"רק כשיצאתי מהארון - ההצקות מהחברים נפסקו"

>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם? 

את בר טובי, בחור בן 21 מנס ציונה, הכרתי לפני שבועיים. גיליתי בחור צעיר, עם כישרון ייחודי ונדיר, שמבטא את כאבו הפרטי וההתמודדות הלא פשוטה שחווה בחייו באמצעות היצירה והאמנות. בחור מרתק עם חוכמת חיים ומסר חשוב לקהילה הגאה ולחברה בכלל.

"אני מצייר מגיל 5", הוא עונה לשאלתי מתי התפרץ כל הכישרון הזה. "זה התחיל בלצייר ציור בגן, והפך למקום מפלט, או דרך קלה יותר להתבטא מבחינתי".

למה בגיל כל כך צעיר הרגשת זקוק למקום מפלט שכזה?
"בגלל שבאתי מרקע מסוים, הפכתי ילד חרדתי. מביה"ס עד אמצע התיכון הייתי 'ילד כאפות' של השכבה. בתור ילד עם התנהגות חרדתית אנשים היו מפרשים את ההתנהגות שלי או כמישהו סנוב או מזהים שמדובר באדם שקל לדרוך עליו - מקללות למכות וכל שאר ההשפלות למיניהן. גם הסתובבתי בעיקר עם בנות, כי הן פשוט היו פחות אכזריות. הייתי נחשב בעיני השכבה לWeirdo – הילד המוזר. ומי שממותג ככזה ישר חושבים שהוא הומו. לא הייתה לי הרבה שליטה בזמן ההוא, ולא ידעתי את המילים שיבטאו את המצב – אז ציירתי, כי בציור לא הייתי צריך לפחד מכלום".

מצא מפלט ביצירה

טובי מתאר מקרי אלימות והתאכזרות של הילדים בכיתתו. "פעם אחת נכנסתי לכיתה, הייתי מצונן. התיישבתי במקום הקבוע שזה ליד אחד הילדים שנחשבו 'מהמקובלים' בשכבה. התעטשתי ואז הוא פשוט צעק: 'שים יד, אתה מעביר חיידקים של הומואים'. כל מי שהיה מסביבי צחק. זה היה מביך".

הבריונות וההשפלות אותן ספג טובי היו מגוונות ומשפילות. "יום אחד אחרי ההפסקה עשו סביבי כמה מהילדים מעגל . כל אחד בתורו זרק קללה, והשיא היה כשאחד הילדים נתן לי בפתאומיות סטירה. לא הייתי מסוגל להגיב, פשוט קפאתי, קשה לי מאוד עם אלימות פיזית. הם פשוט צחקו. הסתכלתי לכיוון הרצפה – סירבתי להוריד את העיניים מהרצפה כדי לא להיות מופתע מעוד סטירה וכדי להדחיק את ההשפלה שעברתי באותו הרגע, חיכיתי ככה כמה דקות עד שלא היה אף אחד סביבי, ויצאתי מההלם".

הדרך להתגבר על אותן טראומות היו באמצעות היצירה. "זה לא שהיו לי או לכל אחד אחר שנמצא במצב הזה הרבה ברירות. פשוט המשכתי לצייר, ואז גם התחלתי לכתוב. פתחתי בלוג, הוא היה אנונימי, והכיל קטעי כתיבה וציורים בסגנון מלנכולי. כתבתי וציירתי שם את מה שיש לי על הלב שלא הצלחתי להגיד. אבל אם גם העצבות שהייתה שם הגיעה לידי מיצוי, אז לקחתי את הציור לכיוון אחר וציירתי קומיקס עם הומור שחור, אירוני ופארודי. אנשים התחילו להגיב ולהפיץ, ומשם התפרסמתי. זה יצר חיים כפולים - מההומו של השכבה לצייר וכתב מוכר".

החברים בבית-הספר אמנם לא הפסיקו את ההצקות, אבל ההתעסקות באמנות והפידבקים החיוביים חיזקו אותו. "קיבלתי שם הרגשה של הערכה, אז מן הסתם השקעתי בחיים הווירטואליים ובציור עוד יותר. קהל הגולשים בבלוג גדל, והתחלתי להתפתח בתחום. פתחו לי טור אישי בנענע והיה לי טור קומיקס שבועי במעריב לנוער".

כשצברת את הכוח והביטחון לא רצית לבוא ולשנות את המצב החברתי שלך בביה"ס?
"ברור שרציתי, כל אחד היה רוצה, אבל אני לא מרגיש שזה אשמתי שפחדתי בביה"ס ונתתי לילדים את המקום להציק לי. אני יודע שהרבה אנשים מאשימים את עצמם, אבל אני לא מסתכל עכשיו אחורה ותוהה האם יכולתי לעשות את הדברים אחרת – כי אני לא חושב שבמצב שהיית בו, כילד, באמת יכולתי."

אז מתי בעצם הבנת שאתה הומו?
"מגיל 13 התחלתי להבין שאני הומו. בעולם האישי שלי קיבלתי את העובדה הזאת ולא הייתה לי בעיה עם זה, אבל במציאות לא הסכמתי לתת לאנשים את העונג לדעת שהם צודקים."

בטח היה לך קשה לקבל את עצמך כהומו כשמגיל צעיר ילדים סביבך השתמשו בזה נגדך כקללות והצקות.
"כן. אבל קרה משהו ספציפי שגרם לי לצאת מהארון. בגיל 17 הלכתי למסיבת גייז, בפעם הראשונה. זה היה מאוד ספונטני. הייתי יותר סקרן מאשר מפוחד. ואז ראיתי בחור שנורא מצא חן בעיני. התחלנו לצאת וזו הייתה פעם ראשונה שיצאתי עם גבר, אמנם לכמה ימים בודדים – אבל אין ספק שזה השפיע מאוד: הכרתי בחור שמאוד אהוב ומוערך בקרב כל הסובבים אותו, למרות היותו הומו. פתאום קלטתי שאפשר לחיות ככה, ולא צריך לפחד כל הזמן".

יצא מהארון – וההצקות נפסקו

טובי החליט שהוא לא מסתיר יותר, ועשה את זה בדרך שבזמנו הייתה הכי פחות מקובלת: :שיניתי את הסטטוס שלי בפייסבוק ל'מעוניין בגבר'. הבנתי שאולי אנשים ייקחו את זה כבדיחה, ואני מניח שבגלל זה היה לי את האומץ לעשות את זה כי תמיד אוכל לומר שזו באמת בדיחה, להתחרט ו"לברוח" חזרה לארון".

אבל לא באמת היה צורך בזה. יום אחרי הפרסום, באו אליו אנשים מביה"ס ושאלו על זה "חלקם גם הביעו תמיכה ואמרו לי מזל טוב. האנשים שהציקו כל השנים פתאום שתקו, אפילו התחמקו וחששו להסתכל לי בעיניים. מאז ההצקות נגמרו סופית – מה כבר יש להם להגיד שלא נאמר? שוב יגידו שאני הומו? זה הרי נכון, זה כבר לא יוציא אותם מצחיקים על חשבון מישהו אחר"

כיצד הדברים החלו להשתנות?
"השינוי העיקרי היה מן הסתם, בעצמי. כבר לא היה לי צורך בחיים כפולים, יכולתי לשלב, כי כבר לא פחדתי, והרי ידוע כי החופש שלנו נמצא מאחורי הפחדים הכי גדולים שלנו. אבל הבסיס נשאר אותו בסיס. אני לא טיפוס חברותי, קצת סולד מאנשים ואני בספק אם זה ישתנה, לא משנה איזה פרצוף מקסים אתה תראה, כבר ראיתי כמה אנשים יכולים להיות אכזריים כשהם רוצים".

"הפרחים הכי יפים גדלים בביצה"

טובי מתאר את יחסי האמון שלו עם העולם כרגע כ"לא תקינים, אבל אני עובד על זה". ובכל זאת, הדבר שהכי מחבר אותו לרגישות של אנשים זו האומנות, והציור במיוחד.

איזה מסר אתה רוצה להעביר באמצעות האמנות?

"יש סוג ספציפי של אנשים שאני דווקא לא נרתע ממנו. הרבה יקראו להם 'ילדים אבודים'. אני מאמין שהפרחים הכי יפים גדלים בביצה – האנשים הכי מוכשרים ומקסימים הם אלה שבאו מהמקומות הכואבים, והבעיה עם אנשים כאלה היא שהם לא יודעים את זה. בסופו של יום, כל האמנות שלי מציור, צילום ואנימציה אני מקדיש להם, ועושה ממקום של הזדהות. אני מאמין שדווקא אלה ש'נפלו' בין הכיסאות של החברה הם אלה שהכי מבינים את האומנות הספציפית שלי".

טובי אומר, כי אותם אנשים, שמרגישים פגומים בשביל העולם, הם אלה שרואים מה צריך לתקן, בסופו של דבר הם לא נכנעים לחוקים של החברה, ולכן הם אלה שבאמת יכולים לקדם אותה. "אני מציע את הדרך שלי, והיא דרך אומנות. אם אני לא יכול לגרום לאנשים אחרים להיות פחות שיפוטיים ואכזריים, מספיק לי שאלה שמקבלים את הביקורת שכל כך שנאתי כל יום, ידעו שהם לא לבד, כי בזמן ההוא אני לא ידעתי את זה".

הדבר העיקרי שמשך את תשומת ליבי היה סרטון האנימציה שעשה טובי נגד תופעת ההומופוביה. לא יצא לי לראות ברשת סרטוני אנימציה כאלה שקשורים לקהילת הלהט"ב. "הרבה מאוד סרטונים הם עם אנשים יפים, סרטים דוקומנטריים, יח"צנות ומסיבות"" אומר טובי. "אני פחות מתחבר לזה רציתי לדבר על הנושא בסגנון שלי".

למה החלטת ליצור דווקא את הסרטון הזה?
"יצרתי את הסרטון לפני כמה חודשים לאור ההתבטאויות הפרימיטיביות של חברי הכנסת מיכאלי (אנסטסיה) ו(אורי) אריאל. ניסיתי להעביר מסר מאוד ברור: 'הומופוביה זו תוצאה של חינוך'. אם באמת נחנך אנשים מגיל צעיר לקבל את השונה – הם יקבלו את השונה".

אפשר לראות בסוף הסרטון התנהגות דומה ומשותפת של ההומואים, החרדים והפינגווין שמראה בעצם שכולנו דומים ושווים - עשויים מאותו החומר רק בצורת חיים שונה.

מספיק שבן אדם אחד יצחק מהסרטון ובעקבותיו ידע גם לבטל את האמרות של חברי הכנסת – אז עשיתי את שלי.

איזה מסר נוסף תרצה להעביר לחברי הקהילה הגאה?
"מגיע לכל אחד מכם לקבל אהבה. תזכרו שלפני שאתם הומואים, לסביות או טרנסג'נדרים אתם בראש ובראשונה אנשים, בני אדם. קודם כל תאהבו את עצמכם, אחרת לא באמת תוכלו לזכות באפשרות שמישהו אחר יאהב אתכם".

>> "אני מאוהבת במאמנת הכדורסל שלי"