בסוף שנות ה-80 מצא את עצמו צה"ל מתמודד מול שורה של ארגוני טרור. אחד המרכזיים שבהם היה "החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית", שמפקדה היה אחמד ג'יבריל. ארגונו של ג'יבריל ביצע בחורף 1988 מספר פיגועים כשהחמור ביותר מהם היה ליל הגלשונים. ב-25 בנובמבר חדרו מחבלים מהאוויר, על גבי גלשני רוח, והרגו שישה חיילי נח"ל בבסיס בצפון הארץ.
בתגובה לפיגוע זה יצא צה"ל בליל ה-8 בדצמבר למבצע "כחול וחום", שנועד לפגוע במפקדתו העיקרית של ג'יבריל, ששכנה בעיירה נועיימה שבדרום לבנון. צה"ל ניסה לתקוף את היעדים מהאוויר, אך מה שהוא לא ידע זה שהמחבלים היו חפורים עמוק בתוך בונקרים והפצצות המטוסים הצליחו לגרד את פני השטח בלבד ולא לייצר פגיעה ממשית. אי לכך הוחלט על פשיטה קרקעית.
על המבצע כולו פיקד האלוף דורון רובין, ששימש באותה עת כראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל. רובין שהה בספינה מול חופי לבנון, ובשטח פיקד על הלוחמים מח"ט גולני, ברוך שפיגל. על הכוחות נמנו סיירת גולני, בפיקודו של ארז גרשטיין וגדוד 12 של החטיבה, בפיקודו של אמיר מי-טל. במבצע לקחו חלק גם לוחמים משייטת 13 , סטי"לים של חיל הים ומטוסי חיל האוויר.
בשעה 20:30 נחתו כוחות השייטת מהים על חוף לבנון ואילו כוחות גולני נחתו ממסוקים. רק בשעה 21:45, באיחור ניכר, השלים הכוח את הנחיתה. השטח היה מלא צמחייה גבוהה, קוצנית וצפופה, שבתוכה הסתתרו סלעים גדולים. לכוח היה מחסור במודיעין לגבי התנאים הללו, מה שעיכב מאד את תנועתו. מפקד הסיירת ארז גרשטיין פנה למח"ט שפיגל והציע לבטל את המשימה ולשוב על עקבותינו, הצעתו לא התקבלה והכוח המשיך בדרכו.
בשעה 02:25 הגיעו גרשטיין וחייליו למפקדתו של ג'יבריל, והמתינו במקום מחסה לגדוד 12 בפיקודו של מי-טל. גרשטיין זיהה מחבל חמוש שהציץ מחלון סמוך אליו, חשש שיזהה אותו והרג את המחבל. פעולתו של גרשטיין חשפה את הכוח, הובילה לירי מאסיבי של כל הכוחות על מבנה המפקדה ואפקט ההפתעה נוטרל. במכת האש נהרגו כ-13 מחבלים, ביניהם מפקד בכיר מהארגון שהיה אחד המפקדים האחראים לטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה. חיילי הסיירת תקפו גם עמדת נ"מ שהייתה סמוכה למפקדה והשמידו אותה.
הכוח בפיקודו של מי-טל, שכלל לוחמים מהשייטת ומגדוד 12, הופתע לשמע האש ומיהר אל היעד. מי-טל פיצל את כוחותיו לשלושה כיוונים וניסה לחסום את הגישה לשטח מכל כיוון אפשרי. מחבל ששמר על עמדה שמוקמה בתוך מערה, הבחין באחד הכוחות וירה לעברו. מאש המחבל נהרג מי-טל במקום ושני לוחמים נוספים נפצעו. רופא הכוח, צבי שיינברג, רץ לטפל בפצועים ונפצע קשה גם הוא.
במהלך המבצע השתמש צה"ל גם ב"כלבים מתאבדים", שהיו אמורים לרוץ ולהתפוצץ בעמדות המחבלים, שהיו חבויים במערות. הכלבים נכשלו במשימתם ונהרגו והמחבלים אף פרסמו לאחר המבצע תמונה של גופת כלב, מה שהביא לחשיפתה של יחידת הכלבנים עוקץ. הפעולה גררה ביקורת קשה על המילכוד של גופם של הכלבים והוחלט לאחר מכן לחדול מדרך פעולה זו.
בשלב זה היה השטח רוויי מחבלים ושלטה בו אנדרלמוסיה גדולה. סגן נבו ארז, לוחם השייטת, נטל את הפיקוד והוביל את הכוחות לעבר נקודת הפינוי המוסק. לכוחות חסרו ארבעה לוחמים מיחידת העורב של גולני ואל"מ שפיגל ביקש להישאר בשטח ולאתר אותם, אולם נענה בשלילה ופינה את המקום בפקודה ישירה של הרמטכ"ל דן שומרון.
רוב הכוח פונה בהצלחה לפנות בוקר, אולם ארבעת החיילים שנותרו בשטח ניהלו קרב גבורה והצליחו להרוג מספר מחבלים. בשעת צהריים חולצו הלוחמים, באחד ממבצעי החילוץ הנועזים ביותר שידע צה"ל מעודו. זוג מטוסי קוברה, שליוו את הכוחות לאורך כל המבצע, איתרו את הלוחמים וירדו לחלצם תחת אש. הלוחמים נתלו על מגלשי המסוקים ועל הדלתות והמשיכו לירות תוך כדי חילוץ. לטייסים משה כהן וערן פייר הוענק על מבצע נועז זה צל"ש הרמטכ"ל ולטייסי המשנה, מרסלו ילין ודן ללוז, הוענק צל"ש מפקד חיל האוויר.
חילוץ הלוחמים - הסרטון המבצעי:
באופן כללי המבצע הוכתר בהצלחה יחסית. כ-30 מחבלים נהרגו, צה"ל הוכיח כי ידו מגיעה לכל מקום וארגונו של ג'יבריל נפגע קשה, גם מבחינה מוראלית. יחד עם זאת, בקרב בכירים בצה"ל נמתחה ביקורת על חוסר ה"אורגניות" של הכוחות, על המחסור במודיעין ועל ההיכרות המועטה יחסית עם שטח הלחימה. אחד הלקחים העיקריים שהפיק צה"ל מהאירוע היה הקפדה יתרה על אחידות הכוחות במבצעים מעין אלה, בניגוד לשיטה שרווחה עד אז, לפיה הורכבו לכל מבצע מעין "יחידות עלית" של לוחמים מכוחות שונים.