עשרים וחמש שנים עברו מאז תחילת גל העליה הגדול ביותר בתולדות ישראל – עליית יוצאי חבר ברית המועצות. פנים רבים בחבלי הקליטה של העולים נחקרו ותוארו. לא מזמן שחררה מארינה מקסימיליאן שיר על חוויית העליה שלה ושילבה בו מילים ברוסית, ורק לפני חודש כתבה יאנה פבזנר-בשן על ההתמודדות שלה ושל עולות אחרות (או בנות למשפחות עולים) עם היסטוריה שלמה של הטרדות מיניות ודעות קדומות בקרב ישראלים.
אחד מהנושאים שאולי נדחקו אל שולי התרבות הוא מצבם של מי ששייכים למיעוט "כפול" – להט"בים מחבר העמים. בין אם מטעמי שפה, תרבות או תנאים סוציאליים, להט"בים יוצאי חבר העמים שייכים בו זמנית לשתי קהילות סגורות יחסית. כתוצאה מכך, הוקמו מסגרות שמאפשרות למי שנמצא בחתוך האוכלוסיה הזה לחלוק, לדבר ולמחות.
"מה שחיבר ביננו הוא התובנה שלסביות דוברות רוסית הרבה פחות מעורבות בקהל הלהט"בי, ולא רק בגלל מחסום השפה", מסבירה אנה טליסמן, עובדת סוציאלית ומנהלת פרויקט לדוברי רוסית במרכז הגאה, "יש לכך סיבות שיוצאות מלהט"בופוביה בקהילת המוצא וגם מגזענות כלפי יוצאי חבר העמים מתוך קהילה הגאה". טליסמן היא מיוזמות Raduga Ze Keshet – אירוע העשור לקהילה הלהט"בית דוברת הרוסית בישראל, שייערך מחר ומחרתיים במרכז הגאה בגן מאיר.
"התחלנו את הפעילות כשבשי-דייט [אתר היכרויות פופולרי לנשים לסביות וביסקסואליות] עוד ראו הודעות כמו "לא לפנות אם את ממוצא רוסי, בבקשה"", טליסמן מספרת. "הארגון החל להתגבש במפגשים של האגודה למען הלהט"ב, בשידוך מוצלח ביני לבין פעילה נוספת. שתינו שמנו לב לדיכוטומיה, לבּנות שהתנתקו לחלוטין מהשורשים הרוסיים שלהן כדי להיטמע במיינסטרים הלסבי, או להפך – הסתגרו בתוך הווי רוסי ונמנעו מקשר עם "העולם החיצון", שהוא הקהילה". היוֹזמות של המפגשים דוברי הרוסית רצו לסלול מין נתיב ביניים, שייתן ללהט"ביות רוסיות קול שישלב את הרוסיוּת, הישראליוּת והלט"ביוּת שלהן, בלי שאף זהות תבוא על חשבון האחרת.
"לא היינו יכולות להתקדם בלי גרעין חזק של חברות, שמגויסות לפרויקט מהמפגש הראשון לפני עשור, ועד המפגש האחרון, לפני שבוע", מספרת טליסמן. "עשרות נערות ונשים, בנות 18 ובנות 60, כולן דוברות רוסית, השתתפו בפרויקט בצורה זו אחרת בעשור שחלף. קראנו לפרויקט девуата (דווצ'טה, ברוסית: הבּנות), וממש הפכנו לבית שני לכל אלה שחיפשו מקום שיכיל אותן במלואן". כשהיא נשאלת על תחילת הדרך, טליסמן מספרת: "בשנים הראשונות הקבוצה מילאה בעיקר תפקיד חברתי עם סממנים טיפוליים – יצרנו חברויות ועשינו כל מה שעזר לנפש להתחזק. הכוח של הקבוצה הביא לנו גם הזדמנויות חדשות, ונשים מוכרות בקהילה הסכימו לבוא לדבר איתנו, ולחלוק איתנו את הכוח שלהן – מיכל עדן, נורה גרינברג, ואמהות חברות בתהל"ה".
תחושת הכוח וההכלה הביאה את הפעילוֹת לא רק לחזק זו את זו, אלא גם לפרוץ את גבולות הקבוצה ולפעול במעגלים רחבים יותר. "צברנו ניסיון, והתחלנו להילחם בגזענות וסקסיזם בקהילות המוצא שלנו, והשתתפנו כקבוצת מחקר בדו"ח בנושא גזענות בחברה הישראלית", מספרת טליסמן. "במקביל, הפעלנו גם אתר אינטרנט בשם Raduga (ברוסית: קשת), שהפעיל לא רק את הלהט"בים הרוסים בישראל, והתפרסמו בו חומרי הסברה שתרגמנו". הפעילות של "רדוגה" היוותה השראה לקבוצות ברחבי העולם. "שמענו פתאום מקבוצות של דוברי רוסית בארצות הברית, ובחודש שעבר יזמנו סמינר בינלאומי בגרמניה, שהמטרה שלו היתה ללמוד על הקהילה הגלובאלית ולבנות שיתופי פעולה".
נראה שהמאבק בין רוסיוּת ולהט"ביוּת מעולם לא היה מדובר יותר, ודיווחים על חקיקה להט"בופובית ברוסיה כבר הפכו כמעט לעניין שבשגרה. "החוקים ההומופוביים של ממשלת רוסיה, ואחריה גם במדינות נוספות מחבר העמים לשעבר, הביאו לגל חדש של עליה, שמה שמניע אותו זה פחד, סכנה", מספרת טליסמן. "פתאום הבחנו שב-2015, כמחצית מהחברים בקבוצה היו אנשים שהיגרו בשנה האחרונה, וזה אומר משהו". במקביל לקבוצת הבנות, פועלת במרכז הגאה קבוצת הקשת הרוסית, ושני הגופים פועלים, ביחד ולחוד, להקלת תהליכי הקליטה של להט"בים רוסים. "חשוב לנו להגיד לעולים להט"בים דוברי רוסית: אנחנו שמחים שבאתם, ויש מי שרואה אתכם ומקשיב לכם", טליסמן מסכמת.