התפטרותו של מנכ"ל חברת מוזילה, ברנדן אייך, החזירה לכותרות את הביטוי gay mafia. אייך התפטר לאחר חשיפתה מחדש של תרומה כספית שהעביר בשנת 2008 לתמיכה בהצעת חוק המתנגדת לשוויון זכויות לקהילה הגאה. החשיפה גרמה לקריאות לחרם על פיירפוקס, הדפדפן של מוזילה, על ידי אתרי היכרויות גאים, והובילה לקמפיין תקשורתי נרחב ובסופו להתפטרותו של אייך ולהתנצלות רשמית של החברה.

התפטרותו של אייך העלתה לדיון ציבורי את כוחה של הקהילה הגאה - האם באמת קיימת "מאפיה גאה" השומרת על האינטרסים של הקהילה ומאיימת על כל מי שרק יעז לפגוע בהם, או שזוהי זכותה וחובתה של כל קהילה? האם לקהילה הגאה יש באמת השפעה חזקה כל כך על גופים עסקיים, תקשורתיים ופוליטים, הנאלצים להתכופף מול כוחה של הקהילה הגאה, או שמא זו התנהלות טבעית של ארגונים הסופגים ביקורת ומחליטים לתקן את דרכם?

ברנדן אייך מנכ
"הקורבן" האחרון? ברנדן אייך, מנכ"ל מוזילה לשעבר

מ"מאפית הקטיפה" ועד ל"מאפיה ההומואית"

האחראי להתעוררותו המחודשת של המושג הוא הקומיקאי ביל מאהר, שהתייחס למקרה מוזילה בתכניתו האינטרנטית בערוץ HBO.  "אני חושב שיש מאפיה הומואית. אני חושב שאם אתה מעצבן אותם, אתה מקבל את המכה". אך המונח הוא אינו המצאה של מאהר. הוא היה נפוץ בארצות הברית בשנות השמונים והתשעים, עם התחזקותם הפוליטית של ארגונים להט"בים. שימוש נרחב במושג נעשה בעיתון הניו יורק פוסט וגם בסאן הבריטי, כשתיאר את ייצוג ההומואים במפלגת הלייבור הבריטית.

"gay mafia" או "velvet mafia" משמשים כמונחי גנאי להתרחבות של קבוצות לזכויות הומואים בפוליטיקה, בתקשורת ובחיי היומיום. הם משמשים לרוב כאשר מאמצים אלו כוללים חרמות ומאמצים להשתקת דעות מנוגדות בנושאים המשפיעים על הקהילה, ונקשרים בדרך כלל עם הדרגים העליונים של תעשיות האופנה והבידור.

לא תמיד היה למושג קונוטציה שלילית. בתחילת דרכו שימש המונח לתאר קבוצת כוח פוליטית הדואגת לחבריה. השימוש המוקדם בביטוי נוצר כאשר המבקר האנגלי קנת טיינן הציע מאמר לעורך פלייבוי בשלהי 1967 על "המאפיה ההומוסקסואלית" בתחום האמנות. עורך המגזין סרב לפרסם את המאמר, אך הודה כי "כלבי התרבות חולקים כבוד ל-faggotismo כפי שמעולם לא עשו בעבר".

המאפיה הגאה (צילום: The Advocate)
גאים וקיימים? שער של מגזין ה-Avocate|צילום: The Advocate

המונח "מאפית הקטיפה" הושמע לראשונה במאמר במדור הבידור "top of the pop" בניו יורק דיילי ניוז בשנת 1970, שנכתב על ידי העיתונאי סטיבן גיינס ותיאר את המנהלים בארגון סטיגווד רוברט, חברת סרטים ותקליטים בריטית. בהמשך השתמש בביטוי פעם נוספת ברומן "המועדון", המתאר את סיפורו של סטודיו 54 בהתייחסו לקהל ההומואים המשפיעים שהפכו לאורחים הקבועים של המועדון. ה"מאפיה" כללה אז את קלווין קליין, טרומן קפוטה ואנדי וורהול, והמושג תיאר קבוצה חברתית בעלת השפעה, ולא בהכרח ברית ערמומית השולטת בתעשייה או בפוליטיקה. עם השנים הוחלפה המילה קטיפה במילה גיי, ונוצר הביטוי "gay mafia" שמחזיק עד היום.

מפטרים מנכ"לים ומחסלים מתחרים

מלבד המקרה האחרון של התפטרות מנכ"ל מוזילה, קיימות דוגמאות נוספות לאנשי עסקים הטוענים כי נפגעו מהמאפייה הגאה. הראשון שממש האשים את המאפיה ההומואית בחיסול הקריירה שלו היה מיכאל אוביץ, אחד מגדולי סוכני השחקנים בהוליווד של סוף שנות התשעים ותחילת האלפיים. בראיון למגזין vanity fair באוגוסט 2002 האשים אוביץ, שנחשב לאייקון הוליוודי במשך 20 שנה, את ראשי התעשייה בסיקול ממוקד של החברה שלו, "תוך שהם דואגים לחנוק אותה לאט לאט ונשארים לוודא את מותה המוחלט".

בעוד ההתנכלות לכאורה לאוביץ נבעה לדבריו ממניעים עסקיים, ברוב המקרים "המאפיה" פועלת כאשר אנשי העסקים פוגעים במכוון בקהילה הגאה. דוגמא בולטת לכך היא יו"ר חברת ברילה האיטלקית, גווידו ברילה, שהתבטא בחריפות נגד התא המשפחתי הגאה וזכויות להט"ב כשאמר "לעולם לא אעשה פרסומת עם משפחה גאה. אם הגייז לא אוהבים את זה, הם יכולים ללכת לאכול מוצר אחר". דבריו הובילו לחרם על מוצרי החברה שנוהל על ידי חברי הקהילה, שגם כוחה העצום של ברילה, השולטת כמעט במחצית משוק הפסטה באיטליה וכרבע משוק זה בארה"ב, לא עמד מולו והיא נאלצה להתקפל. ברילה נאלץ להתנצל ואף נפגש עם נציגי החברה בניסיון לעצור את החרם.

גווידו ברילה (צילום: Vittorio Zunino Celotto, GettyImages IL)
נאלץ להתנצל. גווידו ברילה|צילום: Vittorio Zunino Celotto, GettyImages IL

פרנקו גריליני, פעיל קהילה בולט באיטליה, אמר לאחר הפגישה עם ברילה כי "סביר להניח שיהיו פרסומות שיפנו לקהילה שלנו, אחרי שהם הבינו כמה חזק הכוח של קהילת הלהט"ב. עכשיו קהילת הלהט"ב יכולה להתערב גם במדיניות של מותגים". דבריו של גריליני מהווים את תמצית שאיפתה של המאפיה הגאה, כפי שהיא נתפסת על ידי אלו שמאמינים בקיומה - לייצר סדר יום פרו להט"בי, להראות את כוחה של הקהילה להשפיע ולהתערב בהחלטות מסחריות, פוליטיות וחברתיות.

אסי עזר, גל אוחובסקי וניצן הורוביץ במרתף עם נרות

ריבוי המאבקים של הקהילה בארץ הפך אותה לקהילה פעילה שלא מוכנה לשתוק כשפוגעים בה, גם אם מדובר באדם פרטי או בארגון מסחרי. במקביל, סיקור המאבקים הללו בתקשורת הוליד מושגים כמו "בכיר בקהילה", "ראשי הקהילה" ו"פעיל בקהילה", שהשתרשו ויצרו תפיסה של קהילה מאורגנת עם בעלי תפקידים, דרגות והיררכיה. התפיסה הזו הולכת ומתקבעת, ובאה לידי ביטוי גם בטוקבקים רבים בכתבות על מחאות של הקהילה הגאה, המציגים תמונת מצב ישראלית - מצד אחד אנשים שתומכים במאבק, ומצד שני אנשים שחושבים שהקהילה מפריזה בשימוש בכוח ויוצרת אנטגוניזם בפעולותיה.

אבל למען האמת - גם אם קיימת מאפיה גאה בישראל, קשה לומר שמדובר בפעילות מאורגנת ומשותפת. בניגוד לתקשורת ולמתנגדי הקהילה הגאה, הקהילה הגאה עצמה לא מצליחה להכתיר את "ראשי ובכירי הקהילה", וכל מאבק של הקהילה מובל על ידי אדם אחר. יתרונה של הקהילה הוא ההתגייסות של חבריה למען מטרה מסוימת כאשר נשקפת סכנה לזכויותיהם, מה שהופך את הקהילה עצמה לחברים בסוג של "מאפיה חברתית". לא, המאפיה הגאה בישראל היא לא כינוס סודי לאור נרות של אסי עזר, גל אוחובסקי וניצן הורוביץ, אלא יותר כמו התכנסות ספונטנית של כל חברי הקהילה תחת מטרה משותפת אחת.

הפגנה למען שוויון הקהילה (צילום: רועי יולדוס רוזנצוייג)
הפשע הבאמת מאורגן. הפגנה למען שוויון|צילום: רועי יולדוס רוזנצוייג

מבטלים תכניות ומשתלטים על תקשורת המיינסטרים

אחד הענפים הבולטים בו נהוג לחשוב כי קיימת מאפייה גאה הוא ענף התקשורת. ההשפעה על התקשורת לה זוכים חברי הקהילה (ללא קשר להיותם הומואים או לסביות), מאפשרת להם להביע את דעתם בצורה ישירה או עקיפה, ויש כאלה הטוענים כי הם אף מנצלים את הבמה הזו לסגירת חשבונות. אחד מהם הוא השחקן אלק בולדווין, שהאשים את "האגף הפונדמנטליסטי של הסנגורים ההומואים" בביטולה של תכנית הלייט נייט השבועית שלו. התכנית בוטלה על ידי הנהלת ערוץ MSNBC, לאחר שבולדווין נמצא פעם אחר פעם משתמש בביטויים פוגעניים נגד חברי הקהילה. בולדווין טען להגנתו כי לא ידע שמדובר ביטויים מעליבים, אך המשיך להשתמש בהם. ולאחר ביטול התכנית הודיע על פרישה מעולם הבידור, תוך שהוא נוקב בשמות חברי המאפיה הגאה שפעלו בשיטתיות לחיסול הקריירה שלו.

אלק בולדווין  (צילום: AKM-GSI / Splash News, Splash news)
בינתיים עושה רושם שהוא המאפיונר. אלק בולדווין|צילום: AKM-GSI / Splash News, Splash news

גם בישראל זכורים אמנים המתבטאים נגד הקהילה הגאה, אך ברוב המקרים מדובר בכאלו שכבר עברו את שלבי השיא של הקריירה, כך שמלבד העלאתם המחודשת לתודעה הציבורית, החרם של חברי הקהילה לא באמת משפיע על הקריירה שלהם. אחד מאנשי הבידור הישראלים שניסה לתקוף את הבמה התקשורתית לה זוכה הקהילה הגאה בישראל, הוא הזמר אפרים שמיר. שמיר העלה לעמוד הפייסבוק שלו קישור לערוץ mako גאווה, והוסיף לקישור הערה הומופובית, ששמה את ההומוסקסואליות בכפיפה אחת עם סטיות מיניות, בה כתב: "ומה עם הפדופילים והנקרופילים, למה הם לא כלולים?".

הערתו של שמיר הביאה לשיח בוטה במיוחד בעמוד הפייסבוק שלו. שמיר זכה להערות מצד חברי קהילה כמו גל אוחובסקי, ואף זכה לסיקור לא אוהד בעליל בערוץ אותו הוא מתעב, לפני שהתנצל רשמית. רועי יולדוס רוזנצוויג, עורך mako גאווה, אמר בזמנו כי "אלה שדחקו את הקהילה הגאה לשוליים וציפו שתיעלם, קיבלו בחזרה קהילה שהחליטה לא לוותר, ליצור, להשפיע ולתרום תרומה חסרת תקדים לאנושות בכל תחום".

אפרים שמיר – ראיון (תמונת AVI: mako)
נתקל בקהילה שלא וויתרה. אפרים שמיר|תמונת AVI: mako

קובעים את סדר היום הציבורי

זה לא סוד שפוליטיקאים רבים בארצות הברית, בעיקר מהאגף הרפובליקני, אינם נמנים על אוהדיה של הקהילה הגאה, בלשון המעטה. זה כמובן קורה גם בפוליטיקה הישראלית, שמציגה נבחרת מכובדת של חברי כנסת, בעיקר ימנים, המתנגדים לשיוויון זכויות לקהילה.

אך בעוד בארצות הברית ההתנגדות לפוליטיקאים האלו נעשית בקלפי או בתכניות האירוח הליליות, בישראל מביעה הקהילה עמדה ברורה נחרצת וקולנית. זכורים סיפורים רבים של פוליטיקאים ישראליים, החל מבניזרי ואלי ישי ועד אורי אריאל, שחשו את נחת זרועה של הקהילה כשהעזו להתבטא נגדה. אך אלו היו בעיקר התבטאויות, שלא בהכרח הביאו לידי פגיעה בקריירה הפוליטית שלהם.

או אולי כן? פוליטיקאית ישראלית ששילמה את מחיר התבטאויותיה נגד הקהילה היא אנסטסיה מיכאלי, חברת מפלגת ישראל ביתנו, שהפליאה בהתבטאויותיה נגד התכניות של ערוץ 10, נגד מצעד הגאווה ונגד חייהם המסכנים (והקצרים) של ההומואים והלסביות במדינת ישראל. אנסטסיה אולצה להתנצל לאחר שספגה ביקורת חריפה מאנשי ציבור והפכה לקורבן התורן ברשת, ולאחר שח"כ נינו אבסדזה (קדימה) כינסה את השדולה נגד הומופוביה וטרנספוביה בכנסת לדיון חרום בנושא ההשתלחות שלה ושל אורי אריאל בקהילה הגאה. למרות התבטאויותיה המשיכה אנסטסיה לכהן כחברת כנסת עד לסילוקה מהמפלגה לקראת הבחירות האחרונות. השאלה האם לסילוקה מהרשימה יש קשר ללחץ שהפעילה הקהילה הגאה נותרה ללא מענה, אך סביר להניח שגם המאפיה ההומואית הידועה לשמצה עדיין לא יכולה לאיים על אביגדור ליברמן.

אנסטסיה מיכלאי (צילום: קדימה)
התפוטרה על ידי הציבור? אנסטסיה מיכאלי|צילום: קדימה

ההתבטאויות התקיפות של גורמים שונים בקהילה (לאו דווקא בצורה מאורגנת) הפכו למאורגנות וממוקדות מטרה במקרה של איילת שקד, שהתנגדותה להצעת החוק לנקודות שיוויון במס הכנסה לזוגות חד מיניים הפכה אותה למטרה. שקד סומנה כמטרה על ידי חברי הקהילה (ויש הטוענים שהוצבה כמטרה על ידי חברי מפלגתה) וספגה חיצי ביקורת רעילים שפלשו לפסים אישיים תחת הכותרת "הכרזת מלחמה". בעקבות הסערה יזמה שקד שיחה עם mako גאווה בה הבהירה כי "אין לי שום דבר נגד הקהילה הלהט"בית. יש לי חברים מהקהילה".

מאפיה או לא מאפיה - הקהילה הגאה, כקבוצה או כיחידים, מחזקת את עצמה כקבוצת כוח. יש שיקראו לזה הפחדה הגובלת בפגיעה בחופש הביטוי וגורמת נזק לא ראוי לאלו שמוצאים את עצמם מותקפים על ידי הקהילה, ומנגד יש כאלה שיקראו לזה מחאה לגיטימית של קבוצה הדורשת את זכויותיה וכבודה ונלחמת במי שמנסה למנוע זאת ממנה. 

אנחנו קוראים לזה קהילה.

אלטון ג'ון מודה בקיומה של המאפיה. מתוך "וויל וגרייס":


עוד ב-mako גאווה: