כיום יוצאים מהארון בגיל 16 בממוצע
המשימה ההתפתחותית של המתבגר היא לעבד ולגבש את המידע שהצטבר בו בשלבי התפתחות קודמים, על מנת שיוכל לגבש לעצמו אישיות ומיניות (כך על פי אריקסון). מחקרים מהתקופה האחרונה מראים כי במקביל לעובדה שגיל ההתבגרות הוקדם בכמה שנים, גם הגיל שבו בני עשרה מזהים עצמם כחד מיניים ירד באופן משמעותי: מגיל ממוצע 16 לגיל ממוצע 12.
עוד נמצא, כי בנים מקדימים בזיהוי עצמם כנמשכים לבני מינם (גילאי 13-9) לעומת בנות (גילאי 14-10). ומכיוון שגיל ההתבגרות המוקדם מוביל להתנסות מינית מוקדמת (בממוצע: גיל 13 אצל בנים, גיל 15 אצל בנות), הוקדם גם הגיל שבו מתבגרים מאמצים לעצמם זהות חד-מינית (סביב גיל 15). התוצאה: כיום, גיל 16 הוא הגיל הממוצע של 'יציאה מהארון' בקרב נערים ונערות.
חלק מהמתבגרים מגדירים עצמם כדו מיניים (בי-סקסואליים) לפני שהם מגדירים עצמם כהומוסקסואליים או כלסביות. מתוכם, יש המגדירים עצמם כדו-מיניים לאחר התנסות הומוסקסואלית.
גיבוש הנטייה המינית מורכב מאלמנטים רבים, שביניהם בולטים: תשוקה או משיכה, הגדרה עצמית והתנהגות (עם מי, בפועל, הקשר המיני). אולם לעתים קרובות, אין הלימה בין המרכיבים. כלומר: מתבגר (או בוגר) יכול להימשך לגברים, ומסיבותיו הוא להתנהג כהטרוסקסואל ולקיים יחסי מין עם נשים. מנגד, נערה (או אישה) יכולה להצהיר שהיא הטרוסקסואלית ובפועל לנהל מערכת יחסים מלאה עם אישה.
הומו בנעורים, סטרייט בבגרות
הורים רבים חרדים שמא בנם או בתם אוחזים בתפיסה שגויה לגבי זהותם המינית. הם הרי עדיין צעירים, וכבר אמרנו שהיום מתבגרים בטרם עת. אולם חשוב להבין כי במציאות הנוכחית אימוץ הזהות המינית היא זו התואמת לאדם באותה עת. במילים אחרות, גם אם היא תשתנה בעתיד – אין זה אומר שכרגע היא שגויה. עובדה נוספת שחשוב להבין היא שנער שאינו הומוסקסואל לא יבחר בחיים כאלה, גם אם הוא התנסה בכך בגיל הנעורים.
30 אחוז מניסיונות ההתאבדות
כהורים אנחנו רוצים וצריכים להיות שם עבור הילד שלנו. אבל איך נדע שהוא אינו חווה מצוקה בתהליך גיבוש הזהות המינית שלו? ישנם מקרים שבהם נבחין בהתמודדות של הילד עם הנושא של הומוסקסואליות, מכיוון שהוא יזכיר לעתים קרובות הומואים ולסביות, ישאיר בחדרו כתבה על הנושא מהעיתון, יימנע מקיום קשרים רומנטיים עם בן/בת המין השני, וכו'.
אז מה אנחנו כהורים יכולים לעשות?
אם אתם מודאגים (וגם אם לא), חשוב מאוד שתאפשרו שיח חופשי בבית סביב הנושא של נטייה מינית. הנושא צריך להיות מדובר, גם אם לא באופן ישיר עם המתבגר, ובתוך כך חשוב שתעבירו עמדה פתוחה לצד המסר שבבית שלכם אפשר לדבר על הנושא. הימנעו מהבעת עמדות שליליות, סטריאוטיפיות ומבטלות כלפי הומוסקסואלים ("סוטים", "חולי נפש" וכו'), בכל גיל.
מכיוון שמתבגרים מחפשים את הנפרדות מהוריהם כדי לגבש את שהותם, ולכן נוטים להתרחק בתקופה הזו אפשר ואף מומלץ להציע לילד להיעזר באנשי מקצוע שיסייעו לו להתחזק במסע החיפוש העצמי שלו חשוב כמובן לבחון לעומק את בחירת איש המקצוע, מכיוון שגם היום ניתן למצוא בקרב המטפלים כאלה שמאמינים כי הומוסקסואליות היא חטא וכי משימתם היא "להחזיר את הילד למוטב".
גם בצבא קשה, למרות החוק
החל משנת 1993, החוק בישראל אוסר על מניעת גיוס הומוסקסואלים לצבא וליחידות קרביות. יחד עם זאת, המסגרת הצבאית עלולה להפחיד חלק מההומוסקסואלים והלסביות – בייחוד אם הם משרתים בבסיס סגור ומרוחק מהבית. לכן מומלץ לשוחח עם הילד המתגייס על האסטרטגיה שלו, שכן יש שיעדיפו להיחשף מיד כדי להימנע מההסתרה, ויש שיעדיפו להסתיר או להיחשף רק לקרובים ובהדרגה.
כתובות לסיוע:
איג"י – ארגון נוער גאה המעניק תמיכה לצעירים להט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדר, ביסקסואלים)
תהיל"ה – תמיכה להורים של הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים
הכותבת היא פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית קלינית, מומחית בטיפול ומחקר בתחום המגדר והקהילה ההומו-לסבית, מרצה באוניברסיטת חיפה
הכתבה התפרסמה באתר עשר פלוס - מגזין אינטרנט ייחודי להורים למתבגרים
>> מדור שאלות ותשובות של הורים לילדים גאים