אזור 51 המסקרן הנחשב לבסיס סודי של חיל האוויר האמריקאי, מספק לא פעם תיעוד של כלי טיס סודיים ומיוחדים. צלמי תעופה חובבים שהגיעו לצלם שם היו אלה שחשפו ראשונים שחמקנים מסוג F-117 ממשיכים לטוס הרבה אחרי שיצאו משירות באופן רשמי. אותם צלמים חובבים תיעדו תחום מסקרן נוסף, של מטוסי קרב רוסים שטסים במדבריות של אזור 51.
התיעוד מספק הצצה נדירה לאחת מטייסות הניסוי הסודיות ביותר, "הכובעים האדומים" כפי שמכנים אותם או אם תרצו, טייסת המיגים הסודית של חיל האוויר האמריקאי.
כמעט ולא קיים מידע על מטוסי הקרב הרוסיים שבשירות חיל האוויר האמריקאי, בטח שלא רשמי. בחודש מאי האחרון הייתה עוד הצצה נדירה, אחרי שחמש שנים אחרי מותו דווח שלוטננט-קולונל אריק שולץ נהרג כשהטיס מטוס מסוג SU-27. מדובר במטוס קרב רב משימתי, סוס עבודה של חיל האוויר הרוסי עליו מבוססים מטוסים חדשים יותר, כמו הSU-30- ו-SU-35.
תיעוד שפורסם בשנים האחרונות מעלה את הסבירות לכך שלחיל האוויר האמריקאי יש לפחות שני סוגים של מטוסי קרב רוסיים, סוחוי 27 ומיג 29. אולם הערכה היא שיש דגמים נוספים, שספק אם נשמע עליהם בשנים הקרובות.
להפעלה של מטוסי קרב מהסוג שיש לאויב יש משמעות אדירה מבחינת היכולות של חיל האוויר שמחזיק בהם. במסגרת הניסויים שמבצעים בהם, בוחנים את יכולות התמרון של אותם מטוסי קרב רוסיים, הגבהים אליהם הם יכולים להגיע והמהירויות. למעשה, בוחנים את נקודות התורפה של אותם מטוסי קרב וגם המקום בו נמצא היתרון שלהם.
את כל המידע הזה מפיצים בין כל טייסי החיל, שגם נשלחים להתאמן נגדם בקרבות אוויר. נתונים דומים נשלחים לגופי המודיעין, למערך ההדרכה וגם למערך ההגנה האווירית, להם יש להוסיף את התעשיות הביטחוניות, שבתורן מייצרות פתרונות נגדם.
ה"כובעים האדומים" פועלים ממתחם של האנגרים הממוקמים באזור הצפוני של אזור 51 ומכונים "הכיכר האדומה". עד לנפילת ברית המועצות, מטוסי הקרב הגיעו בדרכים שונות. חלק דרך טייסים שערקו, כולל למשל מיג-21 עיראקי שערק לישראל ואחרי שנבחן פה נשלח לארה"ב. היו גם מבצעים בהם מטוסים כאלה נגנבו ובלא מעט מקרים, מטוסים נשלפו מביצות ומדבריות אחרי שהתרסקו שם.
אחרי נפילת ברית המועצות השוק הוצף במטוסים רוסיים וכמה מהם נרכשו על ידי ארה"ב. את מטוסי הקרב מסוג מיג-29 הם רכשו ממולדובה. חלק ממטוסי הסוחוי SU-27 נרכשו לפני כ-15 שנים מאוקראינה ונוספים נרכשו ממדינות ששמן לא פורסם. בעשור האחרון הרוסים חזרו להקפיד בנושא ורכישת מטוסי קרב רוסיים הפכה קשה יותר, אך ניתן להעריך שהאמריקאים מצאו גם לזה פתרון.
טייסת המיגים הסודית מאזור 51
בדצמבר 2019 חיל האוויר האמריקאי פרסם סרטון מורשת נדיר של טייסת הניסוי וההערכה 4477 או "פרויקט הנשרים האדומים". הטייסת הזו שהוקמה בסוף שנות ה-70 ונסגרה ב-1990, הייתה זו שריכזה את הפעלת מטוסי הקרב הרוסיים שהגיעו לארה"ב.
שנים לפני הקמת טייסת "הכובעים האדומים" המסווגת, נאספו מכל מיני מקומות בעולם ובדרך-לא-דרך מטוסי קרב מסוג מיג מדגמי 17, 21 ו-23. האמריקאים שמו את היד גם על מטוסי קרב סינים מסוג J-7B, הגרסה שלהם למיג 21.
"מרוב מטוסי קרב נאלצנו להרחיב את גודלו של שדה התעופה", אמרו ותיקי הטייסת בסרטון המורשת. עוד ציינו שם שכדי לטשטש את אופי הפעילות של הטייסת הסודית, הם גם הפעילו מטוסי אימון מסוג T-38.
"כל הרעיון של בניית שדה התעופה הזה היה מאוד מאתגר", סיפר קולונל בדימוס גייל פק, מפקד טייסת הניסוי והערכה 4477 בין השנים 1977 ל-1978. הוא חושף פרט פיקנטי: "התחלתי לחשוב איך לעשות את זה ועל מפית של מטוס נוסעים ציירתי את מקום בניית האנגרים והארכת המסלול. שכנעתי את עצמי שזה המקום הנכון לפרויקט הזה".
אחרי שהחלו לאסוף מודיעין ממטוסי המיג הרוסיים, "יום אחד הייתי במשרדו של גנרל הויט ונדנברג בפנטגון, בניסיון לגרום לו לחתום על אחת מתוכניות הבדיקה הללו", מספר פק. "והוא אומר 'אתה יודע, אני שונא את זה במקום להתעסק רק עם כתיבת תוכניות הערכה ומבחן, צריכים פשוט להתאמן עם המטוסים האלה'".
כך נולדה טייסת 4477 במסגרת הפרויקט הסודי "Constant Peg" שם המשלב את אות הקריאה של פק ושמה הפרטי של אשתו. מסמכים שהסיווג שלהם הוסר אחרי שנים רבות, חושפים איך האמריקאים הצליחו להביא לבסיס מטוסי מיג 23 וסוחוי 20, מטוסי קרב רוסיים שהיו אז נפוצים מאוד.
"אספנו מודיעין על יכולות המטוסים והמערכות שהיו בהם, דרך זה אספנו מידע גם על יכולות התעשייה הסובייטית בתחום כשאנחנו מנתחים את המתכות והמבנה של חלקים נבחרים", סיפר אחד מבוגרי הטייסת.
לא כל המטוסים הרוסיים שהגיעו לארה"ב היו במצב טיסה, חלק היו גרוטאות של ממש. מה שמעיד על הדרכים הרבות שבהן פעלו כדי להשיג את כלי הטיס. סמל בדימוס דון ליון, עוזר ראש מחלקת התחזוקה של ה-4477 בין 1977 ל-1981, סיפר בסרט המורשת ש"בלא מעט מקרים היו לנו שלדות, כנפיים פרוקות וחלקים שונים. אבל לא היה קשה להבין מה לעשות, עשינו הרבה הנדסה לאחור (תהליך שחזור החלקים), בסוף מטוסים הם מטוסים", אמר.
אמנם הוא מספר על משהו פשוט, מעשית מדובר באתגר הנדסי מורכב, להביא את אותם מטוסים מפורקים למצב טיסה. "אלה מטוסים שמעולם לא ראינו לפני. אבל היה אמון גבוה מאוד בצוותי התחזוקה והם לא אכזבו אותנו", אמר ליון.
עם הקמת 4477 הסודית באפריל 1977, הם החלו להתאמן בקרבות אוויר מול טייסות חיל האוויר האמריקאי ובנוסף, גם התאמנו מול מערכי ההגנה האווירית. במהלך תקופת פעילותה הרשמית, הטייסת ביצעה יותר מ-15,000 גיחות ואימנה כמעט 6,000 טייסים אמריקאים כיצד להילחם במיגים סובייטיים אמיתיים.
אותם טייסים שהתאמנו מול המיגים הרוסיים העבירו את הידע שצברו לטייסות הקרב בהן שרתו. או "לבית הספר הספר למערכות לחימה" של חיל האוויר, המקבילה ל"טופגאן" של הצי, שגם לשם נשלחו מי ש"נלחמו" נגד מטוסי הקרב הרוסיים במסגרת הפרויקט הסודי.
מדובר בפרויקט מהחשובים שהיו בחיל האוויר האמריקאי. המשמעות שלו היא שטייס אמריקאי שנלחם מול מטוס קרב רוסי, ידע מהן נקודות התורפה שלו ולאיזה פינות אסור לו להיכנס. זאת בזמן שהטייס שישב במטוס הקרב מתוצרת רוסית, היה "עיוור" ליכולות של הטייס במטוס האמריקאי.
זה המקום להזכיר כי טייסי קרב ישראלים בוגרי ששת הימים, ידעו לספר על היתרון הזה בקרבות האוויר של אותה מלחמה, בזכות העובדה שבישראל היה מיג-21 אותו הביא טייס שערק מחיל האוויר העיראקי.
אותו מיג עבר סדרה של טיסות ניסוי וגם כמה קרבות אוויר באימונים. כשטייסי חיל האוויר הישראלי המריאו למבצע מוקד, הם ידעו מה החסרונות של המיג-21 ואיפה הוא עולה על מטוסי המיראז' שלהם. אותו מיג עיראקי גם נשלח לאחר מכן לאזור 51. כמוהו גם מטוסי מיג-17 של חיל האוויר הסורי שהטייסים שלהם נחתו בישראל בגלל טעות בניווט.
טייסת-4477 הסודית פעלה באופן רשמי עד סוף שנות ה-80 אז היא נסגרה. הורדת הסיווג והפרסום על פעילותה נעשה רק ב-2006 אולם די ברור שגם היום, קיימת טייסת מיגים וסוחוי סודית בארה"ב. לראייה ההתרסקות של לוטננט-קולונל שולץ ובעיקר, סרטונים בהם ניתן לראות את אותם מטוסי קרב טסים בשטחי האימון של אזור 51.
נראה שלצד המיגים, הטייסת מפעילה גם מטוסי קרב אמריקאים מקומיים. בשנת 2017 הצליחו לתעד מטוסיF-16 טסים בגובה נמוך מאוד. על הסרבלים של צוות האוויר היה "פאץ'" של ה"כובעים האדומים" וגם "הנשרים האדומים", טייסת סודית נוספת.
המשמעות של אותן סמלי זיהוי היא שבסבירות גבוה שתי היחידות הסודיות עדיין פעילות ובהן גם מטוסי קרב רוסיים. אבל נראה שכדי לקבל על זה תשובות נאלץ לחכות עוד 30-40 שנים, כשחיל האוויר האמריקאי יחליט להסיר את הסיווג, אם יחליט על כך בכלל.