בשנים האחרונות פורסמו לא מעט ידיעות על החשש ממלחמת עולם שלישית. הרוב המכריע של הדיווחים התייחס לאפשרות של מלחמה בין ארה"ב לרוסיה, מעין התחממות מאוחרת של המלחמה הקרה, שתגרור פנימה את כל העולם. ואכן, בתקופתו של ברק אובמה כנשיא ארה"ב חלה הידרדרות בין המדינות עד כדי רמזים צבאיים ברורים משני הצדדים.
בזמן שהעיניים היו מופנות לזירה הזאת, העולם התעלם מהמאבקים בין ארה"ב וסין – מאבקים שכיום, על רקע האידיליה בין ולדימיר פוטין ודונלד טראמפ אבל גם בלי קשר אליה, יש המעריכים כי דווקא הם אלה שיובילו למלחמת עולם שלישית. סרט דוקומנטרי חדש של העיתונאי והבמאי ג'ון פילגר מראה שצבא ארה"ב מתכונן בחשאי כבר מספר שנים למלחמה שכזו. בסרטו "המלחמה שתבוא נגד סין" טוען פילגר שארה"ב מחזקת בשנים האחרונות את כוחותיה במזרח הרחוק, בונה בסיסים חדשים ומרחיבה ומשדרגת את הקיימים.
לצד אימונים עם מדינות שנמצאות בסכסוכי גבולות עם סין, זה לא סוד שצבא ארה"ב מחזק את עצמו בשנים האחרונות בכלי נשק מתקדמים כמו החמקנים, נושאות מטוסים חדשות, צוללות וטילים – אבל אולי לא כמענה לצבא הרוסי כמו שחשבנו. לפי פילגר, זה נעשה דווקא כדי להתמודד עם הכוח הצבאי של הדרקון הסיני.
אם כל זה לא מספיק, מה שהתחמם בתקופתו של אובמה מתחמם עוד יותר בתקופתו של טראמפ. בחודש דצמבר האחרון החרים הצי הסיני כלי שיט לא מאויש של הצי אמריקאי; בתגובה צייץ טראמפ ש"סין גנבה כלי מחקר לא מאויש של הצי האמריקני שפעל במים בינלאומיים, הוציאה אותו מחוץ למים ובמעשה חסר תקדים לקחה אותה לשטחה".
האירוע ההוא בא על רקע התנגדותה של סין לפטרולים של ארה"ב באזור, בטענה שהשטח הימי הכלכלי שלה מגיע עד 200 מיילים ימיים מחופיה. ארה"ב טוענת מנגד שאזור לגיטימי לפעילות צבאית מתחיל במרחק 12 מיילים מהחוף. אלא שהחרמת כלי השיט הייתה בכלל מחוץ לאזור הימי הכלכלי שעליו מכריזה סין עצמה, והאירוע נתפס כהתגרות ישירה בארה"ב (אגב, ההערכה היא שכלי השיט האמריקני עקב אחרי צוללת סינית, ולכן סין החרימה אותו). מאחורי הקלעים נעשו מאמצים שקטים להחזיר את כלי השיט, והסינים טענו שהציוץ של טראמפ הגיע לאחר שכבר הבהירו כי בכוונתם להחזיר את הכלי ולהימנע מתקרית דיפלומטית עם ארה"ב. הסינים טענו שהוא ניפח את הכותרות והחמיר את המשבר.
זמן קצר לאחר שטראמפ נבחר לנשיאות הוא קיים שיחת טלפון עם נשיאת טייוואן שאיחלה לו ברכות על ניצחונו. סין, שלא מכירה בטיוואן כמדינה ריבונית, הגיבה בזעם גדול. טראמפ לא ממש התרגש והוסיף שמן למדורה כשצייץ "מעניין שארה"ב מוכרת לטייוואן ציוד צבאי במיליארדי דולרים אבל אסור לה לענות לשיחת איחולי ברכה בטלפון". כל סיפור נוסף כזה יכול להיות אחד מהנפצים שיובילו למלחמת העולם השלישית.
סימנים של רעש באוקיינוס השקט
פילגר (77), יליד אוסטרליה שעובד מאז שנות ה-60 בתקשורת הבריטית, הוא עיתונאי מקצועי ומוערך עם קשרים במקומות הנכונים וערימה שלמה של פרסים – לרבות שתי זכיות בתואר "עיתונאי השנה בבריטניה". סרטו החדש הוא האחרון בשורה של סרטים דוקומנטריים שביים בנושאים הקשורים לצבא ארה"ב, והוא נפתח בקטעים דרמטיים ממלחמות עבר של ארה"ב באזור המשולבים בידיעות חדשותיות על המתיחות עם הסינים.
"הסינים בונים מסלולי המראה ובסיסים על האיים המלאכותיים שבנו בשנים האחרונות בים סין הדרומי", מסביר פילגר בסרט. "סין מוקפת בכמות עצומה של בסיסים אמריקניים, ורוב הפריסה של צבא ארה"ב מחוץ למדינה נמצאת באזור הזה. לא מעט כוחות של צי ארה"ב פורסים לאזור. זה מהלך שהצי האמריקאי ונשיא ארה"ב הקודם, אובמה, כינו 'הציר לאסיה'".
המציאות הזאת הובילה למצבים רגישים בעבר, כשסין חידשה את הטענות לבעלות על רובו של ים סין הדרומי - אזור נחשק שמדי שנה עוברות דרכו סחורות בשווי של יותר מ-5 טריליון דולר. המהלך הזה של סין הציב אותה בנקודת עימות עם מדינות כמו וייטנאם, מלזיה, הפיליפינים וטייוואן, שטוענות גם הן לאחיזה בים. הפיליפינים מנהלים חזית דיפלומטית מול סין, בגיבוי ארה"ב, וזה המצב גם עם טייוואן – מדינה שיחסיה עם סין בעייתיים מלכתחילה.
אירוע משמעותי נרשם בשנה שעברה, אז שלחו האמריקאים ספינת מלחמה אל חופי אחד מהאיים המלאכותיים בים סין הדרומי. הסינים בתגובה שלחו ספינת טילים לכיוון הספינה האמריקאית והזהירו אותה "בהתאם לחוק", כפי שנמסר ממשרד ההגנה הסיני. אירוע נפיץ, אבל בניגוד למצב ששרר בין ממשל אובמה לרוסיה, כאן נראה ששני הצדדים שומרים בינתיים על איפוק וקשרים תקינים. יצוין גם שחלק מהבסיסים האמריקניים נמצאים שם מאז ימי המלחמה הקרה וחלק מאז מלחמת העולם השנייה.
פילגר נשאל לאחרונה בראיון לאתר הבריטי unilad אם ארה"ב אכן מתכוננת למלחמה עם סין. הוא ענה: "כן. סין מזועזעת מהמעגלים שמייצרים אותם בסיסים". פה התחברו הדברים שלו לקו המוצג בסרט – ההוכחה, לטענת פילגר, כי צבא ארה"ב אכן נערך לעימות צבאי עם סין. כאן הוא מדבר בהרחבה על תוצאות התחקיר שלו:
פילגר מפנה את תשומת הלב לבסיסים של ארה"ב באיי מרשל, שהיו בעבר מגרש המשחקים לניסויים של נשק גרעיני אמריקני, ומראה איך משדרגים ומגדילים אותם. לצד אלה מציין פילגר את הבסיסים של ארה"ב באוקינאווה, יפן: לדבריו יש שם לא פחות מ-32 בסיסים ומתקנים שיהיו למעשה הגב הלוגיסטי של אובמה במלחמה שאליה התכונן נגד סין. אם וכאשר תפרוץ מלחמה, משם תגיע האספקה ומשם יצאו חלק גדול מהכוחות לכיוון סין.
"זה לא מופרך לחשוב ככה", אמר פילגר ל-unilad. "מכאן ארה"ב יצאה למלחמת קוריאה ולמלחמת וייטנאם, ומשם גם יצאו כוחות ואספקה לעיראק ולאפגניסטן". לכך יש להוסיף את הטענה שארה"ב מחזיקה באוקינאווה, או לפחות החזיקה, טילים עם ראשי נפץ גרעיניים שכוונו לעבר ערים בסין.
ארה"ב מרחיבה ובונה בסיסים חדשים גם בקוריאה הדרומית, בפרט באי ג'וג'ו שנמצא 400 מיילים ימיים משנחאי. "האי הזה נמצא באזור שנחשב קריטי למעבר סחורות מסין ואליה", מסביר פילגר. "אם ארה"ב תחסום את האזור, כפי שתרגלה בשנת 2015, היא יכולה לחנוק את סין". לטענת פילגר, זה מגדיל עוד את הסיכון למלחמה.
ארה"ב מחזיקה לא פחות מ-1,000 בסיסים מסביב לעולם, וביפן לבדה מוצבים 50,000 חיילים אמריקאים באופן קבוע. לנתון הזה יש להוסיף עוד 20 עד 30 אלף חיילים בקוריאה הדרומית, ועוד אלפים במדינות נוספות שנמצאות במתיחות ארוכת שנים עם סין. גם הצי השביעי נמצא באזור, וכולל כ-60 אלף חיילים שפרוסים על עשרות ספינות ו-350 מטוסי קרב - לא כולל מטוסי הקרב של חיל האוויר. "שום אוקיינוס לא נשלט מעולם באופן שבו ארה"ב שולטת בפסיפיק", קובע פילגר.
ממטוסים חמקנים ועד לווייני קמיקזה
צבא ארה"ב הוציא בשנים האחרונות מיליארדים על מערכות נשק חדשות. לדברי פילגר, כאמור, המחשבה מאחורי ההתעצמות הייתה על עימות עם סין (אם כי הוא אינו שולל אפשרות של הכנות מקבילות למלחמה עם רוסיה).
שיא העוצמה של ארה"ב הוא ללא ספק נושאות המטוסים שלה, ובימים אלה נמצאת נושאת מטוסים חדשה מסדרת ג'רלד פורד בשלבים אחרונים של בנייה. היא צפויה להיכנס לשירות עוד השנה. שתיים נוספות ייכנסו לשירות מבצעי עד שנת 2025 ובסך הכל מתוכננות 10 נושאות מטוסים מדגם זה להיכנס לשירות בעלות של 10 מיליארד דולר לאחת. מדובר בעוצמה ימית אדירה, נושאת מטוסים שעל סיפונה ניתן להציב למעלה מ-75 כלי טיס. רובם יהיו מטוסי ה F-35 של לוקהיד מרטין. את אלה נראה בשנים הקרובות נכנסים גם לטייסות של חיל האוויר והמרינס, ותפקידם יהיה להתמודד עם מערכות הנ"מ האדירות של סין.
גם נושאות מסוקים חדשות נכנסות וייכנסו לשירות בשנים הבאות. כל אחת מהן יכולה לשאת כוח משימה מצויד של המרינס, כולל מסוקי הסער והקרב שלו. לצדן נכנסות לשירות גם עשרות צוללות חדשות.
האמריקאים מתחמשים גם בטנקים, טילים, מערכות מודיעין – ותשתית למלחמה בחלל. הצבא האמריקני תלוי מאוד בלוויינים הרבים שלו, והסינים פתחו יכולות סייבר שעשויות לפגוע באותם בהם. האמריקאים מצדם פיתחו ומפתחים טילים ומערכות לייזר נגד "לווייני קמיקזה". סביר שהכוננות בנושא הזה עלתה לאחר שסין שיגרה את "שיאן", לוויין שמצויד בזרוע שיכולה להסיט לוויינים יריבים ממסלולם.
האם ארה"ב עומדת בקצב הפיתוח הרצוי בכל הקשור לאיומי החלל מצד סין וגם רוסיה? גנרל וויליאם שלטון, לשעבר ראש זרוע החלל, השיב ל-CNN בעניין הזה: "אני חושב שהתשובה היא לא. והאם אנחנו מספקים הגנה פעילה ללוויינים? התשובה היא לא".
הלוויינים האמריקניים כן מספקים בינתיים מודיעין, ובדיווח שהופץ בדצמבר נמסר שגם הסינים מתכוננים לעימות כזה או אחר: צילומים מהחלל חשפו שהם מבצרים את האיים המלכותיים שבנו במערכות נ"מ רבות ומתקדמות.
ב"גלובל טיימס", שיוצא לאור בחסות הממשלה בבייג'ינג, נכתב לאחרונה באופן מפורש שסין צריכה להתכונן לעימות צבאי עם ארצות הברית בים סין הדרומי. "וושינגטון שלחה שתי נושאות מטוסים לאזור והיא רוצה לשלוח מסר עם הפגנת השרירים הזאת. בתור המעצמה הגדולה ביותר באזור, היא מחכה שסין תציית לה", נכתב. "על אף שסין אינה יכולה להתמודד צבאית עם ארצות הבית בטווח הקצר, היא צריכה להיות מסוגלת לגרום לה לשלם מחיר כבד אם תתערב בסכסוך בים סין הדרומי באמצעות כוח. סין מקווה שהמחלוקת תיפתר דרך משא ומתן, אך עליה להיות מוכנה לכל עימות צבאי. זה מובן מאליו במסגרת יחסים בינלאומיים".
ג'ורג' סורוס ממליץ להרגיע
לצד הדגלים האדומים יש גם צפירות הרגעה. פרופ' סקוט לוקאס, מומחה ליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת ברמינגהם, אמר בראיון ל-unilad כי "זה שסין בונה איים מלאכותיים ועליהם בסיסים לא אומר שהיא מאיימת על ארה"ב. פילגר מתעלם מזה שלא מדובר רק בארה"ב מול סין - יש גם את הפיליפינים, אינדונזיה, וייטנאם, קוריאה הדרומית ויפן שמסוכסכות עם סין".
פרופ' לוקאס מדגיש כי למרות המתיחות בין סין וארה"ב, לשתי המדינות יש קשרים כלכליים ענפים - ואם כבר, האינטרס שלהן הוא נגד מלחמה. כדוגמה הוא מביא את המקרה של מטוס מודיעין של ארה"ב שהתרסק בשטח סין: "המטוס ואנשי הצוות הוחזקו שם כשבועיים והיו קולות רמים במיוחד מצדו של ראמספלד (אז מזכיר ההגנה) שאמר, 'אנחנו חייבים להראות להם, אנחנו חייבים להשתמש בכוח'. אנשי עסקים אמריקאים בעלי אינטרס הלכו למחלקת המדינה ואמרו, 'אל תעשו את זה'. קולין פאוול (אז מזכיר המדינה) ניצח בוויכוח מול ראמספלד והמטוס ואנשי הצוות חזרו. זה מראה לי כמה האמריקאים מוכנים ללכת לכיוון החומה (סין)".
נראה, כמו תמיד, שבסוף הכל עניין של כסף. כבר לפני שנה כתב המיליארדר ג'ורג' סורוס בגיליון של המגזין "ניו יורק ריוויו אוף בוקס" שללא שותפות אסטרטגית בין ארה"ב לסין עלולה לפרוץ מלחמת עולם שלישית. "הן לארה"ב והן לסין יש אינטרס חיוני להגיע להבנה מכיוון שהחלופה לא תערוב לחיכן. לממשל האמריקני תצמח מעט מאוד תועלת מהתייחסות לקשריו עם סין בתור משחק סכום אפס, ויש לו הרבה מאוד מה להפסיד. במילים אחרות, יש לו כוח מיקוח מועט. כמובן שהדבר עשוי לשבש את התקדמותה של סין, אולם זה יהיה מאוד מסוכן".
סורוס הסביר שלא חסר הרבה כדי שתיווצר ברית צבאית ופוליטית רוסית-סינית נגד ארה"ב: "במקרה כזה, אם תחול הסלמה בסכסוכים החיצוניים והללו יהפכו לעימות צבאי עם אחת מבעלות בריתה של ארה"ב, כמו יפן למשל, לא יהיה מוגזם לומר שנהיה על סף מלחמת עולם שלישית".
על פי סורוס יחלוף לפחות עוד עשור לפני שהברית הצבאית של סין ורוסיה תהיה מסוגלת להתמודד צבאית מול ארה"ב, אבל גם הוא חושב ש"היריבות בין ארה"ב לסין היא בלתי נמנעת... עליה להישאר ברמה שלא תכלול שימוש בכוח צבאי".
מצד שלישי, ב-29 בינואר אמר בכיר בצבא סין כי "מלחמה של סין נגד ארה"ב תחת שלטונו של דונלד טראמפ זה כבר לא סלוגן. זה כבר משהו מאוד מציאותי". אז אולי פילגר צודק והגיע הזמן לרענן את המקלטים.