>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
לאחרונה קראתי מאמר בנושא חלוקת התפקידים במיטה לאקטיבי ופסיבי. יותר ממה שהרגיז אותי הוא גרם לי לתמוה עד כמה עמוק מגיעה ההומופוביה. אינני מזלזל בניסיונו המקצועי של הכותב, אך דבריו מלאים בהומופוביה ויש בהם סיכון, עליו ארחיב בהמשך.
במקצועי אני מומחה לתיירות גאה בישראל ובעולם ואני מייעץ לחברות שונות, ארגונים ומותגים בקהילה בנוגע לתיירות. אני כותב ב-"עכבר עולם" ויש לי בלוג בקפה דה מארקר וכעת אני משלים תואר ראשון בתקשורת וניהול במכללה למנהל.
לא, אנחנו לא כמו כולם
פעמים רבות אני נתקל בשאלה "מדוע צריך תיירות גאה בכלל? מה, אתם לא כמו כולם?". ברוב המקרים השאלות האלה מגיעות דווקא מכיוון ההומואים בעצמם. כתגובה, אני שואל אותם, אם כן, מדוע צריך אתר הכרויות גאה, מגזין גאה, מלון גאה או ספרות גאה? מה זה בכלל "גאה"? כיצד היית מגדיר "גאה"?
אדם שרק שוכב עם גברים או כזה שגם מזהה עצמו ככזה ועל כן משתייך לתרבות מסוימת? ואם הגדרת אדם "גאה" ככזה המשתייך לתרבות מסוימת, מהי אותה התרבות? ממה היא קיימת? האם זה קשור בשפה ייחודית? סמלים? קודים התנהגותיים? סגנון הצהרתי בלבוש? מה לגבי צריכה? האם אנחנו צורכים אותו הדבר?
ככלל, נתקלתי בשתי אסכולות מרכזיות: לפי האחת, עלינו להיטמע באופן מוחלט באוכלוסייה הסטרייטית. העדפותינו המיניות הן מיניות בלבד ועל כן אין בנו ייחודיות. השנייה, אליה אני משתייך, גורסת כי אנחנו ייחודיים בכל רמ"ח איברינו. אין להחיל עלינו את הדוגמות של הכלל מהסיבה הפשוטה שאנחנו פשוט לא מתנהגים כמו הכלל. אפילו האינטראקציות החברתיות שלנו, הקודים ההתנהגותיים בין האחד לשני כשאנחנו לא בקרב האוכלוסייה הכללית, גם הם שונים. דברים שהיו מתקבלים בהבנה אצל חבורת הומואיות בפירוש לא היו מתקבלים בהבנה באוכלוסיות אחרות.
הדיסוננס הזה בין החברה הכללית לחברה ההומואית יוצר מצב מורכב: מצד אחד, אם אתה הומו, אתה משתייך, לעתים בעל כורחך, לפלח מסוים, עם תרבות, שפה ייחודית, חגים ומועדים, מסורת, היסטוריה, אירועים ותוכן ייחודי. מצד שני, נוצרת סלידה גדולה מאוד בקרב אלו שהיו רוצים מאוד להיטמע באוכלוסייה הכללית, וזה גובה מהם מחיר מאוד גדול. בעגה המקצועית זה נקרא תסביך היהודי ששונא את עצמו כי הוא יהודי – Self Hating Jew Syndrom, אני חושב.
מעניקים פרשנות חדשה לסקס בין גברים
אכן, המיניות שלנו קשורה בטבורה לכל דבר שאנו עושים. אכן הבחירה שלנו במיטה, כמו גם הפקת הסיפוק או התסכול מאותן הבחירות, יש לה משמעות עמוקה הרבה יותר והיא חוצה את קירות חדר המיטות אל כל רובד בחיינו. יש לתת פרשנות הומואית לאקט המיני בין שני גברים ולא להסתמך על זו הסטרייטית.
הוא מתייחס לסיטואציה בטרמינולוגיה של פסיכותרפיסט – למעשה מאת פרויד, שעל הבעייתיות שבו דובר כבר מספיק, לא כל שכן בניסיון לפרש התנהגות מינית של הומואים בישראל במאה ה-21.
המאמר הומופובי כי הוא לא נותן שום התייחסות של מה זה אומר להתחבר לצד ההומואי, אלא מציע ניתוח תמוה מנקודת מבט שבה יש רק נשי ורק גברי. להומואים אין מקום בדיכוטומיה הזאת ולכן זה מעט פרדוקסלי. לדעתי כל הדיבור על הזרע והביצית והאנרגיה שסביב האקט הזה הוא לא רלוונטי לנו. אנחנו לא עושים מין למטרת רבייה ועל כן לא טבועים בנו האינסטינקטים הביולוגיים שדוחפים אותנו (ברמת התת מודע לחלוטין) למין למטרת רבייה עם פרטנרית מיועדת. אין פרטנרית מיועדת שעתידה לדחות מחזרים עבור הזרע המשובח ביותר. אין.
הפוביה במאמר באה לידי ביטוי בכך שהניתוח הוא בפריזמה ובכלים לא נכונים. בגלל שאין שום התייחסות למבנה האנרגטי המיני ההומואי, אלא הניתוח הוא אך ורק בטרמינולוגיה של נשי וגברי וזוהי פריזמה המעוותת את המציאות.
מעבר לכך, אני תוהה בבחינת מערכות יחסים הטרוסקסואליות, מה קורה כאשר האישה היא האקטיבית והגבר הוא הפסיבי. כאשר היא זו שמובילה ודומיננטית והגבר הוא הכלי שאותו היא מפעילה? האם אז הוא רוצה להרגיש את הצד הנשי-מעגלי שבו והיא את האליל החבוי בה?
נושא המין אצל בני אדם הוא כה מגוון ובעל כל כך הרבה פנים ופאות שונות שהניסיון לרדד את ההעדפה שלנו באופן פשטני כל כך לדיכוטומיה של שתי פנים הוא מעט מעליב לכל מי שבר דעת. הבעיה נוצרת כאשר ישנן עיניים תמימות שקוראות דברים כאלו ומפנימות אותם כמציאות מובנית. בשלב זה, לעניות דעתי, זה הופך למסוכן.
>> אני אוהב את הבן ההומו שלכם. למה אתם לא?