מעניין לחשוב מה עובר בראשו של ראש ממשלה ישראלי כאשר הוא חותם על הסכמים לשחרור אסירים פלסטינים, חלקם מחבלים ורוצחים. לא תמיד הייתה מדינת ישראל נוהגת במדיניות של שחרור אסירים, ובמקרים רבים אף סיכנה חיי לוחמים ואזרחים על מנת שלא לנהל משא ומתן עם מחבלים. מקרה כזה היה מבצע "כדור הרעם", שנודע לימים כמבצע אנטבה או מבצע יונתן, על שמו של יוני נתניהו, אחיו הגדול של ראש הממשלה, שנהרג במהלכו.
ישראל יצאה למבצע זה כדי לשחרר 105 נוסעים יהודים וישראלים ואת צוות מטוס האיירבוס 300A של חברת "אייר פרנס", שנחטפו על ידי מחבלים ונלקחו כשבויים לאוגנדה. דרישות המחבלים בתמורה לחיי החטופים היו שחרורם של 53 אסירים, מספר הנשמע היום זעום למדי.
ב-27 ביוני 1967, לאחר חנית ביניים באתונה, נחטפה טיסה 139 שהיתה בדרכה מפריז לתל אביב, על ידי שני מחבלים גרמנים מארגון "תאי המהפכה" ושני מחבלים פלסטינים חברי "החזית העממית לשחרור פלסטין". על המטוס היו באותה שעה 248 נוסעים ו-12 חברי צוות. המחבלים הנחיתו את המטוס בבנגאזי שבלוב, חנו שם שבע שעות למטרות תדלוק וצירפו לכוחותיהם שלושה מחבלים פלסטינים נוספים. מלוב המריא המטוס לשדה התעופה אנטבה שבאוגנדה, מרחק 3,800 קילומטרים מישראל.
ביום השלישי לחטיפה, ה-29 ביוני, שוחררו הנוסעים שלא היו יהודים או בעלי אזרחות "ציונית" (ישראלית) ובשבי נותרו 105 בני אדם, שהוחזקו במבנה גדול בשטח הטרמינל הישן של השדה באנטבה. החוטפים הציעו לצוות המטוס להשתחרר, אולם הקברניט מישל בקוס התעקש להישאר יחד עם נוסעיו החטופים. יחד עם בקוס נשאר גם צוות המטוס כולו, והקברניט קיבל בתום המבצע אות הוקרה מראש הממשלה יצחק רבין.
לקראת החילוץ
ישראל ניהלה מרגע החטיפה משא מתן עם החוטפים, באמצעות שליט אוגנדה אידי אמין, שתמך בהם. החוטפים דרשו את שחרורם של 52 אסירים ("לוחמי חירות" בשפתם), מהם 40 שהיו כלואים בישראל, 5 שנכלאו בקניה, 6 אנרכיסטים שהיו כלואים בגרמניה ואנרכיסטית גרמנייה נוספת שהיתה כלואה בצרפת. בנוסף, דרשו החוטפים גם כופר כספי והציבו אולטימאטום למילוי דרישותיהם, שפקע ביום חמישי, ה-1 ביולי. במידה ולא ימולאו דרישותיהם, איימו המחבלים להוציא להורג את כל החטופים. את המגעים מצד מדינת ישראל ניהלו שגריר ישראל בצרפת דאז מרדכי גזית והיועץ הביטחוני סמי דוגן ובמהלך המו"מ הסכימו המחבלים לדחות את פקיעת האולטימאטום שהציבו עד ל-4 ביולי.
במקביל למו"מ עם החוטפים, החלו בישראל בתכנון מבצע לשחרור החטופים. מפקדים בצה"ל, ביניהם תת אלוף דן שומרון ואלוף משנה אהוד ברק, ביחד עם אנשי המוסד, תכננו פשיטה נועזת על שדה התעופה באנטבה, והכוח שהיה אמור לקבל על עצמו את הביצוע כלל את סיירת מטכ"ל בפיקודו של מפקד הסיירת יוני נתניהו וכוחות מסיירת הצנחנים וחטיבת גולני. ראש הממשלה יצחק רבין לא מיהר לאשר את קיום המבצע, אולם שר הביטחון שמעון פרס, ושרים נוספים, דווקא תמכו בביצוע. גם בצה"ל היו הדעות חלוקות. הרמטכ"ל מוטה גור התנגד בתחילה, אולם שוכנע לבסוף בלחץ האלופים בני פלד ויקותיאל אדם. בסופו של דבר אישרה הממשלה ב-3 ביולי את המבצע. באותה שעה כבר היו ארבעה מטוסי הרקולס של חיל האוויר, עם הכוחות הלוחמים עליהם, בדרכם לאנטבה.
מבצע נועז
הכוחות שהשתתפו במבצע היו רבים וכללו את מיטב לוחמי צה"ל ומפקדיו. מפקד המבצע בשטח היה קצין חי"ר וצנחנים ראשי והרמטכ"ל לימים דן שומרון, סגנו היה מפקד חטיבת הצנחנים מתן וילנאי ובין המפקדים היו אורי שגיא (מח"ט גולני), מפקד סיירת מטכ"ל יוני נתניהו וסגנו מוקי בצר, רס"ן שאול מופז, סרן אפי איתם, רס"ן גבי אשכנזי, הד"ר אפרים סנה, שפיקד על הכוחות הרפואיים ועוד לוחמים רבים העתידים לשאת בתפקידים מרכזיים בצה"ל ובמדינת ישראל. על המבצע כולו פיקדו מהאוויר ראש אג"ם האלוף יקותיאל אדם ומפקד חיל האוויר האלוף בני פלד.
בליל ה-4 ביולי החל המבצע. במטוס הראשון שנחת באנטבה היו כוחות מסיירת הצנחנים, בפיקודו של דורון אלמוג. לוחמי הצנחנים אבטחו את נחיתת שלושת המטוסים האחרים, הניחו פנסים לאורך מסלול הנחיתה והשתלטו על מגדל הפיקוח החדש של השדה באנטבה. במטוס השני שנחת היו דן שומרון וכוחות מסיירת מטכ"ל, שהתקדמו לעבר הטרמינל בו הוחזקו החטופים בג'יפים ובמכונית מרצדס, שהיתה העתק למכוניתו של אידי אמין. לוחמי הסיירת היו אמורים לנוע במהירות האפשרית, תוך שהם מתעלמים מכוחות אוגנדיים ששהו בשטח, על מנת שלא לאבד את גורם ההפתעה.
בדרך לטרמינל נתקל הכוח בשני חיילים אוגנדיים. נתניהו ולוחם נוסף ירו בהם באקדחים מסוג "ברטה", שצוידו במשתיקי קול. אחד החיילים האוגנדיים לא נהרג וספג צרור נוסף, הפעם מרובה קלצ'ניקוב. רעש הירי העיר את הכוחות האוגנדיים שהיו בשדה וביטל למעשה את גורם ההפתעה. לוחמי המטכ"ל פרקו מהרכבים והחלו לרוץ ברגל לעבר הטרמינל הישן בו הוחזקו החוטפים, תוך שהם יורים על כוחות אוגנדיים שהגיעו למקום.
יוני נתניהו הסתער בראש הכוח, נפגע מאש חייל אוגנדי ומת מפצעיו עוד בטרם החל חילוץ החטופים. את הפיקוד על הכוח נטל מוקי בצר, שפרץ ביחד עם לוחמי הסיירת אמיר עופר (הלוחם הראשון שנכנס לטרמינל והרג מיד מחבל), אמנון פלד ועמוס גורן. הכוח הרג את ארבעת המחבלים ששמרו על החטופים, אולם הללו הספיקו להרוג נוסעת חטופה בשם אידה בורוכוביץ'. חטוף נוסף, בשם ז'אן ז'אק מימוני, התרומם על רגליו בעת פריצת בכוח, נחשד בטעות למחבל ונהרג מאש כוחותינו. ההשתלטות על הטרמינל בו הוחזקו החטופים ארכה זמן קצר ביותר, ובסיומה החל מוקי בצר, יחד עם דן שומרון, לתאם את העברתם למטוס הפינוי.
בשדה עצמו המשיכו הכוחות ללחום מול כוחות אוגנדיים ומחבלים נוספים. כוח בפיקודו של מתן וילנאי השתלט על מגדל הפיקוח החדש. במהלך ההשתלטות נפצע קשה הלוחם סורין הרשקו, מקליע אקדח שירה לעברו אדם בלבוש אזרחי. הרשקו נותר משותק בכל חלקי גופו. כוח בפיקודו של שאול מופז, שנע על גבי נגמ"שים, הצליח לרתק באש את מגדל הפיקוח ולנטרל את מקורות הירי וכוח בפיקודו של עומר בר לב השמיד 11 מטוסי קרב אוגנדיים מסוג מיג-17 שחנו בשדה, וביטל אפשרות של מרדף אווירי אחרי מטוסי צה"ל. במהלך המבצע מתו שלושה מהחטופים ו-6 נפצעו ואילו צה"ל הרג את שבעת המחבלים החוטפים שהיו בשדה וכן 45 חיילים אוגנדיים.
קבלת הפנים
החטופים הועברו למטוס הפינוי על ידי כוח בפיקודו של אורי שגיא, טסו לניירובי שבקניה למטרת תדלוק והתקבלו בארץ בקבלת פנים שמחה ומפוארת. אחת החטופות, דורה בלוך בת ה-75, שהועברה לפני המבצע לבית חולים בקמפלה בירת אוגנדה, נרצחה שם בהוראת אידי אמין. בתום המבצע שונה שמו מ"כדור הרעם" ל"מבצע יונתן", על שמו של מפקד הסיירת יוני נתניהו, שנהרג.
המבצע הנועז זכה בעולם לתגובות שנעו בין הערצה לגינוי, בהתאם לתמיכה הפוליטית כמובן. במערב זכתה פעולת צה"ל לכינויים שהחלו ב"פעולת חירום להגנה עצמית" ונגמרו ב"משימה בלתי אפשרית". האמריקנים ראו בתאריך המבצע, ה-4 ביולי (יום העצמאות בארה"ב), תאריך סמלי. מדינות הגוש הקומוניסטי, בראשות ברית המועצות, גינו כמובן את המבצע, טענו שמדובר בחדירה לשטח מדינה חופשית, ריבונית ושוחרת שלום ובתקיפת "לוחמי חירות". גם באו"ם לא אהבו את המבצע ומזכ"ל הארגון, קורט ולדהיים, כינה אותו "תוקפנות משוועת".
במרוצת השנים התקבעה הפעולה באנטבה כאחת מהנועזות שבפעולות צה"ל וצבאות בכלל. בישראל נעשה עליו הסרט "מבצע יונתן", בכיכובו של יהורם גאון (בתפקיד יוני נתניהו) ואסי דיין ובבימויו של מנחם גולן ובעולם הונצח המבצע בסרט "ניצחון באנטבה" ("Victory At Entebbe") מ-1976 בכיכובם של אנתוני הופקינס, ברט לנקסטר, אליזבת' טיילור וריצ'רד דרייפוס ובסרט "הפשיטה על אנטבה" (""Raid On Entebbe) מ-1977, בו כיכב צ'רלס ברונסון. גם בסרט "המלך האחרון של סקוטלנד", סיפור אמיתי על רופאו האישי של אידי אמין (אותו מגלם פורסט ויטקר) ועל אמין עצמו מבעד לעיניו, מוזכר המבצע.
