>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
נתחיל במשהו אישי. שמי רון קסלר ואף פעם לא הייתה לי זוגיות עם גבר. וזה לא שאני לא רוצה. זה גם לא שאני לא מחפש. זה פשוט לא קורה. הסתכלתי קצת ימינה וגם שמאלה וגיליתי שאני לא לבד. הרבה מאוד הומואים נמצאים הרבה יותר זמן בתהליך חיפוש ופחות במציאה, יותר בקבלת ושליחת הצעות ופחות בבדיקה, יותר בציפייה לדבר הזוגי הבא ופחות בצבירת שעות טיסה עם גבר שאפשר לחזור אליו הביתה ולאכול איתו ארוחת ערב.
התחלנו את הכתבה הזו בניסיון להבין מה הקטע של הומואים שלא מוכנים לצאת עם הומואים "מעורבבים" - כאלה שמסתובבים בעיר, נכנסים לדרעק או לבלוק ואומרים שלום לעשרה אנשים לפחות ולא מפחדים לדבר קצת בנש לפעמים. אבל ככל שהעמקנו ודיברנו עם עוד ועוד אנשים - גילינו שהומואים רבים לא רק מסרבים צאת עם הומואים "מעורבבים" מדי, אלא שהם גם מסרבים לצאת עם הומואים נשיים מדי, מוחצנים מדי, שריריים מדי, בהירים מדי, מוכרים מדי והרשימה הולכת ולא נגמרת.
החיפוש אחר הגבר הבא, אם באתרי האינטרנט ואם באפליקציות ההיכרויות המקיפות אותנו מכל כיוון, מכיל מספר מטבעות לשון מאוד מוגדרות: "מה מחפש", "מה הראש" ועוד שאלות שיותר ויותר מציירות תמונה שבה הומואים יודעים טוב, אולי טוב מדי, מה הם מחפשים - ופחות עסוקים בלמצוא. אז יפה שאנחנו מתגייסים לכל המאבקים הלהט"ביים שמקיפים אותנו באחרונה, כמו ברית הזוגיות, פונדקאות ונישואים, אבל העובדה היא שרוב ההומואים מתקשים בכלל למצוא זוגיות מלכתחילה, שלא לדבר על להחזיק אותה לאורך זמן.
דייטינג קראש
בשנים האחרונות אנו עדים לפריחה הולכת וגדלה של זירות היכרות להומואים באפליקציות שונות ובאתרים מכל העולם, שברובם אנחנו מוצאים, למעשה, את אותם פרצופים דומים מהסביבה הקרובה. נכון, האפליקציות המגוונות הביאו לעולם כמה קשרים ארוכי טווח ומשפחות חדשות לתפארת, אבל לפעמים נדמה שהן רק מאריכות את החיפוש והופכות אותו לייעוד בפני עצמו, כמו משחק חדש באייפון. דייטינג קראש, אם תרצו.
"החיפוש האמיתי הוא לא רק חיפוש חיצוני אלא חיפוש פנימי: עד כמה אני מוכן באמת לאפשר למישהו להיכנס לחיים שלי", מסביר ליאור רוזנטל, מאמן מוסמך מטעם לשכת המאמנים, ומומחה למערכות יחסים בקהילה הגאה - יציאה מהארון, אימון לזוגיות והתנהלות חברתית.
איזה עוד שאלות צריך "המחפש" לשאול את עצמו?
"על מה אני מוכן לוותר בשביל זה? מי אני לא מוכן להיות? מה תאפשר לי היכרות או זוגיות? השאלות האלה לא באמת נשאלות כי החיפוש לרוב נעשה החוצה, וקל לנו להשליך את הכישלון על האחר: "אף אחד לא מתאים לי", "אני לא מוצא אף אחד", "לעולם לא תהיה לי זוגיות". התפישה שלי אומרת שלפני שאתה מחפש בחוץ – תחפש בפנים: תתכוונן, תתמקד, ואז תצא לדרך. לא יכול להיות שבמדינה שבה כל אדם תשיעי או עשירי הוא גיי לא תמצא במשך כל כך הרבה זמן!"
לצאת מהגטו הדיגיטלי
כמי שנמצא 25 שנה בזוגיות, שתועדה בספרו "אתה אוהב אותי", התסריטאי אבנר ברנהיימר ("בלו נטלי", "עד החתונה", אמא ואבאז") מופתע מהסיפורים של חבריו הפנויים על הקשיים להכיר מישהו גם בסצנה של היום. 
"התרבות הדיגיטלית גורמת לנו לפסול אנשים מהר מדי בגלל קריטריונים ספציפיים להחריד. נדיר שנפגשים אדם מול אדם. המפגשים הדיגיטליים, שבהם מתבצע רוב תהליך הסינון והדחייה, ולפעמים גם המשיכה, כוללים חלקי גוף ונפש, אבל לא קרובים אפילו לתת תמונה מורכבת, גם אם לא מלאה, של האדם שמולך. המפגשים הם כמעט פטישיסטיים, כי המשיכה היא לחלקי גוף או לתכונות מבודדות, ולכן במקרה הטוב, למעט חריגים, יש יחסים אבל לא מערכת יחסים. כי מערכת יחסים מחייבת תקשורת בין סט תכונות רחב יותר מאהבה לכפות רגליים או להתנהגות סטרייטית. כולם מתלוננים על זה, יודעים שלפחות פעם בשבוע סיננו את אהבת חייהם הפוטנציאלית באטרף או בגריינדר, וממשיכים".
גם איתי לפיד, בן 28, בעל בוטיק אופנה ישראלית, מצביע על החיפוש הדיגיטלי כעל חלק מהבעיה. "אני חושב שאצלנו בקהילה יש בעיה עם פלטפורמות ההיכרות. אנחנו בדרך כלל מכירים באתרים שיש בהם תחושה של מתירנות מינית, ואתה לא מביא את האישיות שלך, ולא ממש יודע מי עומד מולך. והאמת היא שגם בדייט רשמי אין לך תמיד מושג מי עומד מולך, ואנחנו גם שופטים אנשים מהר מאוד. שיטת ההיכרויות הכי טובה היא בסיטואציות חברתיות. אז אתה מכיר היטב את האדם. בעיניי, הזוגות הכי יציבים הם לא אלה שהכירו בדייט, אלא זוגות שהכירו במסגרת הלימודים או במסגרות חברתיות אחרות שבהן אתה רואה את ההתנהלות של האדם. כך אתה רואה מי הוא באמת".
הכתבה המלאה פורסמה במגזין F/O/D