בנות זוג מצפון הארץ בשנות השלושים לחייהן נפרדו לאחר שחיו ביחד שבע שנים, ואף ערכו יחד מסיבת נישואין. לפני כחמש שנים אחת מהן ילדה ילד בתרומת זרע. הן תכננו יחד את הרחבת המשפחה, וכעבור שנתיים בת הזוג ילדה ילד נוסף, ונדמה היה שהן הולכות לחיות באושר רב. לפני למעלה משנה השתיים הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקשה משותפת לאמץ את בנה של האישה השנייה.

בית המשפט אישר את צו ההורות על הילד הראשון, אלא שזמן קצר לאחר מכן היחסים בין השתיים עלו על שרטון, והן פירקו את החבילה בגלל חילוקי דעות בנוגע לעניין ההורות ביניהן. כמה חודשים לאחר מכן ילדה בת הזוג ילד נוסף. בת הזוג שנפרדה מחברתה ונותרה ללא ילדים, דרשה לראות את ילדיה של בת הזוג לשעבר במסגרת הסדרי ראייה וקבלת משמורת משותפת על שני הילדים.

בני הזוג נשלחו להליך של גישור אבל זה נכשל לאחר שכל אחת מהן התבצרה בעמדתה. בת הזוג הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה נגד בת הזוג לשעבר בתביעה לקבל משמרת על שני הילדים, כולל הילד השני שלא הצליחה לאמץ בגלל שהן נפרדו, בנימוק שהשתיים תכננו יחד את הקמת התא המשפחתי והרחבתו.

אם הילדים התנגדה נחרצות לכך, בטענה שאין לחברתה לשעבר שום זכות על הילד השני ושום זיקה, שכן היא לא הכירה אותו כלל. בחוות דעת שהגישה עובדת סוציאלית לבקשת בית המשפט היא המליצה לאפשר לבת הזוג להיפגש עם הילד השני של בת הזוג לשעבר, שכן טובת הילד היא לגדול עם שני הורים שאח אחד לא יהיה שונה מהשני.

השופטת הילה גורביץ-שינפלד ששמעה את טענות הצדדים אימצה את חוות הדעת של העובדת הסוציאלית, לפיה יש להתחיל מיד את הסדרי הראייה של בת הזוג עם שני ילדיה של חברתה לשעבר, שכן לא ניתן להתעלם מהעובדה ששתיהן תכננו יחד את הרחבת התא המשפחתי, כך שהילד הראשון גדל לתוך מציאות שמשפחתו תתרחב.

>> 20 זוגות להט"בים שלא שמים על הפרשי גילאים

>> "תפסו אותי שוכב עם בן דוד שלי וגירשו אותי מהבית"

השופטת ציינה עוד, כי טובת הילד השני שבמשפחתו תהיינה שתי דמויות משמעותיות. היא מתחה ביקורת על המלחמה שניהלו השתיים ביניהן, ובכך שחטאו בהשחרת דמותה של האחרת באופן קיצוני. לסיכום, קבעה השופטת כי גם אם בת הזוג אינה אמו של הילד השני, טובת הילדים היא לאפשר מפגשים בינם לבינה שתשמש עבורם כדמות מהותית בחייו.