתפוצץ בכדי לא ליצור רסס בחלל שעלול לפגוע בלוויינים ידידותיים ומוציא את לוויין המטרה בניגוח.
סייבר בחלל: האקרים vs לוויינים
תחום נוסף שהופך משמעותי ורלוונטי במלחמות החלל הוא התקפות הסייבר. "יש יכולת היום להאקרים, גם בודדים וגם של הממסד, להיכנס למחשב ולשנות את נתיב הטיסה של לוויינים ובכך לנטרל אותם", אומר ד"ר אביטל. "ישנה השקעה מאוד גדולה בחיסון מערכות והצפנה של התקשורת. אירן, למשל, נמצאת במקום השלישי בעולם בכמות האנשים שעוסקים בנושא אינטרנט ותקשורת. במדינת ישראל יש הערכות גדולה בנושא אבל ברור שיש פה בעיה גדולה כי זה לא נעים לאבד תקשורת קריטית בזמן מלחמה, במיוחד בצבאות שמבוססות בצורה כמעט טוטלית על לוויינים. כל המטוסים, עם טייס ובלי טייס, כל המטרות שמסומנות בלייזר ניתנות לשיבוש, וברור שמי שיצליח לפגוע בתקשורת הזו יפגע בחופש הפעולה שלך".
מעצמת החלל של ישראל: "מפשיטים את מדינות ערב"
ב-1983 מונה פרופ' יובל נאמן לשר המדע ומיד הוא הקים את סוכנות החלל הישראלית. מהר מאוד הופכת מערכת הביטחון למתקצבת העיקרית של סוכנות החלל החדשה וחמש שנים אחר כך משגרת ישראל את הלוויין הראשון שלה, אופק 1. תוך חמש שנים משוגרים חמישה לוויינים כאשר על אופק שלוש נאמר בעולם הערבי שמדובר ב"אמצעי שמפשיט את מדינות ערב", ולאחר ששוגר אופק 5 הוא הוגדר בדו"ח מיוחד של הליגה הערבית בקהיר כאיום הגדול ביותר על מדינות העולם הערבי. הלוויין האחרון, אופק 9, שוגר ביוני 2010 מבסיס פלמחים ונחשב למתקדם ביותר.
"לישראל יכולת תכנון, בנייה ופיתוח משלה, דבר שקיים במעט מאוד מדינות בעולם", מציין ד"ר אביטל. "מערך האיסוף של מדינת ישראל נותן את האפשרות למי שצריך לדעת מה מכין האויב, כשבאופן טבעי זה כולל אזורים מרוחקים כמו אירן". הלוויינים של ישראל מאפשרים לה קבלת מידע מודיעיני 24 שעות ביממה וניתן לומר שלמדינות ערב כמעט ואין יכולת לבצע תנועה של כוחות צבא מבלי שעין צופיה תפקח עליהם ותנתח את הכוונות. מלבד לווייני ריגול מסוג אופק למדינת ישראל יש לווייני תקשורת מתקדמים ובתעשייה האווירית ורפאל עובדים על ננו לוויינים למטרות מחקר, ריגול ויש האומרים גם לתקיפת לוויינים אחרים.
ד"ר אביטל מעריך שהצעד הבא של ישראל יהיה יותר הגנתי. "השקיעו במערכות לא מעט כסף, תשתיות וזמן עבודה. לדעתי, הצעד הבא של ישראל זה מה ניתן לעשות בכדי להגן על הלוויינים מפני פגיעה של אויב ואיומי הסייבר".
אין ספק שיכולת החלל של מדינת ישראל הגדילה את ההרתעה שלה אל מול מדינות ערב, בעידן שבו קשה להשתמש בכוח צבאי לצורך מטרה זו. בהקשר לזה יש לציין שמי שיכול לשגר לוויינים לחלל יכול לשגר טילים למרחקים ארוכים, דבר שנלמד גם במדינות שעוינות לישראל.
מחדלים מבית ואיומים מחוץ
למרות היתרון והגאווה הלאומית לא הכל ורוד. לדברי הגורם איתו שוחחנו, בזבוז כספים כתוצאה ממדיניות צבאית שמרנית מונע ממדינת ישראל לנצל את מלוא היתרון הטכנולוגי שלה – וכך לא קם מערך לויינים שמצליח לכסות את כל המטרות הטקטיות של מדינת ישראל. "זה לא קורה בגלל סיבות שמרניות; אני לא מבין למה לקנות כל כך הרבה מטוסי סופה שלא יהיו רלוונטיים במלחמה הבאה. למה לא לקנות פחות". הגורם מציין שאם המדינה הייתה מחליפה מספר מטוסים בודדים בהשקעה בלווינים, המערך כבר היה יכול להיות מושלם. "היום במדינת ישראל, שכל כך גאה בהישגי החלל שלה, אין לאוגדה ולדרג המסתער כלום", מזהיר הגורם. "צריך להבין שלוויין יכול לתת לנו בשגרה וגם במלחמה את מה שחיל האוויר לא מסוגל לתת ולמדנו את זה ממלחמות העבר - חיל האוויר צריך תנאים כדי לתפקד. מערך האיסוף של חיל האוויר יותר יקר ממערך לוויינים ואני אומר שבמצבי אמת הוא פשוט לא יספק את העבודה".
לפי הגורם, נכון להיום אין איום בתחום החלל נגד מדינת ישראל אבל זה יכול להשתנות מאוד מהר וכבר היום ניתן לראות השקעה בתחום בעיקר מצד אירן. "מדינה שיודעת לעשות פצצת אטום כנראה שרמת הטכנולוגיה שלה מאוד גבוהה. אם הם ירדו מהסיפור של הפצצה ויעברו באופן מעשי לאיומים כמו סייבר או כניסה לעולם החלל, כמו שכבר התחילו, האיום למדינת ישראל יהפוך לבעיה מאוד גדולה. ברגע שהם יהיו שם אנחנו נהיה עירומים מול האויבים שלנו. תאר לך שתהיה להם כמות לוויינים בעזרתה יראו את הכוחות שלנו, תאר לך תרחיש שבו בלוחמת סייבר מלוויין הם ישתקו לנו את מערכת החשמל בישראל. האיום קיים".
צוללות שמתקשרות עם לווינים: שינויים בשדה הקרב העתידני
טכנולוגיית הלוויינים משתפרת מדי יום. דוגמא טובה ליכולות החדשניות יש לישראל היא צוללת הדולפין החדשה אותה קיבל חיל הים השנה, אשר, לפי פרסומים זרים, יכולה לדבר עם לוויין. אם מישהו חימש טיל בליסטי, הצוללת מקבלת את ההתרעה מהלויין ומשגרת לו טיל ממעמקי הים; בעזרת השיחה עם הלוויין הטיל פוגע במטרה רחוקה ועלומה ומחסל את האיום.
לדברי הגורם איתו דיברנו שליטה בחלל היא מחויבת המציאות לכל צבא שרוצה להישאר רלוונטי. "מי שלא ישלוט בחלל לא יצליח להשיג תוצאות". ד"ר אביטל מדגיש ש"אין ספק שצבא ללא לוויין חלש יותר. כדי לנצח בלי לוויין אתה תשלם הרבה על הקרקע. זה כמו מישהו שהולך לקרב איגרוף בלי מגן שיניים. במידה והצליח לתת מכה בלי המגן שינים אז יצא לו טוב, אבל זה מאוד קשה משום שצבא ללא לוויין פתוח בפני זה שיש לו".
בסופו של דבר, המשוואה פשוטה: היא מדינה שתצא להילחם באחרת שאין לה טכנולוגיית חלל תזכה ליתרון מודיעיני אדיר, אותו תוכל לנצל כנגד האויבים שלה. לזה יש להוסיף את העובדה ששימוש בנשק מונחה לוויין חוסך לא מעט למדינה התוקפת. בעבר כדי לתקוף מטרה נשלחו גלים של מטוסים, בעוד שכיום מספיק מטוס בודד או זוג שנושאים מספר מועט של פצצות חכמות.