>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
"חבורה של 15 גברים, ידיים ורגליים מונפות לכל עבר, ושקט ודממה בחנות", מספר האיש. רציתי מאוד להיפגש עם החבורה העליזה, אך בעל החנות לא ידע לספר לי פרטים מזהים.
לא חולפים להם יומיים, ותכלת גינס, חברה נוספת שלי, לקוית שמיעה בעצמה, מספרת לי שחבר טוב שלה מדריך ומלווה משלחת של תיירים חירשים בישראל. קוראים לו מקסים כהן, והוא האיש מאחורי הקבוצה מכל קצוות הגלובוס, שהגיעה לחגוג כאן בישראל את אירועי הגאווה החמימים. יצרתי קשר כתוב עם שניים מחברי הקבוצה, ששמחו לשתף בחוויותיהם.
"היעד המועדף: תל אביב"
"בחרתי להגיע לישראל בגלל שזאת מדינה גיי-פרנדלית, וכן בגלל התרבות. שלא לדבר על חוף הילטון ומימיו החמימים, דבר שנדיר מאוד למצוא באזורי באמריקה", מספר לי ג'ייסון קלדני שהגיע כל הדרך מוושינגטון כדי לצעוק ולצעוד.
"כל חבריי המליצו לי להגיע לתל אביב, ואני בדרך כלל בודק מאוד לעומק את יעד הנסיעה שלי", מוסיף לארס גונר-מולפורס. "גם הפעם לא התבדיתי, אזרחי ישראל קיבלנו אותי ואת חבריי בחום, למרות לקות השמיעה והדיבור שלנו."
החבורה לא התייחסה לאף אחת מהאזהרות וההפחדות של יקיריהם בארצות המוצא, וכך חבריה זכו לחרוש את ישראל לרוחבה ולרוחבה.
"למרות שחזרתי וביקשתי הטבות כספיות וטכניות מן הרשויות השונות בישראל, בכדי להקל על חבריי החירשים את הביקור בארץ, נתקלתי שוב ושוב בדלתיים סגורות", מספר מקסים כהן, פעיל נמרץ למען זכויות להט"ב ולהטב"ח (להט"ב חירשים). "לא ויתרתי, ולבסוף השקעתי את זמני הפרטי כדי לארגן להם טיול למגוון אתרי בילוי ותיירות ברחבי הארץ." הוא מוסיף ומציי, כי שפת הסימנים היא שפה לא בינלאומית כמו שפה מדוברת. "אני מעצמי למדתי כמה שפות בשביל ליצור קשר ותקשורת מול חירשים בינלאומית".
לארס מספר על האורח שדאג לכל פרטי בטיול. "מקסים לקח אותנו לטייל במצדה, ירושלים וים המלח. אחרי הכל, היעד האהוב ביותר עלינו היה ונשאר תל אביב". בנוסף, טיילה החבורה העליזה ברחבי יפו והתפלשה בחול של החוף הגאה והשרירי בהילטון.
"במהלך טיוליי נפגשתי עם לא מעט ישראלים שמעולם לא פגשו אדם חירש" מספר ג'ייסון. "חלקם שאלו אותי למה אין לי מכשיר שמיעה באוזן, או מדוע איני מדבר". נדמה שהמילים נאמרות בנימה של אדישות ותחושה של קבלת הבורות. "אני מקווה שהישראלים ילמדו להתייחס אלינו בדיוק כמו שמתייחסים לתייר שמדבר בשפה זרה, ואם לא ילמדו שפת סימנים, לפחות שירכשו כמה מושגים אוניברסאליים שאיתם אפשר לתקשר איתנו", מפציר ג'ייסון.
התאכזבו מהיחס לו זכו מהמארגנים
את לארס ריגשו דברים אחרים לחלוטין. "הפחיד אותי כל כך לנסוע באוטובוס כאשר יושב לידי חייל עם נשק". מספר התייר השוודי. "כנראה שזאת המציאות כאן בישראל, איני רגיל אליה."
לצד הכיף והבילוי, מדגיש מקסים כי התאכזב מהיחס לו זכה מהמדינה וממארגני האירועים: "התאכזבתי מהמארגנים של אירועי הגאווה שלא דאגו לנגישות לחירשים, ומהמדינה שלא דואגת להנחות ומחירים מיוחדים עבור החירשים בישראל ומהעולם".
אך הטוב עלה על המאכזב, והקבוצה מסכמת חוויית ביקור משובחת ומוצלחת, עמוסה בחוויות, ובכמיהה לעוד. "דרך התקשורת המוצלחת ביותר שלי עם האוכלוסייה בארץ הייתה בהתכתבויות, מיסרונים, פתקים אלקטרוניים ובתוכנות תרגום", מספר ג'ייסון בהתלהבות כתובה.
"החוויה המרגשת ביותר שלי הייתה ששכחתי תיק עם מצרכים בחנות, נסעתי לטיול ושלושה ימים אחר כך בעל החנות דאג לשמור לי על התיק. זה מראה הרבה על המנטליות של הישראלים, שהם לא מנצלים לרעה אורחים מהתפוצות", מתרגש לארס.
"החברים שלי בילו בנעימים בכל מוקדי חיי הלילה והאוכל של תל אביב, החל מהשפגאט, דרך אוויטה, בוילינג, וכלה במסעדות כגון הריבר". מפרט מקסים. "הפייסבוק מפוצץ בתמונות, איוונטים וסרטונים. ניתן לצפות בערוץ שלי בשלל חוויות מהביקור הזה ואחרים."
השאלה אם יבחרו להגיע לישראל שוב בעתיד, נענתה בתשובת פה אחד שקטה ורועמת של "כן!". אותם חברים שייכים לקבוצת מיעוט שדומה לקבוצת המיעוט של בעלי נטיות מיניות: כל אחת זקוקה לצרכים ושירותים שמותאמים לה.
מקסים מקווה מאוד שבשנה הבאה לא יסתפקו מארגני אירועי הגאווה במתורגמנית אך ורק בשלב הנאומים בגן מאיר, אלא ירחיבו את יריעת השירות לכדי הבאה מוסדרת של משפחות תיירים חירשים לישראל הקדושה, הסובלנית והגאה.
תגובת המרכז הגאה: "נלמד את הנושא לקראת אירועי הגאווה בשנה הבאה"
יובל אגרט, מנהל המרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב ואחראי אירועי הגאווה, מסר בתגובה: "אירועי הגאווה בעיר תל אביב גדלים ומתעצמים משנה לשנה, ומשום כך מגיעות אוכלוסיות מגוונת מהקהילה הגאה. ביניהן גם קהילת כבדי השמיעה והחרשים הגאה שפנתה אלינו ימים ספורים לפני ההפקה.
"בגן מאיר אכן הייתה מתורגמנית, אך לא בשאר האירועים. לקראת אירועי הגאווה בשנה הבאה נלמד את הנושא להנאתם של התיירים כבדי השמיעה".