אלוני (31), היום מזכיר משפטי בבית הדין לעבודה, אולי נע אז בכיסא באי נוחות, אבל המשיך לשבת. כמי שגדל בהתנחלות במטה בנימין, והיה בוגר של ישיבה תיכונית ומכינה דתית, הוא לא יכול היה להרשות לעצמו פשוט לקום וללכת. המשיכה לבני מינו הייתה נוכחת מדי בחייו, גם אם מוסתרת היטב מתחת לציצית, והוא היה זקוק למישהו שיוציא אותו מזה. ויפה תפילה אחת קודם.
"הפסיכולוג נתן לי שיעורי בית - לאונן כשאני במקלחת ולחשוב אך ורק על נשים. הוא אמר לי להפסיק מיד במידה שגבר נכנס לי לפנטזיה. זה לא הצליח. הרגשתי שלמרות כל המאמצים שאני עושה והתהליך האינטנסיבי שאני עובר במפגשים איתו, שום דבר לא משתנה. פעם אחת, כשהייתי בחופשה באילת, אפילו הזמנתי ביחד עם חבר זונה לחדר, אבל פשוט לא הצלחתי לתפקד. הרגע הזה היה מבחינתי הוכחה חותכת לכך שהדברים אבודים עבורי, ורק הרחיק אותי מהמשפחה שלי וגרם לי לשנוא את עצמי. אם הייתי ממשיך בטיפול אולי הייתי מגיע לשלב בו הפסיכולוג היה מבקש ממני לשכב עם בחורה בכדי להוכיח שאני לא הומוסקסואל יותר".
אלא שעל אף החששות והפחדים, אלוני בחר לא להמשיך בטיפול. אחרי שנה שבה עבר טיפולים אישיים וקבוצתיים שנועדו לעזור לו לשנות את "הנטייה ההפוכה" ולהימשך סוף סוף לנשים, הוא בחר להתחיל מחדש, והפעם באור. "בסופו של דבר התפכחתי. ההתאבדות של אחד מחברי הקבוצה הייתה ההוכחה הסופית לכך שאין לי מה לחפש שם", הוא אומר. "אמנם לבחור הזה היו קשיים נוספים, אבל בעיניי טיפולי ההמרה החמירו את המצב שלו. מהמעט שדיברתי איתו באותה תקופה יכולתי לראות שהוא מאוד מתוסכל, גם מהכישלון להשתנות. הבנתי שהתהליך הזה לא מוביל אותי למקום טוב יותר, ושגם אם הפסיכולוג אמר לי 'אתה לא הומו', אני יכול לקום בבוקר ולהגיד 'שלום יהודה, אתה הומו'. ושזה באמת בסדר. הבנתי שזה לא עובד כי זה פשוט לא יכול לעבוד".
האם אבא חיבק אותך?
מרכז הסיוע 'עצת נפש' הוקם בשנת 2001 על ידי הרב שלמה אבינר, מהרבנים הבולטים בציונות הדתית ורבה של ישיבת עטרת ירושלים, ואישיים דתיים נוספים. העמותה מציעה עזרה למי שמתמודד מול סוגיות של תקיפה מינית, התמכרות לפייסבוק – וגם לאלו הסובלים מ"נטיות הפוכות הומוסקסואליות", כלשונם.
השיטה הרפראטיבית משלבת בין טיפול אישי, באמצעות מטפלים שאליהם מפנה עמותת "עצת נפש", לבין קבוצת תמיכה של העמותה, ששיאה ב"מסע אל הגבריות" – מסע שאמור להוביל את הגברים ה"מקולקלים" אל עבר גבריות נורמטיבית והתאהבות באישה.
"אנחנו כבר לא משתוקקים לקיים יחסי מין עם גברים", מבטיחים גברים נטולי שם ופנים באתר המרכז. "אנחנו כבר לא נאכלים על ידי הבדידות, התשוקה המינית, הפחד, הכעס והמרדנות שפעם לכדו אותנו... במקום שבו הייתה תאווה מינית יש אחווה. במקום שבו היה כעס על אלוקים, יש אהבה עמוקה כלפיו. רבים ילעגו ויבוזו לעדות האישית שלנו. 'השינוי בלתי אפשרי', הם יאמרו. למרות זאת, ההיסטוריה נוצרה מגיבורים שעשו מה שאחרים אמרו שהוא בלתי אפשרי. בניית 'המכונה המעופפת' הראשונה. הליכה על הירח. גמילה מאלכוהוליזם".
מעודדים מהשוואות אלו, פונים אל המרכז מדי שנה עשרות גברים מהציבור הדתי, הפוגשים את הפלאיירים של המרכז בבתי כנסת ונחושים להיגמל מהמשיכה לבני מינם. הקו הטלפוני, אשר פתוח שלוש פעמים בשבוע בשעות הערב, עמוס מאוד – כשניסיתי לצלצל אליו בעצמי בכדי לשוחח עם אחד המתנדבים, נדרשה כמעט שעה וחצי עד שהתפנה. לבסוף ענה לי "רפאל", וגם אני אימצתי זהות בדויה והצגתי את עצמי כהומוסקסואל דתי בן 22 שזה עתה השתחרר מהצבא.
הבקשה הראשונה של רפאל הייתה שאמצא לעצמי שם בדוי שישמש אותי בהמשך בכל שיחות הטלפון שלי למרכז הסיוע. לאחר מכן ניהל איתי שיחת תחקיר קצרה, כשאת תשובותיי הקליד במהירות במחשב כך שישמשו את המתנדבים בפעם הבאה שאתקשר. הוא שאל היכן באות לידי ביטוי "הנטיות ההפוכות" שלי, ואז ביקש ממני למקם על מד דמיוני את עוצמת המשיכה שלי לגברים ולנשים. לאחר מכן עברנו לרצף ארוך של שאלות הקשורות להורי ולילדותי – האם אבא חיבק מספיק? מי שלט בבית? עם מי הזדהיתי יותר במהלך המריבות בין ההורים והאם הויכוחים המשפחתיים הכאיבו לי. לבסוף נדרשתי להעיד האם יש לי ביטחון עצמי ולאיזה סוג גברים אני נמשך. כשהודיתי בפני רפאל שאני נמשך לגברים שריריים הוא קבע מיד שמדובר בחלק מהחיפוש שלי אחרי הגבריות שחסרה לי, וכי אם אני אמצא אותה אפסיק להימשך לגברים מסוג זה.
רפאל הדגיש כי השינוי בהעדפה המינית יגיע בבת אחת בהפתעה רק לקראת סוף הטיפול. אתר האינטרנט של "עצת נפש" מוסיף כי מדובר בתהליך מורכב ולעיתים מייאש - אך מבטיח כי במסגרתו ילמד המטופל לפתח מערכות יחסים בריאות עם גברים משמעותיים בחייו ויתחיל לחוות את המשיכה המינית "מפרספקטיבה שונה". כשהעליתי חששות בנוגע להצלחת המפגש עם הפסיכולוג ולעול הכספי שבטיפול קבוע, חזר רפאל והבטיח לי שהוא באופן אישי מכיר עשרות אנשים "שיצאו מזה". כאשר ביקשתי לפגוש מי מהם באופן אישי בכדי לשמוע ממקור ראשון, אמר לי להסתפק בינתיים בסרטונים האנונימיים באתר האינטרנט.
לתקן את עיוותי הילדות
אחד מאלו שהשתכנעו ביתרונות השיטה הוא ישי מוסקוביץ', בן למשפחה חרדית מהיישוב קדומים. לפני שמונה שנים, בגיל 22, התאהב באחד מתלמידי הישיבה הגבוהה בה למד והתוודה על נטייתו המינית בפני רבני המוסד. אלה הפנו אותו מיד לתמיכה ב"עצת נפש", והוא לא חשב פעמיים.
כלי נשק נוסף במאבק העיקש נגד הנטיות של מוסקוביץ' הגיע בדמות ההצעה מצד מנחה הקבוצה להשתתף ב"מסע אל הגבריות" – שלושה ימים מרוכזים שנועדו להחדיר קצת טסטוסטרון בריא למערכת הכביכול-חולה. "היינו שם שלושים גברים ועברנו בעיקר כל מיני סוגים של פולחנים", הוא אומר. "היה, למשל, את 'טקס התבגרות' בו היינו צריכים להפוך להיות 'גברים'. בתחילת הטקס אמרו לנו לחזור לילדות ואפשרו לנו לבכות ולהיות פגיעים. אחרי שסיימנו את השלב הזה, במעבר חד ציפו מאיתנו להיות 'גברים אמתיים' כאלה, קשוחים שלא בוכים אלא מתמודדים עם הכאב בדרכים אחרות. בערב אחר המדריכים עמדו בצידי הדרך עם לפידי אש, כשכל לפיד סימל נקודה אחרת בזמן. בנקודה אחת נדרשתי לחזור להיות הילד שהייתי, בנקודה אחרת הנער שהייתי, עד שהגעתי לנקודה שהיא ההווה שלי. זה תהליך שהיה אמור לתקן את העיוותים שקרו לי בזמן הילדות. בסוף הדרך הזו עשינו מעגל והתחבקנו".
"שטיפת מוח"
אלא שעם הבוקר לא הרבה השתנה, ומוסקוביץ' הרגיש שהפער בינו לבין מי שהוא אמור להיות רק הולך ומתעצם. "המסע גרם לי לבלבול גדול, ולא הרגשתי שהמשיכה שלי לגברים ירדה אפילו בקצת", הוא אומר. "כל הזמן הזה הייתי בדיכאון והרגשתי אשמה כי הם ייחסו את הכישלון אך ורק אליי. זה גרם לי לשאול את עצמי כל הזמן מה דפוק אצלי, למה זה לא משתנה. באותו שלב הקבוצה מאוד לחצה עלי ללכת לפסיכולוג מומלץ על ידי 'עצת נפש', שלקח 300 שקלים לפגישה, והוא היה אומר לי שהתנהגות הומוסקסואלית היא רעה ונוראית, שאני בועט בשכינה. כל הזמן התעמתי אתו והייתי אומר לו שאני לא מבין מה הוא עושה. הוא היה מגיב ואומר, 'אני המטפל ואתה המטופל, אז תענה לשאלות שלי'. הוא רצה שאני אתנזר מכל פעילות מינית ושלא אצפה בפורנו של הומואים. אם במהלך השבוע שלפני הפגישה לא עמדתי בזה, הוא היה מתאכזב מאוד ואומר לי שלא התקדמנו מספיק בטיפול. שצריך לחזור אחורה".
"הבסיס המקצועי עלוב"
מי שקולט לא מעט ממאוכזבי טיפול ההמרה הוא דניאל יונס, יו"ר "חברותא" - ארגון ההומואים הדתיים. שליש מחבריו של הגוף שהוא עומד בראשו עברו טיפולי המרה ויש לו בטן מלאה על התהליך הזה ועל תוצאותיו הקשות. "אנחנו מתנגדים לטיפולי המרה פשוט כי הם נוטעים תקוות שווא במטופלים, תקווה שרק מרעה את מצבם", הוא אומר. "מי שמגיע לטיפולים האלה נמצא במצב פגיע בו הוא חש דחוי, בודד, חוטא וטמא. הוא מתחיל את הטיפול עם תקווה שהוא ישתנה והכול יהיה בסדר אתו, אבל מאחר וברוב המכריע של המקרים זה לא מצליח - הרי שהמטופל נשאר בעיקר עם תחושות קשות של ייאוש ושל אשמה. אנשים יוצאים מהטיפול הזה פגועים נפשית באופן עמוק, וזה גורם להם להרגיש עוד יותר קשה עם עצמם, עם מי שהם".
אתה מכיר אנשים שהטיפול הצליח להם?
"אני לא מכיר אף אחד שעבר טיפולי המרה בהצלחה. זה שמישהו התחתן והוא ממשיך לנהל קשרים מיניים עם גברים מחוץ למערכת הנישואין, זה לא נחשב בעיניי להצלחה. בסופו של דבר, זו מציאות קשה שמביאה אנשים למקומות הכי נמוכים בנפש האדם, לשנאה עצמית, לאיבוד כל תקווה. יש גם כאלה שניסו להתאבד. טיפולי ההמרה בעצם נותנים לאדם את התחושה שאם הוא לא מצליח להשתנות הוא האשם בכך. אילו היו אומרים לו בתחילת הטיפול שיש אפשרות מסוימת שהוא יישאר הומוסקסואל, וזה בסדר, אז ייתכן והטיפולים היו פוגעים פחות באנשים".
מבחינת אנשי המקצוע, טיפולי ההמרה עושים הרבה יותר נזק מאשר לפלוט מטופלים מאוכזבים בחזרה אל המציאות. בנייר עמדה שפרסמה האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית בשנת 2009 נקבע כי הסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בטיפולי המרה גדולים למדי, והם כוללים דיכאון, חרדה ואף דפוסי התנהגות של הרס עצמי. עוד נקבע שם כי התיאוריות עליהן מסתמכים טיפולי ההמרה הן חסרות תוקף מדעי.
מסמך זה היווה תמריץ להסתדרות הפסיכולוגים בישראל להקים ועדה מקומית שבחנה טיפולים מסוג זה בארץ. במשך עשרה חודשים נפגשה הוועדה עם מטפלים שונים העוסקים בתחום, עם פסיכולוגים ועם מטופלים לשעבר, ובנובמבר האחרון פרסמה את מסקנותיה – המתארות תמונת מצב מפתיעה בחומרתה. "אנחנו בדעה שהבסיס המקצועי של טיפולי המרה הוא מאוד עלוב, ואנחנו יודעים על סמך הראיונות שקיימנו ומהספרות הרלוונטית שמדובר בטיפול הגורר תגובות נפשיות קשות כמו חרדה, דיכאון, ירידה בערך העצמי ואף ניסיונות אבדניים", קובעת הפסיכולוגית ד"ר דליה גלבוע, לשעבר הפסיכולוגית הראשית של משרד הבריאות וחברת הוועדה. "המחקרים המקצועיים בתחום לא תומכים ביעילות של טיפולים כאלה. מעבר לכך, בטיפולי המרה יש בעיניי פגיעה בעקרונות האתיים – הרי תפקידו של איש המקצוע איננה להכתיב למטופל מה הנטייה המינית שלו, אלא לעזור לו להכיר את הזהות האמיתית שלו".
מי ידוע לכם על המטפלים הפועלים בתחום?
"הרוב, להפתעתנו, אינם פסיכולוגים. אלו אנשים ללא הכשרה מקצועית מוכרת ומורשית שעושים את טיפולי ההמרה. במהלך העבודה נפגשנו עם מספר אנשים בודדים שטענו כי טיפולי ההמרה עזרו להם - ודעתי האישית, וגם הדעה של יתר חברי הוועדה, הייתה כי מדובר באנשים שהם ביסקסואלים אשר ניתן היה למשוך אותם לכיוון ההטרוסקסואלי על פי רצונם. אנחנו לא סבורים כי מי שהוא הומוסקסואל יכול לשנות את נטייתו המינית".
ואכן, מי שהיה שם קובע כי בסוף מערך התלאות לא מצפה שום תמורה להבטחה המקורית לשינוי ההעדפה המינית. מוסקוביץ' מספר שכל חברי הקבוצה שלו מנהלים כיום אורח חיים הומוסקסואלי, מי בפומבי ומי בהסתר, ואלוני מעיד כי תהליך ההתמודדות האמיתי שלו החל בדיוק בנקודה שבה הבין ששום טקס לילי לא ישנה אותו. "בקבוצה ניסינו לחזק אחד את השני ולגמד את הנטייה הזו, אבל לצערי היום אני מבין שאין סיכוי שדברים כאלה יצליחו, זו פשוט עבודה בעיניים", הוא אומר. "למרות החוויה העוצמתית שעוברים ברגעים כמו 'המסע אל הגבריות', אני לא מכיר אף אחד שהנטייה המינית שלו באמת השתנתה. מיד אחרי הטיפול עוד היה לי קשה לקבל את עצמי כי הרגשתי כל הזמן שהרגשות שלי דפוקים, וגם היום אני מתקשה ליהנות מקיום יחסי מין - אבל אני יכול להגיד שבארבע-חמש שנים האחרונות אני משתחרר מהאשמה העצמית. טיפולי המרה גורמים לך לא לשמוח על מי שאתה ומה שאתה, תמיד נותנים לך את התקווה להיות נורמטיבי. היום, בכל מקרה, למדתי לקבל את עצמי".
כל ניסיונותינו, גם בסיוע עצת נפש, להשיג מרואיין שעבר בהצלחה את טיפול ההמרה לא הסתייעו.
"היום כל פסיכולוג ומטפל יודע כי כמחצית מן הטיפולים הפסיכולוגים בכל תחום שהוא מסתיימים ללא הצלחה, ומספר מחקרים התפרסמו בנושא, אגב, בטיפול בכמיהה הגברית אחוזי ההצלחה גבוהים פי כמה. אחד מן הגורמים לחוסר ההצלחה בכל טיפול פסיכולוגי הוא שיטת טיפול אשר אינה מתאימה. רוב שיטות הטיפול שהוזכרו בכתבה הן דוגמה לשיטות טיפול שאינן יכולות לסייע למתמודד, ולכן אנו מתנגדים לשיטות אלו ואיננו מפנים לפסיכולוגים המטפלים בשיטות אלו.
"לצערנו הרב, בכתבה הובאו קולותיהם של אלה שעצת נפש לא הצליחה לסייע להם, חלקם מתמודדים אשר טופלו בשיטות שאינן מקובלות גם עלינו. אנו מבינים כי יש מתמודדים אשר ציפו לפתרון קסם אשר יחלץ אותם ממצוקתם בין לילה, ולהפתעתם ציפייתם לא התממשה, ולכן טבעי שיחושו אכזבה ומרמור, וינסו להפנות את האשמה גם לעבר מי שציפו ממנו שיביא להם את הפתרון. לכן אנו גם לא מופתעים מן השקרים הרבים ומסילופי העובדות אשר הובאו במסגרת העדויות שבכתבה.
"אנו מזמינים את כותב הכתבה להציג גם את הצד השני והרחב יותר של התמונה, ולהביא את קולותיהם של אלפי מתמודדים אשר 'עצת נפש' סייעה להם להיחלץ ממצוקתם, את אותם אשר הופנו לטיפולים פסיכולוגיים אשר הועילו להם, ואת אותם שחיים היום חיי משפחה מאושרים בזכות הסיוע שהוגש להם".