כל צעיר בריטי שני לא מגדיר את עצמו עוד כ"סטרייט", למעשה רק 46% אמרו על עצמם שהם הטרוסקסואלים, במה שנראה כמו עידן חדש בו הזהות המינית מטשטשת, ואנשים מרשים לעצמם לא רק להתנסות בסתר אלא גם להגדיר את עצמם ככאלה. זה לא אומר שכולם רואים בעצמם "הומואים", שכן רק 6% מהצעירים הבריטים מגדירים את עצמם כך, היתר נמצאים במקום כלשהו באמצע.
במסגרת מחקר התבקשו 1,632 משתתפים לדרג את המיניות שלהם על פי "סולם קינסי", כאשר 0 הוא הטרוסקסואל לחלוטין ו-6 הוא הומו/לסבית מוחלטים. "סולם קינסי" נחשב למחקר המיניות הנרחב ביותר מסוגו שבוצע עוד בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת, אז התברר כי רוב האוכלוסייה נמצאת על "סקאלה" שבין הטרוסקסואליות להומוסקסואליות, ולאו דווקא בקצוות.
כרבע מהמשיבים למחקר החדש (23%) בחרו מספר שהוא אינו 0. הנתון המדהים הזה טיפס ל-49% בקרב הנבדקים הצעירים בגילאי 18-24, שפחות חוששים מהקיבעונות הישנים.
מהמחקר ניתן לראות כי אנשים מכל הדורות מקבלים את הרעיון שנטייה מינית קיימת לאורך רצף. בסך הכול 60% מההטרוסקסואלים ו -73% מהגאים תומכים ברעיון זה. ובכל דור שעובר, פחות ופחות אנשים רואים את המיניות שלהם כעובדה חקוקה באבן.
המסקנות הללו בולטות במיוחד בקרב הנבדקים בני ה- 18-24, עם 43% מהם שמיקמו את עצמם באזור שבין 1 ו -5, ו-52% שמיקמו את עצמם בקצה זה או אחר (0 ו-6). מבין אלה, רק 46% אומרים שהם לחלוטין הטרוסקסואלים ו -6% כהומוסקסואלים/לסביות לחלוטין.
מדובר בלא פחות משבירה מוחלטת של המוסכמות הבינאריות הישנות, של "או, או", כאשר הדור הצעיר מוכן להכיר באפשרויות נוספות. לעומתם, בראייה כוללת של שכלול הצעירים יחד עם המבוגרים הבריטים, 72% מיקמו את עצמם בנקודה ההטרוסקסואלית לחלוטין של הסולם, 4% מיקמו את עצמם בקצה ההומו/לסבי לחלוטין, ורק 19% טענו כי הם ממוקמים איפה שהוא באמצע.
מי שאולי עומדים בימינו בחזית הזו הם מפורסמים שכבר לא ממהרים להגדיר את עצמם "הומואים" או "לסביות". ניתן למנות דוגמאות רבות מעבר לים כמו מיילי סיירוס, שמצד אחד מגדירה את עצמה לכאורה כביסקסואלית, אך סיפרה לאחרונה כי היא בכלל מרגישה כבן שכלוא בגוף של אישה והותירה את הדברים עוד פחות "מוגדרים". הגדילה לעשות השחקנית קריסטין סטיוארט שאמרה כי היא לא מסתירה את מיניותה אבל גם לא מיהרה להגדיר את עצמה, וסיכמה זאת באמירה "אתם יכולים לעשות עליי גוגל".
בישראל חווינו זאת לראשונה עם היציאות מהארון של דרור רפאלי ורן דנקר, שסיפרו כי התאהבו בגברים, אבל לא קבעו באופן חד משמעי שהם הומואים, ונמצאים, כך נראה, במקום כלשהו באמצע סולם קינסי ולאו דווקא בקצוות. הציבור בישראל עוד מתקשה להאמין להם, וביקורת רבה נשמעה עם אמירות כמו "למה הם לא אומרים פשוט שהם הומואים". נראה, אם כן, שבארץ עוד מתקשים להאמין לביסקסואלים, כפי שהודו רבים בכתבה נרחבת שעסקה בנושא במגזין m שהתפרסמה כאן ב-mako. תקרית נוספת התרחשה לפני כשבועיים כאשר יעל ברון כתבה בטור שלה לאישה נשואה שהתאהבה באישה שתודה כבר שהיא לסבית, כי "אין כזה דבר ביסקסואלים". אמירה שהצליחה להכעיס ביסקסואלים רבים שנלחמים בישראל על ההכרה בהם, פעמים רבות גם בתוך הקהילה עצמה שמעדיפה ש"יחליטו" אם הם הומואים ולסביות או לא. אולי הם יוכלו להתנחם מעט במחקר הבריטי, ולקוות שתפיסות שכאלה יחלחלו בקרוב גם בישראל.