>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מקורו של האיסור על משכב זכר הוא במאה ה-19, בימי המלכה ויקטוריה. הוד מלכותה העבירה חוק הקובע כי גברים המקיימים יחסי מין "שלא כדרך הטבע", דינם עשר שנות מאסר. על יחסי מין בין שתי נשים לא אסרה המלכה, באומרה: "איני יכולה להעלות על דעתי כי נשים מסוגלות לבצע מעשה גועלי שכזה".
בשנת 1936, בהוראתו של שר החוץ הבריטי, הרוזן אנת'וני אידן, רעננו שתי ממשלות המנדט הבריטי, האחת של ארץ ישראל והשנייה של עבר הירדן, את החוק האוסר על משכב זכר. כך נולד החוק אותו ירשו שתי המדינות העצמאיות שנוסדו ב-1946 וב-1948.
היועץ המשפטי והשופט חיים כהן: "מחובתי לא לקיים חוק בלתי מוסרי"
עם הקמת המדינה, כשזכר השואה מהדהד וטרי, הייתה הבנה רחבה בציבור כי עדיף להיות "יפה נפש" מאשר "מזוהם נפש". כך החל כבר בשנת 1951 הסדק הראשון בחוק האוסר על משכב זכר. היה זה היועץ המשפטי השני לממשלה, חיים כהן, אשר הפעיל את סמכותו לשיקול דעת בנושא אכיפת חוקים – והורה למשטרה שלא לאכוף את החוק.
וכך הוא מספר בספר "שיחות עם חיים כהן" מאת מיכאל ששר: "חשבתי שמחובתי שלא לקיים חוק שהוא לפי דעתי בלתי מוסרי. אנחנו דרשנו מן השופטים הגרמנים שלא יבצעו את החוקים של הנאצים כשהיו אנטי-מוסריים בעיניהם, ואני חושב שזו חובה המוטלת על שופט ועל יועץ משפטי שלא ייתנו את ידם לביצוע חוקים שהם לפי מיטב מצפונם בלתי מוסריים".
מאוחר יותר, כאשר היה כהן שופט בבית המשפט העליון, הוא פסק כי משכב זכר בין שני בגירים בהסכמה אינם מעשים שיש בהם קלון או ראויים לעונש – כל עוד הם נעשים בצנעה ולא בפומבי.
38 שנים הייתה ירדן המדינה היחידה במזרח התיכון שבה חוקי להיות הומו
למרות המעשים האמיצים של כהן, עדיין הומוסקסואליות נחשבה לעבירה פלילית. ניתן היה רק להתקנא בממלכת ירדן השכנה. עבדאללה הראשון, בן לשושלת ההאשמית המודרנית והליברלית, הורה בשנת 1951 לבטל כליל את החוק האוסר על משכב זכר – ארבעה חודשים לפני שנרצח במסגד אל-אקצא שעל הר הבית בירושלים. כן, 37 שנים הייתה ירדן המדינה היחידה במזרח התיכון שבה זה חוקי להיות הומו.
בישראל לא הועמד איש לדין פלילי בגין משכב זכר, אבל היו חיילים שהועמדו לדין צבאי בגין עבירה כזאת. יחסים הומוסקסואליים שימשו גם עילה לאפליה, הדחה מהצבא, שלילת אפוטרופסות ואפילו עילה לפיטורים ממקום העבודה.
בשנת 1975 קמה האגודה לשמירה על זכויות הפרט – כיום האגודה למען הלהט"ב. רשת העמותות סירב לרשום את המילה "הומוסקסואלים" בשמה של האגודה. עד כדי כך הייתה ההומוסקסואליות טאבו בחברה הישראלית.
הכותרת בעיתון שהדהימה את הח"כים הדתיים ואת האגודה
בשנת 1978 החלה שולמית אלוני במסע בן עשר שנים לביטול החוק ההומופובי. כבר אז זכתה לאותו בוז מצד הימין, ורבים כינו אותה: "אויבת היהדות ואוהבת ההומואים וההומואיות".
בעומדה בראש ועדה משותפת לוועדת הפנים של הכנסת וועדת חוקה, חוק ומשפט, ניסתה אלוני להכריז על ביטולו של הסעיף האוסר על משכב זכר. הניסיון כשל, והוועדה החליטה בסופו של דבר "להמתיק" את הסעיף לעונש של שנת מאסר אחת. גם החוק הזה בסופו של דבר לא הגיע לידי חקיקה של ממש.
ב-22 במרץ 1988, בתרגיל מבריק, הצליחה אלוני לעשות את הבלתי יאמן. אלוני פשוט מאוד הגישה את התיקון המחודש לחוק העונשין, כאשר הסעיף האוסר על משכב זכר אינו מופיע כלל. השריד היחידי שנותר מאותו סעיף היה האיסור על קיום יחסי מין עם בהמה – דבר הנחשב עד היום להתעללות בבעלי חיים.
חברי הכנסת הדתיים עסקו בעיקר בהחמרה בהחמרה בעבירות אינוס, וכלל לא שמו לב שהחוק המחודש אינו כולל איסור על יחסי מין הומוסקסואליים. מה גם שעד היום חברי כנסת רבים נוהגים שלא לקרוא את מה שהם מצביעים עליו.
ונותר רק לחתום בברכת: חג יובל שמח! תודה לך, שולמית אלוני!
גילוי נאות: הכותב הוא תומך נלהב של מפלגת מרצ