בגיל 31 מתיו שורקה חוגג עשור מאז שעזב את טיפולי ההמרה שעבר במשך חמש שנים, מגיל 16 ועד גיל 21, והתחיל לחיות. עברו עוד שלוש שנים עד שסוף סוף יצא מהארון כהומו, סיפר לעולם מה שעבר עליו בשנות הטיפול והפך לאחד הפעילים החשובים בעולם במלחמה נגד טיפולי המרה.
אנחנו נפגשים יומיים אחרי שסערת הרב רפי פרץ מתפוצצת, ובארץ ובעולם מתפרסם ששר החינוך הישראלי תומך בטיפולי המרה ללהט"בקים, בניגוד לעמדות של כמעט כל ארגוני הבריאות בעולם שקובעים באופן חד משמעי שמדובר בטיפולים מסוכנים ומזיקים.
"את מבינה שמחוץ לישראל כולם בטוחים ששר החינוך שלכם הוא בעצם גבר הומו שעבר טיפולי המרה?"
אבל זה לא מה שהוא אמר.
"זה מה שמשתמע מהכותרות באנגלית – שהוא מאמין בזה וניסה את זה וזה עובד – כלומר בפועל הוא גבר הומוסקסואל".
אבל זה נובע בטח מטעות תרגום שהמשיכה להתגלגל. כי פה מדברים על זה שהוא שלח או העביר, אבל לא שהוא עבר בעצמו.
"יש לא מעט 'מטפלים' שעברו בעצמם את הטיפולים ואז התחילו לטפל אז יכול להיות שזה גם וגם. למרות שאם הוא שלח נער לטיפול או העביר טיפול בעצמו זה אפילו יותר גרוע".
פרץ אמנם כבר הספיק מאז לחזור בו ולפרסם מכתב רשמי למנהלי בתי ספר בו טען ש"טיפולי המרה הם דבר פסול וחמור" אך עושה רושם שהנזק כבר נעשה.
"למרות שהטיפולים שאני עברתי נעשו על ידי אנשי מקצוע מוסמכים (פסיכולוגים או פסיכיאטרים) ובישראל רוב הטיפולים נעשים על ידי אנשי דת – הפילוסופיה שמאחורי הטיפול דומה מאוד", הוא מספר, "התיאוריה היא שאין דבר כזה משיכה הומוסקסואלית. אדם שמזדהה כהומו בעצם עבר טראומה בילדות, זה מה שהפך אותו להומו, והמצב הזה הוא בר תיקון. כל מה שצריך זה למצוא את הטראומה ולטפל בה".
שורקה גדל והתחנך בפרוור גרייט-נק שבניו יורק, שעה נסיעה מלב מנהטן. בן לאב ישראלי שהגיע לאמריקה בשנות העשרים של חייו ועבד בנדל"ן ואם יהודייה אמריקאית שנשארה בבית לגדל את הילדים. הצעיר לשתי אחיות בוגרות. "אנחנו לא משפחה דתית אבל כן מסורתיים. מעולם לא השתייכתי לאף בית כנסת, אבל כן הקפדנו להדליק נרות בשבת".
"במבט לאחור היה מאוד ברור לי שאני הומו", הוא מספר, "כבר בגיל 13 התחלתי להתנסות אבל תקופה ארוכה חייתי בהכחשה".
למה בהכחשה? ניו יורק היא לא מקום ליברלי?
"זה מאוד תלוי קהילה. בסביבה שגדלתי לא היו דמויות לחיקוי לגבי מה זה ומי זה הומו. אנשים בתיכון שלי השתמשו ב'הומו' או 'מתרומם' כקללה. כשזה עלה בבית זה היה כבדיחה או בהקשר שלילי. הסביבה הייתה מאוד מצ'ואיסטית. אף פעם לא אמרו באופן מפורש 'אל תהיה הומו', אבל להיות הומו נקשר ללהיות לוזר. ואני פחדתי לגלות שאני הומו".
"אמא אמרה לי 'אני יודעת שאתה הומו וזה בסדר' ואני התפרצתי עליה, צעקתי וקיללתי"
הוא בילה את שנות התיכון המוקדמות בנסיונות להסתיר את זהותו המינית בזמן שנפגש עם בנים בסתר. "קיוויתי שזה יעלם לבד. הדרך שלי להסתיר את זה הייתה לערוך מסיבות כמו שאת רואה בסרטים. ההורים שלי היו יוצאים בשבת בערב למנהטן עד 3 או 4 לפנות בוקר ואני הייתי מזמין מאות ילדים הביתה לחגוג. חשבתי שזאת דרך טובה להתחבא מתחת לפנס".
אז מה גרם לך לצאת מהארון?
"בגיל 16 כמה בריונים מבית הספר שלא הזמנתי למסיבות גילו עליהן ומאוד כעסו. הם תקפו אותי עד שאושפזתי. הם אמנם הושעו מבית הספר ואני החלמתי, אבל התחלתי מאוד לפחד. הרגשתי שהחיים שלי נמצאים בסכנה. אם ככה הרביצו לי על משהו כל כך טיפשי, מה יקרה אם יגלו שאני הומו, שאני נפגש עם בנים בסתר?"
הוא אמנם חזר הביתה ולבית הספר, אבל מצב רוחו השתנה לחלוטין. מפלס החרדה היה בשמיים, הוא רב עם ההורים, הציונים שלו נפגעו וההורים התחילו לשים לב שמשהו לא בסדר. "זה קרה אחרי חודשיים כאלה. נסעתי עם אבא שלי באוטו בניו יורק, ירד גשם ואבא שלי אמר 'מה קורה מתיו, אתה מתנהג מוזר' ואני התחלתי לבכות. אמרתי לו שאני לא יודע מה קורה, אבל שהייתי עם בנות ואני יודע שאני מעדיף בנים ומאוהב באחד החברים שלי. באותו רגע אבא שלי נתן לי חיבוק ואמר לי 'אני אוהב אותך, לא משנה מה, אתה הבן שלי תמיד ואל תדאג'. זו הייתה התגובה הכי טובה שיכולתי לקבל. אני זוכר שחזרתי הביתה עם תחושת הקלה מטורפת כי ידעתי שלא משנה מה אבא שלי יאהב אותי ויגן עלי".
ואז הכל התהפך?
"אבא שלי מאוד פחד שהנטייה המינית תפגע בחיים שלי והתחיל לחפש עבורי טיפול, לא בהכרח טיפול המרה, מישהו שיעזור לי. אבל אני חושב שבגלל שהוא ידע שהייתי גם עם נשים אז הוא חשב ש'יש תקווה', שאולי אני מבולבל וששווה שאני אדבר עם מישהו. במהלך החיפוש הזה הוא פגש מטפל מוסמך שאמר לו שאין דבר כזה הומוסקסואליות, כולם בעצם סטרייטים וכל מי שמזדהה כלהט"ב בעצם עבר טראומה בילדות שאפשר לרפא".
"אלא שהילדות שלי הייתה נהדרת", הוא ממשיך, "לא הייתה לי שום טראומה אבל הייתי חייב לתת לזה צ'אנס כי אבא שלי חשב שזו הזדמנות לתת לי חיים טובים ואני לא רציתי לאבד אותו. אמרתי לעצמי שאני אעשה כל מה שאני יכול ובכנות קיוויתי שזה יכול לעבוד".
הוא התחיל טיפול אצל מטפל מוכר ובולט מתחום טיפולי ההמרה בקליניקה במרכז מנהטן. "זה הפך להיות הדבר הכי חשוב בחיים שלי – יותר מבית הספר, יותר מכל דבר אחר, עניין של חיים ומוות. פעם בשבוע הייתי נוסע לעיר ברכבת והרגשתי שאני חייב לתקן את עצמי. אבל הזמן עבר ופשוט לא מצאתי את הטראומה שבגללה אני הומו".
אחרי שלושה חודשים שהטיפול לא התקדם מתיו ואביו החליטו לעזוב את המטפל ולחפש אחד אחר – צעיר יותר. הם מצאו אותו בצד השני של ארצות הברית, בלוס אנג'לס. "באותה תקופה הוא נחשב למטפל ההמרה הכי טוב בארה"ב ואבא שלי ואני טסנו עד לחוף המערבי כדי לפגוש אותו ולהתחיל את הטיפול שנמשך, דרך הטלפון, שלוש שנים".
"המטפל אמר לי שבגלל שעדיין לא קיימתי יחסי מין מלאים עם גבר אז אני אמור לראות את הנטייה ההטרוסקסואלית שלי 'חוזרת' בתוך שישה שבועות בערך. לפי התפיסה שלהם, ככל שאתה יותר מנוסה ב'סגנון החיים ההומואי' כך יותר קשר להחזיר אותך. אבל אני הייתי בן 16, עוד לא קיימתי יחסי מין מלאים עם גבר אז נחשבתי למקרה קל".
המטפל הנחה את מתיו לנסות ולהבין יותר לעומק את הגבריות שלו ולהתחבר אליה: הוא דרש ממנו לשים לב לצורה בה הוא מדבר, הולך ומחזיק את הגוף, לתנועות הידיים והרגליים שלו, הבעות הפנים והטון. הוא נדרש לאונן מול פורנו הטרוסקסואלי וברגע האורגזמה להתמקד בדמות האישה כדי ליצור התנייה וחיבור בין סקס ונשים.
אבל ההנחייה הקשה ביותר נגעה לקשר שלו עם אחיותיו ואמו. "תמיד הייתי יותר קרוב לאמא שלי ולאחיות שלי מאשר לאבא שלי. אבל המטפל אמר לי שאני קרוב מדי אליהן, שזה המקור לבעיות שלי ושאני צריך להתרחק מהן ומנשים בכלל ולבלות זמן רק עם גברים".
בבית הספר זה היה די קל. הוא הפסיק לתקשר עם הבנות, והפך ליותר פופולרי כי היה לא מושג. הבעיה הייתה בבית: אבא שלי והמטפל היו מאוד קפדנים ואמרו 'אתה לא תדבר עם נשים בכלל. אפילו לא אמא שלך או אחיות שלך'. שלוש שנים לא דיברתי איתן בזמן שאני גר עם אמא שלי באותו בית".
"הייתי קם בבוקר, אמא שלי מכינה ארוחת בוקר. אני יורד מהחדר שלי למטה, אוכל, לא מחליף איתה מילה. ככה שלוש שנים. אנחנו יושבים סביב אותו שולחן ואני פשוט מתעלם, לכל היותר עונה במילה אחת אם היא שואלת מה שלומך. מה שהיה לה כל כך קשה זה שבאמת האמנתי בזה. היו רגעים שהיא אמרה לי 'אני יודעת שאתה הומו וזה בסדר' ואני הייתי מתפרץ עליה וצועק ומקלל, כי בראש שלי היא זו שיצרה את זה, היא זו שבגללה אני נשי מדי והומו וזה רק הכעיס אותי. זה עניין של חיים ומוות עבורי, הדבר הכי חשוב בחיים שלי, את זו שעשית אותי כזה ואת אומרת לי שזה בסדר?".
איך אמא שלך ואחיות שלך הגיבו לזה?
"הן היו שבורות לב. בהתחלה הן זרמו עם זה כי זה היה חשוב לאבא אבל די מהר הן הבינו שמשהו שם לא בסדר. ההורים שלי התחילו לריב על זה. אחיות שלי ניסו להגיד לאבא שלי שזה פוגע בי אבל כלום לא עזר".
וזה היה שווה את זה? ראית תוצאות לטיפול?
"בהתחלה חשבתי שזה עובד. לקח לי שנים, כמו במערכת יחסים מתעללת, להבין שהטיפול הזה והקשר עם המטפל רק פוגעים בי. הפכתי לחבר של כל הבנים בבית הספר, הפופולריות שלי עלתה, הבנות שהתעלמתי מהן רק רצו אותי יותר. התחלתי לצאת עם נשים, לשכב עם נשים וכל פעם ששכבתי עם אישה זו תחושת הישג של 'עשית את זה', זה אישר לי שאני בדרך הנכונה אבל בפנים הנפש מתפרקת".
"המטפל אמר שלעולם לא אהיה מאושר כי אני פועל מטראומה ולא באמת מאוהב"
מתיו פיתח תלות בטיפול. הוא דיבר עם המטפל כמה פעמים בשבוע וסיפר לו כל דבר שקורה בחייו. הוא שם לב לכל נשימה, לכל צעד, לכל הברה שיוצאת לו מהפה. בגלל היעדר הקשר עם אימו והמתיחות בין הוריו הבית הפסיק להיות מקום בטוח עבורו, הוא נכשל בבית הספר, הרגיש מדוכא וגרוע מכל מבחינתו – למרות שהקפיד על הכללים – המשיך להימשך לגברים.
"באותה תקופה המשכתי עדיין להיפגש בסתר עם שניים מהבחורים שהייתי נפגש איתם לפני, המטפל שלי ואבא שלי קיבלו את זה בהבנה יחסית כי מבחינתם זה 'צעד אחד אחורה אבל שניים קדימה'. אבל אז אחד מהם יצא מהארון ורבנו. הוא הבין שמה שאני עושה פוגע בי ורק מסב לי נזק, אבל לא הייתי מוכן לקבל את זה. אמרתי לו 'אני הופך לסטרייט' ולא יכול להיפגש איתך יותר".
ואז הגיע מהפך. "היה נער שהייתי נפגש איתו בסתר והייתי ממש מאוהב בו. פתאום התחלתי לשים לב שגם לו יש רגשות כלפי. המטפל כל הזמן אמר לי שזה בראש שלי כי אין דבר כזה אהבה בין שני גברים, אבל בגיל 19, סוף סוף קרה בינינו משהו רומנטי".
ואיך זה הרגיש?
"זה היה מדהים מבחינתי מצד אחד, אבל הרגשתי אשמה ובושה מהצד השני. המשכנו להיפגש כמה חודשים עד שבשלב מסויים המטפל שלי אמר לי 'שמע, אם אתה רוצה לוותר על הטיפול ולחיות חיים הומואים זה תלוי בך. אבל תאמין שלעולם לא תהיה מאושר כי אתה פועל מטראומה ולא באמת מאוהב'".
בהוראת המטפל פגש אביו של מתיו את הנער, והודיע לו שאסור להם להיפגש יותר, ושהוא צריך להיפרד ממנו. "הייתי שבור לב, לא הבנתי למה הוא עשה את זה. זה גמר אותי, במיוחד אחרי שהבנתי שמי שדיבר איתו היה אבא שלי – הרגשתי שיש סביבי קונספירציה".
בגיל 19, כשהוא מדוכא, פרנואיד, ואובדני הוא ארז את עצמו, עזב את הלימודים והבית וברח לצד השני של ארצות הברית, ללוס אנג'לס. "לא ידעתי על מי אני יכול לסמוך - אמא שלי, אבא שלי, אחיות שלי והמטפל כולם מנסים לשלוט בי כדי שאני אהיה סטרייט. לא ידעתי כבר מה אמת ומה לא ועל מי אפשר לסמוך. הייתי חייב לברוח ותוך פחות משבוע הייתי בחוף המערבי".
המשכת שם את הטיפול או שפרשת?
"כל הזמן חשבתי שלא ניסיתי מספיק, שאולי אני לא באמת גיי, ואני סתם מוותר לעצמי. דרך ארגון בשם JONAH (Jews Offering New Alternatives for Healing) שעוסק בטיפולי המרה ליהודים מצאתי מטפל חדש, שסיפר את אותו סיפור 'הייתי הומו והחלמתי ועכשיו אני מטפל' והוא שלח אותי למחנה של סופ"ש בשם Journey Into Manhood(המסע אל הגבריות)".
Journey Into Manhood הוא ארגון בינלאומי של טיפולי ומטפלי המרה מכל רחבי העולם וכל הדתות שפועלים ביחד על ידי הפעלת "מחנות" מרוכזים אליהם נשלחים גברים הומוסקסואלים כדי "לגלות את הגבריות שלהם מחדש".
"היינו משהו כמו 80 גברים, אני הייתי אחד מארבעת הצעירים ביותר שבמקרה גם הם היו יהודים. הגענו בשישי בערב, הדלקנו נרות שבת – אבל כל המטרה של סוף השבוע הבא הייתה לטפל בהומוסקסואליות שלנו. אז בין היתר עשינו כל מני תרגילי ספורט ופעילויות ביער וכאלה, אבל היו גם טיפולים קשים יותר".
כמו מה לדוגמה?
"היה תרגיל אחד בו חילקו אותנו לקבוצות של 10 גברים, כל אחד בתורו סיפר מה הטראומה שלו שהפכה אותו להומו ואז 9 הגברים האחרים היו ממחיזים את הטראומה שלו מולו ובאותו רגע שהטראומה קורה, פשוט משנים את הסיפור. אז אם יש גבר בן 70 שאמר שהוא נפגע מינית כילד, הוא היה בן 12 והבייביסיטר בן ה-18 שלו הכריח אותו להעניק לו מין אוראלי, אז המחזנו את הכל. הוא צריך לשבת ולצפות עד הרגע של המין האוראלי - שם משנים את הסיפור והוא דוחף אותו ואז כאילו משנים את ההיסטוריה".
זה נשמע נורא.
"זה באמת נורא. הוא יושב שם ובוכה וצורח ואנחנו היינו צריכים לעשות את זה לכל אחד בקבוצה. זה מתיש, זה לא אפקטיבי, זה לחיות את הטראומה מחדש וזה פשוט אכזרי".
יש פיתויים במחנה? בכל זאת עשרות גברים הומואים ביער מרוחק.
"ברור שרוצים, אבל אסור. אז מה שעשו זה שהעמידו את כולנו במעגל וביקשו מתנדב. אחד הבחורים הרים את היד והגיע למרכז החדר והמנחה שאל אותו 'למי אתה נמשך' והוא הצביע עלי. ואז הוא התבקש למנות לאיזה תכונות הוא נמשך, והמנחה אומר לו 'אתה לא באמת נמשך אליו – אין דבר כזה הומו – אלו פשוט תכונות שאתה מזהה בו ולא בעצמך'. ומסביר לכולם שכל פעם שאנחנו מרגישים שאנחנו נמשכים לגבר זה בעצם כי יש בו תכונות שאנחנו רוצים לעצמנו".
אחרי סוף השבוע הזה מתיו חזר ללוס-אנג'לס, אבל בשלב הזה משהו באמונה שלו בטיפול כבר נשבר. "הבעיה הכי גדולה עם כל המטפלים האלה, זה שבמשך חמש שנות טיפול באמת האמנתי שהם ניסו לעזור לי וזה מה שמאוד מבלבל. המשכתי את הטיפול גם בתקופה שחייתי שם, אבל שום דבר לא התקדם. תמיד הבעיה היא בי, שאני לא מנסה מספיק, אבל בפועל הטיפול פשוט לא עבד".
רק אחרי שלוש שנים של טיפול הבנתי שאני אשאר הומו, שזה בסדר
הוא חידש את הקשר עם אימו ואחיותיו ואחרי שנתיים נוספות של סיוטים והתקפי חרדה ("הייתי בבית חולים 8 פעמים בגלל שהייתי בטוח שאני מקבל התקף לב"), ב-2009, הוא מחליט להפסיק את הטיפולים. "המטפל שלי הפגיש אותי עם גברים ש'הצליחו' – אבל הם כולם הודו בפני שלא משנה שהם נשואים לאישה ויש להם ילדים, המשיכה לגברים מעולם לא נעלמה ושהם חיים במאבק יום יומי. זה חשף את השקר והבנתי שהכל בולשיט. במקום זה התחלתי טיפול אמיתי עם מטפל אמיתי. לקח לי חמש שנים להתגבר ולטפל על כל מה שעברתי בטיפולים האלה".
ב-2012 הוא יצא מהארון סופית. "רק אחרי שלוש שנים של טיפול הבנתי שאני אשאר הומו, שזה בסדר. בגיל 26 בעצם חזרתי חזרה לנקודה בה הייתי בגיל 16". מתיו העלה ליוטיוב סרטון בו הוא סיפר את סיפור טיפולי ההמרה שעבר. הוידאו הפך לוויראלי, הגיע לחדשות והוא הפך לאחד הדוברים הבולטים נגד טיפולי המרה. "באותה תקופה היינו אולי 3 או 4 אנשים בכל אמריקה שהסכימו להיחשף ולספר את הסיפור על הטיפולים שעברו. הקמנו ארגון שנקרא Born Perfect (נולדנו מושלמים) שמיועד לשורדים של טיפולי המרה והתחלנו לפעול כדי לאסור את הטיפולים האלה".
עד היום העבירו שורקה ואנשיו חוק האוסר על מטפלים מורשים לערוך טיפולי המרה לקטינים ב-18 מדינות שונות בארה"ב וב-52 ערים נוספות. "מאז שטראמפ נבחר לנשיא כל מה שקשור לחקיקה של להט"ב קצת נתקע או שהלך לאחור, אבל עד אז העברנו את החוק הזה בערך פעם בחודש".
בשנת 2017 עבדו שורקה ואנשי Born Perfect בשיתוף פעולה עם חברת הכנסת דאז יעל גרמן, בניסיון להעביר חוק שיאסור או יגביל טיפולי המרה גם בישראל. הניסיון לא צלח והצעת החוק נפלה בקריאה טרומית ברוב של 32 מתנגדים אל מול 19 תומכים.
"בגלל שבישראל רוב טיפולי ההמרה קורים בתוך הקהילות הדתיות אני מניח שמספר הגברים שעוברים אותם גבוה בהרבה ממה שאנחנו יודעים. אני עד היום דיברתי עם עשרות גברים שעברו אותם ואני מניח שהמספר גבוה בהרבה. גם החוק שניסינו להעביר בזמנו נגע בעיקר לרופאים או פסיכולוגים – זה משאיר שטח אפור לרבנים ואנשי דת".
"מה שפרץ אמר מאוד לא אחראי ומסוכן", הוא מסכם, "הוא יצא נגד העמדות של כל ארגוני הבריאות בעולם שאומרים שזה לא רק לא אפקטיבי, אלא פוגעני. נכון שהיה נפלא לראות שכמעט כולם יצאו נגדו ושבסופו של דבר הוא חזר בו, אבל בסופו של יום זה לא יועיל אם לא יחוקקו חוק ויפעלו כדי למנוע את הטיפולים האלה".