למרות גבורת הלוחמים בחזית ותומכי הלחימה שעשו קסמים בהחזרת כלים שנפגעו ולמרות הניצחון האדיר שהשיגו, מלחמת יום הכיפורים נחשבת עד היום לפצע פתוח בחברה הישראלית. מלחמה שחשפה יהירות ושחצנות בדרגים הבכירים וגם לא מעט כשלים.
המקור העיקרי של הפצע הלאומי הזה מגיע מכך שישראל הופתעה ונתפסה לא מוכנה, למרות הררי המידע המודיעיני שהצביעו על מלחמה מתקרבת. רבות דובר על מה שמכונה "המחדל המודיעיני", שנחשב למעשה הצלחת תוכנית הונאה של מצרים.
מה שפחות מוכר בסיפור הזה הוא הקשר של נשיא ארה"ב הנבחר, ג'ו ביידן, לאותה תכנית הונאה מצרית, מבלי שידע זאת כמובן. פגישתו עם גולדה מאיר שעמדה אז בראש ממשלת ישראל אמנם הוזכרה פעמית רבות לאורך השנים, אך לא בהקשר הזה.
מי שחשף את הקשר הזה הוא טייס חיל האוויר לשעבר וההיסטוריון, ד"ר יגאל קיפניס, כותב הספר "1973 – הדרך למלחמה", המתבסס על תיעוד מהארכיון הלאומי של ארצות הברית ומדינת ישראל.
"לא הייתי מודע לזה שהאירוע שקרה לפני 50 שנים וכתבתי עליו בספר שלי, קשור לביידן שנכנס לתפקיד נשיא ארה"ב", מספר קיפניס השבוע, "אחרי שהאירו את תשומת לבי חזרתי לספר כדי לראות מה עוד נכתב ויש שם גם את המסמכים הרלוונטיים".
ביידן הוא אחד מהפוליטיקאים הוותיקים בוושינגטון. בשנת 1973 הוא היה סנאטור טרי בן 30 שאיבד את אשתו ובתו התינוקת בתאונת דרכים. הנסיעה הראשונה שלו לחו"ל כסנאטור הייתה למזרח התיכון, כשיצא לפגישות במצרים ובישראל.
"ביידן הגיע למצרים בדיוק כאשר הנשיא אנואר סאדאת יצא לסעודיה, קטאר ואחר כך לדמשק", משחזר ההיסטוריון הישראלי. "למנהיגים במפרץ הנשיא המצרי אמר שפגש שבכוונתו לפתוח במלחמה וגייס אותם בעיקר לנושא חרם הנפט. עם אסד הוא כבר דיבר ממש על מלחמה. לא סיכמו שם את היום המדויק אבל היה ברור שזה יהיה אחד הימים שבין ה-5 ל-10 באוקטובר".
כאשר ביידן הגיע למצרים, הוא לא פגש את סאדאת אלא את איש סודו מוחמד חסנין הייכל, שהיה אז עורך היומון המצרי "אל אהראם", העיתונאי החזק במצרים. "הוא היה אחד מהבודדים שידע פרטים על המלחמה המתקרבת", מספר קיפניס.
לאחר מכן ביידן הגיע לישראל ופגש את ראש הממשלה. פגישתו עם גולדה מאיר התקיימה ב-31 באוגוסט 1973, כחודש ושבוע לפני פרוץ הקרבות. המסמך אותו חושף קיפניס נכתב על ידי שגריר ישראל בוושינגטון לאחר הפגישה, על בסיס דבריו של ביידן.
"מכל האישים בהם פגש (במצרים) שמע שאין אחד מהם הכופר בעליונותה הצבאית המוחלטת של ישראל", נכתב בו, "ועל כן טענו שאין באפשרותה של מצרים לצאת עתה למלחמה נגד ישראל".
עוד נכתב במסמך כי: "לדעת אנשי שיחו (של ביידן) המצרים, יעשה הזמן את שלו וכן כשירצה אלוהים (אינשאללה) ימצא הפתרון".
קיפניס מסביר את משמעות הדברים ואומר: "ביידן אמר שהוא פגש במצרים גורמים שונים בהם הייכל (שהוגדר במסמך כ'שר ההסברה') ושמע מהם שהעליונות הצבאית של ישראל מוחלטת ולכן, אין סיכוי שתהיה מלחמה בקרוב".
(חלק מהמסמך המתאר את פגישת ביידן וגולדה מאיר)
הדברים האלו של ביידן על בסיס השיחות שקיים במצרים, התאימו מאוד לתפיסה שהייתה בישראל ביחס ליכולות צה"ל לעומת צבאות ערב והסיכוי שתפרוץ מלחמה.
"רמזתי בספר שבהחלט יכול להיות שזהו חלק מתוכנית ההונאה המצרית", מוסיף הישראלי אך מדגיש: "בוודאי שביידן לא היה מודע לזה והוא עצמו לכל היותר שימש ככלי בידי המצרים. סביר להניח שמה ששמע מחסנין הייכל היה מכוון להסוות את הכוונות למלחמה".
בזמן שהיה סגן נשיא ארה"ב ביידן התייחס באפריל 2015 לאותה פגישה בדברים שאמר באירוע לציון יום העצמאות של מדינת ישראל ותיאר תמונה שונה לגמרי. על פי ביידן הוא היה בכלל היחיד בחדר שהביע חשש מאפשרות שתפרוץ מלחמה בין ישראל ומצרים.
"גולדה סיפרה לי על מלחמת ששת הימים והמחיר שישראל שילמה", טען ביידן באותו אירוע ב-2015. "אני בדיוק הגעתי ממצרים דרך תעלת סואץ. אמרתי לגולדה ולרבין שאני חושב שהם מתכוננים לתקוף שוב, אבל גם אנשי הצבא שלי וגם הצבא הישראלי חשבו שאני משוגע".
"אני זוכר בנסיעה מקהיר דרך תעלת סואץ את ענני החול והאבק, התברר שאלה היו תמרונים במדבר", הוסיף וטען. "הייתי מודאג וכשהתייחסנו לזה גולדה תיארה תמונה עגומה, שבכנות, ממש הפחידה אותי. היא ראתה שאני מוטרד מכך ואמרה אל תדאג, יש לנו נשק סודי בסכסוך עם הערבים - והוא שאין לנו מקום אחר ללכת אליו".
נראה כי המצרים השתמשו בביקורו של ביידן כעוד חלק בתוכנית שלהם "להרדים" את ישראל, לגרום לה לחשוב שאין סיכוי למלחמה, כשמבחינת הקברניטים בירושלים, הסנאטור הצעיר חזר ממצרים עם חיזוק לקו המחשבה הזה מהבכירים והמקורבים ביותר לנשיא סאדאת.
"גולדה לא הייתה צריכה את ביידן כדי לחשוב שהמצרים לא ייצאו למלחמה ושאם יעשו זאת אז התוצאה תהיה ברורה", שם קיפניס את הדברים בפרופורציות ומוסיף כי קשה לדעת עד כמה הדברים של ביידן סייעו לתכנית ההונאה המצרית, אם בכלל.
קיפניס מציין שהמודיעין בישראל וגם הדרג המדיני התייחסו ברשלנות למידע שזרם, כולל פגישה עם המלך חוסיין, שהזהיר מפני הכוונות למלחמה מצד מצרים וסוריה.
"בלי המסמכים האלה אי אפשר היה להבין מה היה באותה התקופה", הוא בטוח. "כמות המסמכים היא אדירה ומחייבת מחקר מאוד מקיף שלא עוסקים בו הרבה, במיוחד הדרך מלחמה ב-1973. חייבים לשבת שעות ארוכות בארכיון הישראלי והאמריקאי כדי להבין מה היה פה. יש מעט מאוד חוקרים שבאמת עשו את זה".
לצד הסיפור על ביידן קיפניס התמקד במחקר שלו ביוזמת השלום המצרית שהוצגה בפברואר 1973 והוסתרה מהצבא. גם מהלכים נוספים שנבלמו על ידי גולדה וממשלתה. המחדל המדיני כפי הנראה היה לא פחות חמור מזה של המודיעין והתוצאה הייתה מלחמה קשה, במסגרתה צה"ל הופתע, אבל הצליח להביס את הסורים באופן מוחלט.
בחזית המצרית התוצאה הייתה קשה יותר, צה"ל הצליח אומנם לבלום את המצרים ולחצות את תעלת סואץ, אולם נכשל במחיקת ההישג של הצבא המצרי שהמשיך להחזיק כוחות בצד המזרחי של התעלה.
המלחמה עלתה לישראל ביותר מ-2,650 הרוגים ואלפי פצועים. חמש שנים אחרי המלחמה נחתם הסכם השלום עם מצרים, במתכונת די דומה למה שהמצרים ביקשו לפני המלחמה.
ביידן אגב היה אמור להגיע עם עוד כמה סנאטורים, אולם הם סרבו להגיע. "כי הם הסתייגו מזה שהוא יצא גם למצרים", אמר קיפניס, "באיזשהו מקום הוא רצה להסתכל בצורה מאוזנת על מצרים וישראל אבל באותם ימים אף אחד לא התייחס למצרים, שגם הייתה גרורה של ברית המועצות".
לימים, הגדיר ביידן את הפגישה עם גולדה מאיר כאחד משני המפגשים המשמעותיים בחייו (נלסון מנדלה היה השני), "ישבתי מול ראש הממשלה, והיא עישנה בשרשרת", סיפר.
"היא תיארה לי את מלחמת ששת הימים והקריאה מכתבים מהחזית מישראלים צעירים שמתו בזמן שהגנו על ארצם. זה היה מאוד מרגש". ביידן הוסיף אז שנחשף לתחושת: "הכאב, ההיסטוריה, התקווה וכוח העמידה של עם שלם".
