"כשזה קורה אצל מישהו אחר, אנשים מקבלים את זה - אבל כשזה קורה למשפחה שלהם, עולמם מתהפך", מצהירה ליז, אישה טרנסג'נדרית שנותקה ממשפחתה בעקבות השינוי, "אנשים לא מבינים שזה יכול לקרות להם בתוך המשפחה וזה דבר שמאוד קשה לי לקבל היום". ליז בת ה-50 מתגוררת כיום בנהריה ואם לשני ילדים, בני 19 ו-16. במשך שנים ניהלה נישואים מורכבים והתגרשה בעקבות השינוי המגדרי.
"אחרי גיל 40 הרגשתי שזה מתפוצץ אצלי", היא מספרת על הרגע בו החליטה לצאת מהארון הטרנסי, "חיפשתי את הטיימינג הנכון, ובגיל 46 פוצצתי הכל. גרושתי קיבלה את זה מאוד קשה. לדעתי היא שמה לב להתנהגויות מסוימות שלי לפני, אבל לא קישרה שזה מה שהולך להיות".
"אחד הדברים שאנחנו נתקלים בהם אלו אמירות להט"בופוביות בשולחן החג", מחזק גיל פישהוף, רכז קו הקשב של אגודת הלהט"ב, ומציג את הפניות שמגיעות לקו בתקופת החגים, "פעמים רבות המשפחה בכלל לא יודעת על הלהט"ב, ומעלה אמירות פוגעניות סביב אדם או אירוע בקהילה שגורמות ללהט"ב שיושב בשולחן להישרף מבפנים. בהקשר הזה אני תמיד אומר להורים או למשפחות אף פעם לא לחשוב שלהט"בים זה משהו רחוק שרואים בטלוויזיה. אף פעם אנחנו לא יכולים לדעת מי חלק מהמשפחה שלנו, והנושא הטרנסי בפרט הוא סוגיה מאוד רגישה סביב שולחן החג, מכיוון שהאפשרות להסתרה היא קשה יותר".
ימים ספורים לאחר היציאה מהארון, זוגתה של ליז לשעבר סיפרה את הדבר לילדיהם מבלי להתייעץ עמה. "מאוד כעסתי על גרושתי שהלכה וזרקה להם את הפצצה בפנים, רציתי להתייעץ עם פסיכולוג ולספר להם מה המצב", היא משחזרת בכאב, "הילדים שלי היו בהלם ולא ידעו איך לאכול את זה, מאותו רגע היא רק השפילה אותי מולם". מאז ליז עזבה את הבית ושכרה דירה בעיר. היא מספרת כי מעולם לא הסבירה לילדיה על התהליך שעברה, ומתארת את הריחוק מהם בעקבות היציאה מהארון. "היו תקופות שלא הייתי רואה את הילדים חודשים והייתי בוכה, עד שהבת שלי אמרה שאני לוחצת עליהם יותר מדי ושהם צריכים את הזמן שלהם", היא נזכרת, "הרפיתי ונתתי להם את הזמן. כיום אני רואה את הילדים אחת לחודש וחצי חודשיים אצלי בבית".
החג הראשון בלי המשפחה
הניתוק מהתא המשפחתי מתגלם בתחושת בדידות המתעצמת במקרים מסוימים, גם בתקופות החגים. "זה היה חג פסח הראשון שלא ידעתי מה אני עושה עם עצמי", משחזרת ליז את החג הראשון בלי משפחתה, "פניתי לגיל והוא סיפר לי שהאגודה מארגנת ארוחת חג לקהילה. באתי וזה נתן לי להרגיש קצת אווירת חג עם חברים, וכך בעצם לא נשארתי לבד".
"זה לא רק מקום להיות בו או ארוחה לאכול בה", מוסיף פישהוף,"החשיבות של האירוע הזה היא מאוד גדולה, ואני חושב שהקהילה במובן הזה היא משפחה נוספת. לא תחליפית, כי בעיני אין תחליף למשפחה, אבל זה אחד הביטויים הכי יפים של הקהילה שלנו, וזו השנה ה-22 שהאגודה מקיימת ארוחת חג קהילתית בשיתוף עם המרכז הגאה ללא עלות".
"זו תחושה כואבת שאת לא נמצאת עם המשפחה שלך, ובמיוחד לא עם הילדים שלך", מתארת ליז את הגעגוע סביב שולחן החג, "את ראש השנה אני עושה אצל חברים בדרום, אבל בסוכות אני לא יודעת איפה לזרוק את עצמי. החגים יוצאים על אמצע השבוע, כך שיש ארבעה ימים שאני יושבת עם עצמי, אין לי אף אחד. בקהילה אתה נמצא עם אנשים שנותנים לך את החום ואת הכבוד שמגיע לך, אבל להיות עם הילדים זה אחרת".
"החגים מציפים געגוע למשפחות גם כשהמשפחה מרוחקת, מנוכרת או אפילו פוגענית", מוסיף פישהוף, "במצבים שאתה לא חוגג את החג עם המשפחה כי נידו סילקו אותך או שיש מתח גדול, הרבה פעמים החגים מציפים את הקטיעה של הקשר, את המחשבה על זה שהמשפחה יושבת בבית ונהנית ואני לא".
>> "כשאשתי הפילה, הבנתי שלא אוכל להמשיך לשקר"
>> האנשים שדואגים שאף להט"ב לא יישאר לבד בערב החג
"החגים וארוחת החג במיוחד, מייצרים כל מיני סוגים של משברים עבור להט"ב", מסביר פישהוף. לצד הנידוי שחווים להט"בים מהתא המשפחתי, החג מביא אתו קשיים נוספים. מתי תתחתני?, מה עם ילדים? אתה יוצא עם מישהי? אלו שאלות אישיות שאנשים רבים חשופים אליהם, אך החוויה משתנה כאשר מדובר בלהט"בים בארון. "כשאנחנו מדברים על להט"ב נכנסת גם התחושה של ההסתרה", מדגיש פישהוף, "אם אדם בארון באופן מלא או חלקי מול המשפחה המורחבת ומרגיש צורך להישאר בו במסגרת ארוחת החג, החקירות על העניין האישי מאוד יחזקו את התחושה של ההסתרה, הזיוף, המשחק וזה בהחלט גורם ללחץ ולמועקה".
"לפעמים הפורום המשפחתי מציף את המקום של חוסר אצלנו", מוסיף פישהוף, ומתייחס לתחושות העשויות לצוף כתוצאה מהשוואות הנוגעות לסטטוס האישי סביב שולחן החג, "הכוונה לאלו מאתנו שאין להם זוגיות או ילדים. למשל, אם אני תקופה ארוכה בלי זוגיות או שאין לי ילדים בגלל המצב החוקי במדינה או בגלל היבטים אחרים, ואני מגיע לארוחת החג כאח היחיד שאין לו ילדים, אז לפעמים המסגרת המשפחתית מייצרת תחושה של תקיעות והשוואה בין אחרים שיכולה להיות מאוד קשה".
איזו מחשבה מנחמת אותך ועוזרת לך להתמודד?
"הרווחתי את האושר שלי, החופש ואת העובדה שאני לא מסתתרת. יודעים עליי בעיר ורואים כמה אני פורחת. בהתחלה היה מאוד קשה, המשפחה של גרושתי מאוד כועסת עליי. צריך המון אנרגיות כדי להיות שפויה ולהגיד לעצמך שקיבלת החלטה וזה המחיר שאת משלמת. אני חייבת להמשיך בתקווה שבעתיד היחס של המשפחה ישתנה. הקהילה זו משפחה ראשונה בשבילי עכשיו. כל המשפחה המורחבת שלי יודעת שאני לבד בחג ואף אחד אפילו לא מתקשר לראות מה המצב. הם טוענים שהם קיבלו אותי, אבל בפועל הם קיבלו אותי במירכאות. הייתי בכמה חתונות במשפחה, אבל למה בארוחת חג הם לא מתקשרים? גם אחותי "קיבלה" אותי, אבל ליד אנשים במשפחה היא שומרת ממני מרחק, ככה שאין מישהו במשפחה שבאמת מקבל".
את מרגישה שהילדים יותר מנותקים ממך?
"כן, כרגע מאוד קשה להם. היום אני יודעת שאחרי שיצאתי מהבית המתח שהיה בו נרגע, ומצד אחד זה יותר טוב לילדים שלי שגדלים בסביבה יותר רגועה".
איך הסברת להם על המעבר?
"מעולם לא הסברתי להם, אין לי את הכלים כמו שיש לפסיכולוג, הם לא מוכנים גם ללכת. הסיבה שלהם לא יודעת והם מסתירים את זה. הילדים חיים בשני ארונות. אף אחד לא ידע מי זה אבא שלהם. לא הייתי מגיעה לימי הורים ואספות".
מה המסר שלך לאנשים שנידו אותם מהמשפחה?
"האושר הפנימי שלכם הוא האמת שלכם, לא המסכה שאתם שמים. הייתי תחת מסכה שנים רבות, כלפי חוץ הפגנתי אושר ושמחה אבל מבפנים הייתי גמורה. היום אני חיה מבפנים ומבחוץ וכולם רואים את זה. למרות כל הקושי, אני אומרת לעצמי שאני חייבת להיות חזקה ולתת לזמן לעשות את שלו. גם הילדים רואים שאני יותר מאושרת".
"ברגע שאדם טרנס עובר תהליך של התאמה מגדרית יותר קשה להסתיר את הדבר הזה בפורום המשפחתי הרחב", פישהוף מתייחס לאנשים מהקשת הטרנסית שנדרשים להתנהג אחרת מול המשפחה המורחבת. "לפעמים יש לחץ מההורים להתלבש באופן שנוגד את רצונו של הטרנס. יש הרבה מאוד לחצים להתאים את האדם למין הלידה שלו כביכול ולא למגדר שהוא מזדהה אתו. עוד דבר שמאוד משמעותי בפניות לקו הקשב הוא הנושא של דחייה של בן/בת הזוג", מרחיב פישהוף, "אנחנו מכירים סיטואציות שבהן ההורים אומרים "אתה מוזמן אלינו לחג בתנאי שתגיע לבד בלי בן או בת הזוג, כי אצלי בבית זה לא יהיה". או לחילופין אמירות כמו "אנחנו מקבלים אתכם, אבל סבתא לא יודעת, אז שבן או בת הזוג לא יגיעו כי איך נסביר מי הם?". הדחייה הזו מייצגת פגיעה, עלבון ומכניסה המון מתח למערכת הזוגית, שכן אדם יכול להיות קרוע בין הרצון להיות עם המשפחה לבין הרצון להיות עם בן או בת הזוג".
>> "אחרי שבן הזוג שלי מת, לא נרדמתי ארבעה ימים"
>> במיטה עם מדונה: 16 בני ובנות הזוג של מלכת הפופ
"חשוב לתכנן את השהות שלנו בארוחה המשפחתית", חותם פישהוף ונותן עצות להתמודדות עם מצבים אפשריים בארוחת החג, "אפשר למשל לגייס בן ברית סביב הסיטואציה. אם יש מישהו קרוב במשפחה שיודע עלינו, אפשר לדבר אתו על הקושי הספציפי סביב ארוחת החג ולבקש ממנו לשים לב מתי שואלים שאלות מציקות. הדבר השני הוא לתכנן את המשך הערב באופן שיחזק אותנו. למשל, אם אחרי אירוע מותח כזה בילוי עם חברים יעשה לכם טוב תקבעו תכניות מראש ואפילו תתכוננו לשאלות אפשריות במהלך הארוחה. כשמתכוננים זה הרבה פעמים מפחית מתח וחרדות".