בשנים האחרונות הגיעה הרפואה המערבית להישגים מרשימים בטיפול התרופתי למטופלים החיים עם HIV, מחלה שבשנות השמונים הביאה למותם של עשרות אלפים בקהילה הגאה. בימינו, מחקרים רבים תומכים בכך שנשאות של הנגיף נחשבת למצב בריאותי כרוני, ושאורך החיים ואיכות החיים של מטופלים החיים עם HIV דומים ליתר האוכלוסייה. רופאים רבים מצביעים על מחלות כרוניות אחרות דוגמת סוכרת כבעלת סיכון רפואי גבוה יותר. יתרה מכך, חברות התרופות מייצרות תרופות חדשניות כמעט בלי תופעות לוואי, שעד אז לא מזמן נחשבו לבעיה העיקרית עבור הנשאים.
יחד עם זאת, נדמה שדווקא קופות החולים בישראל מערימות קשיים על מבוטחיהן החיים עם הנגיף - סטרייטים ולהט"בים כאחד - שמספרם בארץ קרוב ל-8,000. טיפול חודשי ב-HIV עולה למדינה בין 4,000 ל-6,000 שקלים לחודש. עד שתימצא תרופה המרפאת את הנגיף, הטיפול המיטבי מצריך נטילת כדור אחד או יותר על בסיס יומי לאורך שנים. טיפול עקבי ורציף, לצד בדיקות דם תקופתיות, מבטיח שהם אינם יכולים להדביק אדם אחר עמו הם מקיימים יחסי מין מוגנים ולא מוגנים. למרות זאת, קופות החולים מכבי, מאוחדת ולאומית אינן מאפשרות למטופליהן לקבל את התרופות מבעוד מועד. זאת, עקב החלטה עצמאית של קופות החולים שאינה תלויה במשרד הבריאות.
מתברר שישראלים רבים החיים עם HIV ומטופלים בקופות חולים אלו, נאלצים להגיע מדי חודש לבית מרקחת ייעודי בכדי לקבל את התרופות להן הם זקוקים. בניגוד לחולים במחלות כרוניות אחרות, דוגמת סוכרת, קרוהן ואפילפסיה, קופות חולים אלו מונעות הספקת תרופות לתקופת זמן ארוכה מחודש.
קופת חולים "כללית", שנחשבת לידידותית ביותר לקהילה הגאה, היא היחידה שמיטיבה עם הנשאים. "כללית" מנפיקה מרשמים לתרופות כרוניות ותרופות קבועות לתקופה של עד ארבעה חודשים. ייתכן שבשל כך מספר הנשאים בקופת חולים זו הוא הגבוה ביותר ביחס למספרם בקופות חולים אחרות. "מדיניות זו משקפת גישה של הקלה ופישוט הליכים עבור המטופלים שלנו ורצון לחסוך מהם את הצורך להגיע למרפאה מדי חודש לצורך ניפוק התרופה. מדיניות של ניפוק ל-4 חודשים נכנסה לתוקף ביולי 2018, עד אז תרופות כרוניות וקבועות נופקו ל-3 חודשים", נמסר מקופת החולים.
"למה אני צריך כל חודש לבזבז זמן יקר?"
"זה פשוט אבסורד. בכל חודש, כל זמן שאני חי בישראל, אני צריך ללכת לבית מרקחת ייעודי שלא נמצא בכל מקום בעיר, להמתין בטח חצי שעה בתור ולקבל תרופה שאני גם ככה לא משלם עליה שקל", מעיד יואב, נשא שחי עם הנגיף קרוב לשש שנים, "אני לא מתכוון להפסיק את הטיפול מן הסתם, אז למה אני צריך כל חודש לבזבז זמן יקר? אפשר לתת לי מרשם לכמה חודשים מראש, ואם לא השתמשתי בכל התרופות או החלפתי טיפול, אני מתחייב להגיע ולהחזיר את מה שנשאר. זה אפילו לא הוראה של משרד הבריאות, אז אם קופת חולים כללית יכולה, למה כל האחרות ממציאות תירוצים ומונעות את זה ממני?".
ד"ר איציק לוי, מנהל יחידת איידס ומחלות המועברות במגע מיני בבית החולים שיבא, סבור ש"הבושה והמבוכה שנוצרים בשל הסטיגמה שיש לנשאים, גורמת לחלקם פוסט טראומה בכל פעם שהם צריכים להגיע למערכת הרפואית כולל לבית המרקחת. הם עסוקים בשאלות כמו מי יראה אותי, האם הרוקחים יסתירו את התרופות, האם הנשאים ירגישו מולם בושה ואשמה? אני מאמין גם שיש נשאים שעלולים לא להגיע לבית המרקחת בזמן, ובכך לפגוע בהמשכיות הטיפול שתבטיח להם חיים בריאים. לכן אני בטוח שהפחתת מספר הביקורים בבית המרקחת עשוי להקל עליהם".
ד"ר רועי צוקר, רופא בבית החולים איכילוב ובמרפאת גן מאיר במרכז הגאה, מאמין שאורח החיים הישראלי התובעני גורם לכך שחלק מהישראלים נוטים לעיתים להיות פחות עקביים עם נטילת התרופות הכרוניות שלהם. "אך דווקא מטופלים החיים עם הנגיף מקפידים על לקיחת התרופה בזמן", הוא מסביר, "לכן, ראוי ונכון שנשאי HIV לא יצטרכו לחכות בתור כל חודש בבית המרקחת. הם צריכים את התרופות שלהם זמינות, ולא ייתכן שבתי מרקחת יהיו סגורים במשך זמן רב, כמו למשל בתקופת חגי תשרי. אני מציע להקים עמדת איסוף תרופות מיוחדת ללא תור למטופלים ולחולים במחלות כרוניות אחרות. יחד עם זאת, מעבר לנוחות החיונית של המטופל, צריך לקחת גורמים נוספים בחשבון כמו הבקרה של הרופאים וקופות החולים על המטופלים. טיפול של ארבעה חודשים עלול לצמצם את ביקורי המטופלים אצל הרופאים".
"אין כל סיבה לטרטר את המטופלים מדי חודש"
קופות החולים טוענות שהחלטתן נובעת משיקול כלכלי, שכן הטיפול החודשי בנגיף עבור מטופל עומד על 4,000 עד 6,000 שקלים. יחד עם זאת, ראוי שקופות חולים אלו יחשבו על הטיפול ארוך הטווח במטופלים ועל נוחותם ויפעלו בדומה לקופת חולים "כללית". בוועד למלחמה באיידס קוראים לקופת חולים מכבי, שמוערכת כשנייה במספר הנשאים הרשומים בקופה, "לשנות את מדיניותה כדי לחסוך להם זמן וטרחה מיותרים. אין כל סיבה לטרטר את המטופלים מדי חודש כדי לחדש מרשם קבוע".
בקרוב, וועדת סל התרופות עתידה להחליט אם להכניס את התרופה "ביקטרבי" לטיפול באנשים החיים עם HIV – תרופה עם פרופיל תופעות לוואי מינימלי ביותר שמסמלת עוד אבן דרך חשובה בטיפול בנגיף.
מקופת חולים "מאוחדת" נמסר: "אין במאוחדת שום אפליה המכוונת נגד נשאי HIV או כנגד כל אוכלוסייה מאובחנת אחרת. הנשאים – כמו כל חולה כרוני, הנשאים מקבלים מרשמים לשלושה חודשים. בהתאם לכך, כל חולה כרוני שמקבל טיפול באחת מקבוצות התרופות המאוד יקרות הללו, מוגבל לרכישת מנה מידי חודש בחודשו. המבחן היחיד כאן הוא העלות החריגה של התרופה, ובשום אופן לא סוג המחלה שממנה סובלים אותם לקוחות או המגדר שהם נמנים עמו. הפער בעלויות קבוצת תרופות אחרות שאינן מיועדות לטיפול ב-HIV גדול מאוד. אכן, קיימת אי נוחות מסוימת אבל כשמערכת הבריאות הציבורית מצויה בתת-תקצוב והתרופות הללו עולות כל כך הרבה כסף, יש כורח אמיתי למנוע עלויות מיותרות שעלולות, בסופו של דבר, לפגוע ביכולת קופות החולים (כל הקופות) לספק את אותן תרופות. זאת ועוד, פעמים רבות ישנו שינוי בפרוטוקול הטיפולי וכידוע לכל, תרופות שיוצאות מבית המרקחת – אסור להעבירן לאחר".
מקופת חולים "כללית" נמסר: "ב'כללית' מרשמים לתרופות כרוניות ותרופות קבועות מנופקות לתקופה של עד 4 חודשים. בנוסף, 'כללית' מאפשרת למטופלים לחדש מרשמים לתרופות קבועות וכרוניות באמצעות שירותי האון-ליין. המטופלים מעבירים באמצעות שירותי האון-ליין לרופא המטפל בקשה לחידוש המרשמים, וברגע שהמרשם מחודש, המטופל מקבל הודעה ובאפשרותו להגיע לכל בית מרקחת הנותן שירות ללקוחות 'כללית', שם ממתינים המרשמים במחשב. לגבי השוהים בחו"ל וטסים לחו"ל, חידוש המרשם מחייב הערכת טיפול ושיקול דעת של הרופא, והוחלט שתהליך רפואי מתבצע אחת ל-4 חודשים".
ממשרד הבריאות נמסר: "אין תקנה או הוראה בחוק המחייבת לתת מרשם לפרק זמן מסוים. ככלל, מדובר בהחלטה של הקופה האמורה להתבצע על בסיס שיקולים רפואיים קליניים, בהתאם גם למצבו של החולה ולצורך במעקב אחר הטיפול התרופתי בו. תקציב סל הבריאות הממלכתי ניתן לקופות באופן חודשי ומחולק לפי נוסחת הקפיטציה. לעניין התקציב בגין החולים במחלות קשות (איידס, המופיליה, טלסמיה, גושן ודיאליזה), מחולק התקציב לפי מספר החולים (בהתאם למחיר שנקבע לכל אחת ממחלות אלו) בסעיף 19 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי".
מקופות חולים "מכבי" ו"לאומית" לא נמסרה תגובה במשך חודשיים.