A-10 שמכונה "חזיר יבלות" הוא מטוס קרב שנבנה במיוחד עבור כוחות היבשה והם פשוט התאהבו בו. במקביל הוא גם אחד ממטוסי הקרב הכי "מכוערים" בצורתם. חיל האוויר האמריקאי שנא אותו וכבר מהשנים הראשונות ניסה להיפטר ממנו.
למרות המעמד המפוקפק, המטוס הזה הפך לאחד האייקונים והמוצלחים בארה"ב. בימים אלו ממש נעשה ניסיון נוסף להוציא אותו מהשירות ארוך השנים, רק שהפעם הניסיון עשוי גם להצליח.
נתחיל בסיפור שמציג את המטוס והמשימה שלו משנת 2003 בעיראק. ארה"ב החליטה שלסדאם חוסיין יש נשק כימי וביולוגי ושלחה לאזור מאות אלפי חיילים מכוחות הקואליציה.
ב-7 באפריל 2003 יוצאים שני מטוסי A-10 לגיחה אותה מובילה הטייסת לוטננט-קולונל קים קמפבל. "באותו יום קיבלנו קריאה על חיילים שנתקלו במורדים", שיחזרה הטייסת בראיון. "הם אמרו שסופגים אש כבדה וזקוקים לסיוע מידי". מאות חיילי משמר הרפובליקה העיראקי הצליחו לכתר כוח קטן יותר שאצלו התחמושת והאספקה הלכו ואזלו.
זוג מטוסי ה- A-10 ביצעו יעפי תקיפה במשך 50 דקות, מה שהקל את הלחץ על כוחות הקרקע שהחלו לצאת מהטבעת העיראקית. בשלב הזה קמפבל צללה פעם נוספת לשגר טילים. "ואז שמעתי פגיעה גדולה בירכתי המטוס. הבנתי שנפגעתי והמטוס איבד שליטה והחל לצלול. שתי המערכות ההידראוליות של "החזיר" נפגעו".
אבל למטוס שתוכנן למשימות האלו בדיוק הייתה מערכת ייחודית. כזו שמנטרלת את המערכות ההידראוליות ובמקומם פועלים ההגאים של המטוס, בדומה למטוסי מלחמת העולם השנייה.
קמפבל מצליחה להשתלט על המטוס, אבל הבעיה הייתה בנחיתה. בנחיתה ידנית קודמת נהרג טייס אחד, אבל קמפבל הצליחה לעשות את זה. למרות הזנב הקרוע והמחורר, ממאות חורי רסיסים. לימים, היא קיבלה צל"ש והמטוס המכוער שאף אחד לא רצה, שוב הוכיח את עצמו.
A-10 נולד במאבק של המלחמה הקרה ובשדות הקטל של וייטנאם, אז הפנטגון הבין שאין לו מטוסים מתאימים לסייע לכוחות היבשה ולבלימת גלי הענק של הצבא הרוסי, אם שם יחליטו לפלוש לאירופה.
מטוסי הקרב שהיו בשירות באותן שנים ועל שולחן המתכננים היו כבדים מדי או מהירים מדי. צבא היבשה דרש מחיל האוויר מטוס איטי שידע לרחף זמן ארוך בשדה הקרב, לפחות שעתיים רצוף, קרוב לכוחות, למצוא את המטרות, לספוג פגיעות, להביא הרבה מאוד כוח אש ולא פחות חשוב - שיהיה זול. שעת טיסה שלו עומדת על 19,000 דולר, פחות מחצי ביחס למטוסים המתקדמים.
חיל האוויר האמריקאי פרסם את המכרז למטוס החדש ב-1970. שנתיים לאחר מכן הייתה תחרות ראש בראש בין שני המתמודדים הסופיים וב-1976 A-10 זוכה בגדול. לראשונה יש לחיל האוויר האמריקאי מטוס שתוכנן מאפס ובמיוחד לסיוע קרוב לכוחות היבשה.
בעוד שבשנה זו נכנסו לשירות מטוסי קרב אווירודינמיים ובעלי מראה חדשני, כמו F-15 ולא הרבה אחריו F-16, מראהו של המטוס החדש היה מכוער, מיד זכה לכינוי "חזיר יבלות" ובפי הטייסים שמפעילים אותו נקרא עד היום פשוט "החזיר".
הסיבה למקום המוזר של מנועי המטוס
פייר ספרי, אחד ממתכנני המטוס, סיפר לימים: "המטוס היה מכוער לחלוטין וכבר מההתחלה הגנרלים של חיל האוויר שנאו את המטוס החדש. מבחינתם המטוס החדש פוגע במשימה העיקרית של חיל האוויר ומחליש אותו. הם רצו מטוסי קרב רב משימתיים ומהירים לתקיפות וקרבות אוויר".
מנגד, צבא היבשה וגם הטייסים מתאהבים מהרגע הראשון במטוס שיידע לשמור על החיילים ביבשה, בזכות שיריון טיטניום שמגן על חלקים רגישים ומאפשר פגיעה ישירה במטוס של פגזים ואפילו טילי כתף. כדי להקשות על טילי כתף מונחי חום להינעל עליו, המנועים שלו מוקמו בנקודה שנראית מוזרה.
A-10 נחשב מטוס שקל להטיס. כל חלק במטוס הזה תוכנן לשהייה ארוכה וקרובה לכוחות הקרקע, כשכמו כן הוא גם יעיל בחילוץ טייסים נוטשים. במרכזו תותח שישה קנים שיורה 3,900 פגזים 30 מ"מ בדקה.
מצד אחד מדובר במטוס יעיל למשימות סיוע קרוב אך מנגד הוא סובל לאורך הדרך מחוסר מזל, פשוט כך. כזה שסיפק לא מעט חומר למתנגדים ובהם מפקדי חיל האוויר.
האירוע הראשון היה ב-1977 אז המטוס הופיע לראשונה בתצוגה אווירית ציבורית. במהלך המפגן המטוס התרסק וטייס הניסוי נהרג. כמה חודשים לאחר מכן טייס ניסוי אחר המריא עם המטוס לבחינת פגזים חדשים לתותח שלו, במהלך הניסוי התותח התלקח, הטייס נטש והמטוס התרסק בפיצוץ אדיר ומתועד על הקרקע.
בתגובה לאסונות חיל האוויר לחץ על ביטול התקציב שהוקצה למטוס וקרקוע שלו. צבא היבשה, מנגד, לחץ להשאיר אותו בשירות.
המצב של טייסי ה- A-10 היה כל כך גרוע, עד כדי כך שהם כמעט ולא ראו פעילות מבצעית. כאשר החלו ההכנות למלחמת המפרץ חיל האוויר האמריקאי פשוט לא ספר את המטוס ולא שיבץ אותם למשימות.
מי שנחלץ לעזרתם, איך לא, היה שוב צבא היבשה. מפקד מבצע "סופה במדבר", גנרל נורמן שוורצקופ שהיה לוחם יבשה במלחמת וייטנאם, אילץ את חיל האוויר לשלוח כמה עשרות מטוסי A-10 ולשבץ אותם למשימות. זאת הייתה בלי ספק הופעת הבכורה המרשימה של ה"חזיר".
פעם אחר פעם טייסי A-10 שעל המטוס שלהם היו אמצעי התקשרות ייחודיים עם כוחות היבשה הצילו כוחות שהסתבכו על הקרקע, כולל לא מעט צוותים של יחידות מיוחדות בעומק השטח. זמן השהייה הארוך שלו מעל לשדה הקרב אפשר למטוס הזה להיות חלק מלא מהלחימה, לא רק לזרוק פצצות ולהתחפף.
במהלך המלחמה מטוסי A-10 יצאו ל -8,000 גיחות, השמידו 943 טנקים, 322 נגמ"שים ו-114 תותחים. הם אפילו השמידו משגרי נ"מ כשלקחו משימות שיועדו למטוסי F-15. ההישג היה כל כך מרשים, עד כדי כך שמפקד כוחות האוויר שלא רצה לשבץ אותו במשימות כתב: "הם הצילו לנו את הישבן".
לכאורה המטוס קנה את עולמו והסיפור סגור. רק כשמיד עם החזרה מעיראק, התברר שחיל האוויר החליט לקצץ את כל התקציב ולסגור את הטייסות. "סטירה בפרצוף", הגדירו זאת הטייסים מאותן שנים.
ב-1999 המטוס מקבל את ההזדמנות הנוספת שלו כאשר פורצת המערכה בבלקן. חיל האוויר שולח לאירופה את מיטב מטוסי הקרב שלו, F-16 ו- F-15 אפילו את הכוכב הגדול של מלחמת המפרץ, החמקן הראשון F-117. גם חזיר היבלות נשלח לשטח ומוכיח את עצמו דווקא במקום בו החמקן נכשל, אחרי שהסרבים מצליחים להפיל אותו. הטייס מצליח לנטוש ומסתתר בשטח ומטוסי A-10 הוזנקו לחפות על החילוץ שלו.
"ידענו שאם הם יצליחו לתפוס טייס F-117 חי זה יהיה הפסד אסטרטגי", אמר למגזין חיל האוויר האמריקאי גנרל ג'ון צ'רי, שהיה אז טייס A-10. הוא זה שהוביל את המבנה לחיפוי על חילוץ הטייס.
"המראנו באותו ערב מיד אחרי ההפלה לאזור שכבר ידענו שנשלט בטילי נ"מ. חיפשנו את הטייס באזור של 122 קמ"ר שכולו נשלט על יד הנ"מ הסרבי. אחרי שהצלחנו לאתר את הטייס באמצעים הייחודיים שלנו היה ברור שזה משחק של חתול ועכבר כי גם הסרבים חיפשו את הטייס שנפל והיה ברור שלא ניתן לזה לקרות.
נתתי פקודה להכניס את המסוקים ואז הפכנו את עצמנו לפתיון עבור הטילים שלהם במקום שהם הצליחו להפיל חמקן". ההסחה עובדת ומסוקים מצליחים לחלץ את הטייס. "מאוד מספק לדעת שעשינו את המשימה שלנו וחילצנו אותו". עבודה קלאסית עבור מטוס שיכול לטוס נמוך לאט והרבה זמן בשדה הקרב.
רק שכמו אחרי מלחמת המפרץ 1991, גם זה לא עזר ושוב חיל האוויר האמריקאי מחליט לסיים את השרות של החזיר. הדיונים על סגירת המערך מתנהלים בעוז ומגיעים עד לקונגרס, ואז פורצת מלחמת המפרץ השנייה.
ניצחו מלחמה רק בשביל לקבל עוד ברקס
השלב שבו המלחמה הזו הפכה למלחמת גרילה הייתה עוד אחת מהשעות היפות של ה- A-10 בעוד שמטוסי הקרב המתקדמים היו מהירים מדי ונאלצו לעזוב את שדה הקרב אחרי זמן קצר, חזיר היבלות ביצע גיחות ארוכות עם ממוצע שהייה של שעתיים בקרב עצמו.
תותח הגטלינג האימתני של המטוס קרע לגזרים רכבי תופת לפני שהגיעו לכוחות ובנוסף חדר קירות של בניינים בהם הסתתרו מורדים עם רובי צלפים או מטולי RPG.
כמו במקרה של הטייסת קמפבל אתו פתחנו את הכתבה, רבים מהם נפגעו מאש שנורתה מהקרקע, אבל לזה בדיוק הם נועדו ובזכות השריון המשיכו במשימה שלהם והחזירו את הטייסים בשלום לבסיסים.
ההערכה היא שחייהם של מאות חיילים ניצלו במלחמת עיראק השנייה. אבל גם הפעם כאשר הטייסות חזרו מהמלחמה, הם גילו שחיל האוויר האמריקאי שוב ביטל את התקציבים ונחוש יותר מתמיד להוציא אותם משירות.
חיל האוויר האמריקאי תכנן שמטוס ה- F-35 שכבר היה על שולחן המהנדסים יחליף את "החזיר" במשימות סיוע קרוב. ההחלטה נפלה ב-2005 רק שאז קרה משהו שלא קרה קודם: למטוס 10-A נוצר לראשונה לובי פוליטי ואזרחי שהתנגד למהלך הקרקוע.
המאבק היה יצרי והמטוס נשאר בשירות, ביצע משימות באפגניסטן ובעיראק. בשנת 2014 שוב חיל האוויר האמריקאי מנסה להיפטר מהמטוס ומכריז כי התקתיב המיועד אליו בשנה שלאחר מכן יעמוד על אפס.
שוב דיונים בקונגרס, לחץ של פוליטיקאים ואפילו הפגנות, השאירו את המטוס בשירות וארבע שנים לאחר מכן ב- 2018, שוב דיון בקונגרס אחרי מבחן תחרות סודי בין ה-A-10 ל- F-35 במשימות סיוע קרוב.
הקרב היה סוער ומותח לא פחות ממשחק גמר ליגת האלופות האחרון באיירן מינכן לפריז סן ז'רמן. רק שתומכי "חזיר היבלות", בהם סנאטורים, חברי קונגרס ואנשי הלובי למען ה-A-10 (כן, יש גם דבר כזה), טוענים שהשיגו את לוח הזמנים ותנאי התחרות שנערכה בבסיס אדוארדס שבקליפורניה, היו מוטים לטובת החמקנים.
בסופו של דבר הוחלט שה- A-10 שוב יישאר בשירות ולמרות זאת לכולם ברור שאין מה לעשות. החזיר הזקן עשה את שלו והפעם צריך ללכת. כבר היום טייסי F-35 מתאמנים על משימות סיוע קרוב ובניגוד לעבר אז הדיון התנהל כשהחמקן בשלבי ניסוי, הפעם הוא קיים ובועט, מסתבר גם שבועט חזק.
במהלך חמש השנים הקרובות לפחות 50 "חזירים" יקורקעו והשאר בשנים לאחר מכן, עד לשנת 2030. כך חולפת לה תהילת עולם.
