>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
בחברה בה כל אדם המרגיש שונה נאבק על הזכות להיות שווה בין כולם, תומר אף הוא מנהל מאבק רגשי יום יומי ויש לציין שלפי הרושם הכללי, הוא גם מצליח. הוא נולד בגואטמלה ובגיל צעיר אומץ על ידי הורים ישראלים. בהמשך אובחן כלוקה בתסמונת האספרגר ( רנוי) – אחת מהלקויות ההתפתחויות המכונות תסמונות הקשת האוטיסטית, ואחרי הצבא יצא מהארון כהומו.
אמא חשבה שהוא יוצא מהארון בגלל האספרגר
בשיחה עמו, הוא מעיד עד כמה הוא גאה ושלם עם עצמו. בפנים סמי קשוחות ועם סבלנות רבה, הוא מתאר בפניי את הרגשתו לגבי היותו שונה. הוא פותח את הלב ומספר על הדרך הארוכה שעבר דרך הטרדות ודחייה חברתית, ועד המקום הוא הוא נמצא כיום, כבחור שכל עתידו לפניו.
"ידעתי על עניין האימוץ מאז שהייתי ילד", הוא אומר. "לא הסתירו ממני דבר בבית. שני ההורים שלי הם ישראליים אבל המוצא האמיתי שלי הוא ממרכז אמריקה, מה שגרם לי גם לאמץ את שם משפחתי הלטיני. ההורים שלי תמיד נתנו לי הרגשה של שייכות. לגבי ההומוסקסואליות זה כבר סיפור אחר – יצאתי מהארון קצת לאחר שחרורי מצה"ל והתקבלתי בצורה אוהדת. האמת שאף לא הרגשתי שוני של ממש. תמיד ראיתי עצמי שווה בין שווים".
ההתמודדות עם היציאה מהארון הייתה קלה יחסית לבחור שגילה כי הוא לוקה באספרגר בגיל ההתבגרות. "תמיד היו סימנים, אבל אבחנו את זה בכיתה י'. אימא שלי תמיד חיפשה מאבחנים כי חשבה שמשהו בי לא רגיל. הייתי הרבה פעמים לבד ולא מיהרתי ליצור קשרים חברתיים. מקרה שזכור לי הוא שכשהייתי קטן, בגן המשחקים, נהגתי לדחוף את הילדים האחרים למטה במגלשה ללא התחשבות וללא הבעת רגשות, כבר אז אימי התחילה לחשוד. האמת שעד כיתה י' – נעזרתי בקבוצות חברתיות שנותנות כלים להתמודדות חברתית ובעקבות הגילוי הלכתי לטיפול קבוצתי עם דגש מיוחד על אספרגר. אני לא מתבייש במה שיש לי, להפך אני גאה בזה".
חוסר הביטחון התחלף עם השלמה
לופז מספר, כי כולם מאוד תומכים. "ההורים נותנים אוזן קשבת ומייעצים כשאפשר. זכור לי שבימים הראשונים לאחר יציאתי מהארון שוחחתי עם אמי והיא חשבה בהתחלה שמכיוון שלאספרגרים קשה למצוא סביבה להסתדר בה ולהשתלב בה, השתמשתי באספרגר כתירוץ להשתלבות בחברה שקיבלה אותי כמו החברה ההומו-לסבית. במילים אחרות, היא חשבה שהיציאה מהארון היא סוג של הגנה או העמדת פנים. כיום היא יותר מודעת לדברים ומקבלת אותי בהבנה מוחלטת".
מהרגע שיצא מהארון, מספר לופז כי דברים רבים השתנו. מלחמות פנימיות וחוסר ביטחון התחלפו בהשלמה ובשיפור האני הפנימי. "פעם היו לי הרבה מלחמות פנימיות וחוסר בטחון עצמי רב. לא אהבתי את איך שהתלבשתי ופחדתי ליצור קשרים חברתיים חדשים. אפשר לומר שמאז היציאה מהארון, התדמית שלי בפני עצמי השתפרה. חשתי את השיפור הפנימי. היום אני גם תורם לקהילה בכל מה שאני יכול, בין אם זה לעצב את הלוגו של חגיגות העשור לאיגי , להתנדב בארגון מצעד הגאווה הירושלמי, להשתתף בטיולים ובפעילויות של הבית הפתוח ועוד. עד גיל 20, עיינתי בפורומים של הקהילה אבל לא אזרתי אומץ להשתתף בדיונים. כחודש לאחר היציאה, התחלתי ללכת ל- "איגי" ולבר נוער. דרך המקומות האלה רכשתי חברים חדשים שפתחו בפניי צוהר לקהילה שלמה ולמקומות בילוי נוספים".
מעבר להיותו פעיל בקהילה הגאה, לופז מוכשר בתחום המחשבים ובאמנות. "אני לומד פעמיים בשבוע תכנות php. אני מצייר לפעמים ואוהב לקרוא גם על דברים מיסטיים. אני גם אוהב מאד לרקוד. כשאני יוצא למסיבה אני אוהב לרקוד על קדמת הבמה – לא אכפת לי מהרושם שזה ייצור, כי רק ככה אני יכול להרגיש שהנפש משוחררת".
אחרי חמישה חודשים – הגיעה הצעת נישואין
אך למרות המקום השלם בו הוא נמצא כיום, והדרך הארוכה שעבר, עדיין לא הכל ורוד. בהשוואה לבעלי תסמונות אחרות, לאספרגרים יש פחות כפייתיות וחזרתיות (compulsive), פחות הפרעות במשחק דמיוני ופחות הפרעות בשפה מדוברת. עיקר לקותם הוא בתקשורת לא מילולית כגון: הבנת סיטואציות חברתיות או הבנת הבעות פנים.
"יש דברים שקשה לי לעשות בגלל האספרגר. אני הכי מתקשה בלהשתלב בקבוצה גדולה ולמצוא את מקומי המתאים בחברה, קשה לי לתקשר או לבטא את עצמי מבחינה חברתית או רגשית. אבל לדעתי הצעד הראשון להתגברות זה מודעות. אם אתה מודע לעצמך, הרי שעשית צעד אחד אל עבר השלמות. לא אשקר ואומר שהכל קל לי. הרבה פעמים אני מתגונן ומסתגר בתוך עצמי. גם המגננות שיצרתי הקשו עליי ליצור מערכות יחסים בריאות עם אחרים".
ומה הוא צופה בעתיד? "אני רואה את עצמי עם שחר בעלי , מגדל את ילדינו ומוקף חברים טובים – כי זה מה שחשוב בעיניי. מבחינתי אלו יהיו ההישגים הגדולים : לשמור על חברויות ישנות וליצור חברויות חדשות, אפשר לומר שאני משתוקק להמשכיות – למשל אם אני יוצר סיטואציה חברתית, אני מעוניין שיהיה לזה המשך".
