>> היכל הקהילה: חמישים הגאים והמשפיעים של 2011
לכבוד ים סיכומי השנה, גם אנחנו ב-mako גאווה החלטנו לבחור את אנשי השנה שלנו בעולם. מי הרשים אותנו הכי הרבה, מי שנתן לנו הכי הרבה השראה, מי שהותיר בנו רושם, מי שנגע בנו באיזושהי צורה. מי מהאנשים מחוץ לישראל הוא איש השנה שלנו.
דן סבאג', יוזם פרויקט It Gets Better – בגלל הילד שראיתי במראה
שימי ראובני
דן סבאג' ובעלו טרי מילר בסרטון שלהם במסגרת פרויקט It Gets Better
אני זוכר את זה. הפעם הראשונה שכינו אותי: "הומו". או, אם לדייק, "הומו מסריח". כמה שנים לאחר מכן כבר הייתי "שמן", אז היה הרבה יותר נוח. למילים יש הרבה כח. כשאתה ילד, אתה לא מודע להשלכות. התמימות יכולה להיות הרסנית, ורק כמה שנים לאחר מכן המילים בוצרות את פירותיהן, ואתה עד לכאב שהצטבר, בין אם גרמת לו ובין אם אתה הוא הקורבן.
עצבות של ילד מכאיבה לי יותר. אולי כי אני זוכר אותה, אולי כי אני מזהה במראה לעיתים את אותו ילד שמן, ועדיין מתבונן בו בעיניים קשות, מנסה להבין מי ומה הפכתי להיות. אבל הילד ההוא רק במראה. פה לידי, בזמן אמת, יש אלפי ילדים, נערים ונערות שזקוקים לעזרה.
דן סבאג' הבין שגם למילים טובות יש כח. הוא לקח יוזמה והחליט לנצל את כוחן ולהקים את פרויקט It Gets Better, שקם על מנת לעזור לנערים ונערות להט"בים להתמודד עם הקשיים שנכפים עליהם בשל זהותם. המיזם המוצלח של דן מאגד בתוכו סרטוני יוטיוב של אנשים מרחבי העולם, שגם להם מכאיבה עצבותם שם אותם ילדים.
הרצון הטוב להדליק את השמש באלפי חדרים מרגש ומעורר הערצה עצומה. דן ובעלו, טרי מילר, יצקו את טוב ליבם אל תוך קונספט מדויק, שמתאים לקהל היעד ומשרת היטב את המטרה. בנוסף הם גם הקימו מוקד חירום 24/7 לשיחות של נערים שנמצאים במצב קשה עקב התעללות נפשית או פיזית.
ג'ונה מאורי – בגלל היצירתיות והנגיעה במיליונים
שירלי קליינמן
ממש על סף סיומה של שנת 2011 פרץ אל חיינו בסערה דומעת הנער ג׳ונה מאורי בן ה-14. כמו רוב בני גילו, הבין מאורי שפריקת עול במדיה החברתית היא הדבר. אז הוא העלה ליוטיוב סרטון, בו הוא מציג בדמעות למצלמה כרטיסיות מתוזמנות היטב, המגוללות את ההצקות וההשפלות מהן הוא סובל בבית הספר על היותו הומו. בסופו של הסרטון הכריז מאורי כי למרות הכל לא יישבר לעולם אל מול אכזריותם ובורותם של ההומופובים סביבו.
הסרטון קורע הלב זכה למיליוני צפיות ותגובות. אפילו ציפי לבני הודתה שהצפייה בו הייתה קשה ומטרידה.
ארבעה חודשים לאחר מכן מאורי מעלה סרטון שני לרשת, בו הוא מראה כי מצבו הנפשי השתפר, והוא מצחקק במבוכה עם חברתו הטובה על כל שונאיו ואוהביו הוירטואליים של הנער, שעדיין נראה די אבוד.
אז מה למדנו? שלא הכל בחיים שחור לבן, שילדים אבודים דורשים תשומת לב בדרכים יצירתיות ובלי יותר מדי שיקול דעת. למדנו כי למרות שמאורי ניגב את הדמעות, לכאורה, יש מיליוני בני נוער ובוגרים ברחבי העולם, שעדיין סובלים מסביבתם הקרובה ומזדהים עם זעקתו. וגם – שיש אלפי אנשים שמוכנים לעזור להם, גם אם רק דרך האינטרנט.
אלן דג'נרס – בגלל קידום האג'נדה הלהט"בית
דני זאק
יש מפורסמים שנכנסים לארון ומסתגרים בו, משיקולים מסחריים. יש מפורסמים שיוצאים מהארון רק למטרת יחסי ציבור. יש מפורסמים שמצטלמים באירועים למען קהילת הלהט"ב רק כדי לתפוס כותרת. ויש את אלן דג'נרס.
אלן, שזינקה כמו מטאור אל לב המיינסטרים האמריקני, בזכות תוכנית האירוח בהנחייתה, מנצלת את הפופולריות שצברה כדי לקדם את האג'נדה הלהט"בית בכל צורה ודרך אפשרית. כך למשל, האירה דג'נרס בתוכניתה את הסיפורים שלא נשמעו על נערים הומואים שהתאבדו, אירחה נערים הומואים גאים בתוכניתה ודאגה להעלות לסדר היום את מצוקת הנוער הלהט"בי.
בעידן שבו אנשים רוצים להתפרסם לשם הפרסום, וילדים כבר לא חולמים להיות זמרים או שחקנים, אלא פשוט להיות סלבס, פועלה של אלן מעורר השראה. קטע מעורר השראה שבחרתי לשתף כאן הוא ראיון שערכה אלן לפני כשנה עם גריים טיילור, נער הומו בן 14, שפעל למען מורה שהושעה על רקע הומופובי:
דיוויד קאטו – בגלל המציאות הקשה של תושבי אפריקה
אמיר תומר
כשאני נדרש לבחור את איש השנה, אני נוטה ללכת על סיפורים מעוררי ההשראה, אמיצים, רחוקים ופחות מוכרים לחלקנו. דווקא הריחוק שלנו מהמציאות שלהם מאירה לפעמים את נושאי הפעילות הלהט"בית באור חדש.
במדינות רבות באפריקה קיימים חוקים אשר עדיין מגדירים הומוסקסואליות כעבירה פלילית. בחלק מהמדינות, כמו מאוריטניה וסודאן, החוק קובע עונש מוות.
בסוף 2009 פרסם העיתון האוגנדי רולינג סטון את שמותיהם, תמוניתיהם וכתובתיהם של מאה אזרחים ש"הואשמו" בהומוסקסואליות, וקרא להוציאם להורג. קאטו ושני פעילים נוספים תבעו את העיתון בסוף 2010, וחודשיים מאוחר יותר זכו במשפט שהורה לעיתון לפצות את קאטו וכל אחד מהנפגעים אחרים במיליון וחצי שילינג (כ-2,300 שקל).
פחות מחודש לאחר הניצחון במשפט, הוכה קאטו בפטיש בראשו ליד ביתו ומת מפצעיו בדרך לבית החולים. קאטו התלונן רבות כי מאז התחלת ההליכים המשפטיים חלה עלייה באיומים על חייו, אך המשטרה תלתה את הרצח בכנופיית שודדים. בהלווייתו הוסיף הכומר חטא על פשע, כשבמהלך טקס האשכבה דיבר בגנות הומוסקסואליות.
ג'סטין ביבר – כי הוא החזיר את הלוק של הלסבית הצעירה לאופנה
חאדר אבו-סייף
החלטתי ללכת דווקא על הומור: איש השנה שלי הוא ג'סטין ביבר. לא רק שהוא נראה כמו כל לסבית צעירה שנייה שאני פוגש ברחוב לאחרונה, יש אשכרה אתר בשם "לסביות שנראות כמו ג'סטין ביבר". באתר מוזמנות לסביות שנראות כמו הזמר מעלות תמונות כדי להשוות מי דומה לו יותר.
ובכלל, המראה המתעתע של הזמר ספק נער, ספק גבר (או כמו שבריטני אמרה: "אני לא ילדה, אך עדיין איני אישה") נותן ביטוי ולגיטימציה ללסביות שהן מעט טום בוי בסטייל, שנעלמות לאחרונה מן הנוף המקומי. אז מבחינה גאה אפשר להגיד שג'סטין ביבר החזיר את הבוץ'-לייט לאופנה השנה. בינינו, גם אלן דג'נרס נראת לפעמים כאילו היא גנבה לו את הלוק.
אדל – בגלל העוצמה ביצירתה
דויד שיפוני
הזמרת הבריטית אדל לורי בלו אדקינס היא מזל שור כמוני. איכשהו, מבין השירים שלה אני יכול להרגיש בכל התכונות העוצמתיות שבאות, לטובה ולרעה, דרך היצירה שלנו. שנינו דרמטיים, שנינו אוהבים פיצוצים, אקשן ודם שניתז לכל כיוון ואצל שנינו זה קורה רק בדמיון, בפנים.
באלבומה השני, "21", אותו כתבה כשהייתה בת 21, היא מדברת על אהבה בשילוב מנצח בין כנות לדמיון. היא מציתה את הגשם באש, מאיימת על אהובה הבוגדני שלא ימעיט בערכה ואז כשהוא מוצא את האהבה האמיתית שלו, היא מוכנה להמשיך ולחפש מישהו בדיוק כמוהו. איכשהו, כשאדל מסבירה שלפעמים זה נמשך באהבה ולפעמים פשוט כואב, זה נשמע הרבה יותר טוב.
_c.jpg)
21 הוא האלבום הנמכר ביותר בבריטניה במאה הנוכחית, שמכר יותר מ-12 מיליון עותקים ברחבי העולם, וזאת שרובן, אם לא כולן, זמינות ברשת להאזנה חופשית.
כשמורידים את העריכה המוזיקאלית והמילים החדות, אדל היא בסופו של דבר ילדה מלאה ויפה בטירוף עם מבטא אנגלי מהפנט. ההשוואה הנמשכת בינה לבין איימי ווינהאוס ז"ל נקטעה השנה בצער רב. נשאר רק לקוות שאדל כאן כדי להישאר, היא לא צריכה חולצות בטן קצרות ובן זוג נרקומן, מספיק לה לשבת על כיסא במשך קליפ שלם ועם תסרוקת מנופחת וריסים שחורים לשיר ישר מהלב.
בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי – בגלל פועלם למען נישואים גאים
יניב משיח
לא באמת חשבתם שתהיה רשימת סיכום כלשהי שאינה כוללת את הצמד ברנג'לינה. כוכבים הוליוודיים רבים מצהרים כי הם בעד נישואים בין בני אותו מין. אבל רק בראד ואנג'לינה, הזוג הנוצץ והיפה ביותר בעיר המלאכים, הודיעו כי לא יינשאו עד שלא תינתן להומואים ולסביות הזכות הבסיסית הזאת.
השחקן ההורס אף תרם מאה אלף דולר למאבק למען נישואים גאים בקליפורניה, ואמר: "לאף אחד אין את הזכות להתכחש לחייו של מישהו אחר, אפילו אם הוא לא מסכים איתם. כי לכל אחד יש את הזכות לחיות את החיים שהוא משתוקק אליהם, אם זה לא פוגע במישהו אחר".
ביולי 2011 פרסם המגזין Us Weekly כי השניים נישאו בחתונה מצומצמת, אך עד היום לא דלפו תמונות או מסמכים המעידים על כך, והשניים גם לא אישרו את העניין. בין צילומי סרט עתיר תקציב, מועמדויות לאוסקר ואימוץ ילדים בורמזים, אין ספק שהפעילות של השניים למען הקהילה הגאה רק הופכת אותם לנחשקים עוד יותר.
ברק אובמה – בגלל ביטול מדיניות "לא נשאל, אל תספר"
רננה לוינאי
רק ביולי האחרון ביטל הנשיא ברק אובמה את מדיניות "לא נשאל, אל תספר", שמנעה מהומואים מחוץ לארון לשרת בצבא האמריקני. הפשרה המפוקפקת של הנשיא לשעבר ביל קלינטון, המאפשרת להומואים לשרת בצבא כל עוד הם לא נחשפים, נחקקה בשנת 1993. בדיוק באותה שנה הורה ראש הממשלה שלנו, יצחק רבין, לבטל את כל האפליות נגד הומואים בצבא ובמערכת הביטחון.
ברק אובמה, כמעט שני עשורים מאוחר יותר, הביא לראשונה לביטולו של החוק. ואם כן, גם בשנה הקשה של אובמה, בה הוא עמד כמעט בפני משבר כלכלי וסקרים לא מחמיאים, לפחות בקהילה הגאה יש לו קצת תמיכה.
השאלה המעניינת בכל זה היא מדוע לקח לאמריקאים, אלה שהובילו את המאבקים הלהט"בים בעולם המערבי, כל כך הרבה זמן לשנות את המדיניות הזו? יש לכך לפחות כמה תשובות אפשריות. אבל, נראה לי שאחת התשובות העיקריות היא שהחיילים בארה"ב הם ככלל קבוצה עם מעט כח באופן יחסי, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחיילים להט"בים.
חיילים להט"בים שייכים לקבוצה חסרת כל כח פוליטי וחברתי שלה. קבוצה שבשונה מהקהילה הגאה בניו יורק למשל איננה יכולה להילחם על זכויותיה, שכן חייל שהיה מצטרף להתארגנות כזאת היה מוצא את עצמו מחוץ לצבא. גורמים אלה איפשרו את המשך המדיניות המפלה גם בשנות האלפיים.
אז לקראת השנה האזרחית הבאה נאחל שינוי ומהפכה דווקא לאותם להט"בים שנמצאים במקומות ובמצבים בהם כמעט ואין להם קול או יכולת להילחם עבור הזכויות שלהם.
קורט ובליין מ-Glee – בגלל התהליך שאני מאחל לכולנו
שחר בן-פורת
כשהופיע הטיזר לקראת השידור הראשון של Glee, עיקמתי פרצוף ולא הבנתי מה רוצים ממני. כשהתחילו השידורים התיישבתי לצפות, והתאהבתי מיד. השירים, ההומור, העיסוק החשוב כל כך בחריגוּת וכמובן, קורט האמל ההומו.
מהרגע הראשון שדמותו של קורט מילאה את המסך, אני עוקב אחריו באדיקות. הוא חמוד, נוגע ללב, יפיוף בדרכו, וההתמודדות שיצרו עבורו התסריטאים עם היציאה מהארון הייתה גאונית. להפוך את הבריון של בית הספר להומו מודחק זאת הברקה תסריטאית.
למרות שעברו 18 שנה מאז היציאה שלי מהארון, למרות שהיא עברה ועדיין עוברת חלק, ההזדהות שלי עם הקשיים הרגשיים של קורט היתה עצומה. בדידות, שכל הומו שמתבגר יחיד בסביבתו בוודאי מכיר.
ואז הגיע בליין. חתיך אמיתי, חמוד לא פחות, ואם אני זוכר נכון, כשהם התנשקו בפעם הראשונה אני דמעתי. לפני כמה פרקים הם סוף סוף עשו את זה. לא שזכינו לראות גוף חשוף (בכל זאת, זאת אמריקה, לא בריטניה), ועכשיו נכנס לתמונה ההומו שרוצה לקחת את בליין לעצמו.
התהליך שעובר קורט, מהומו בארון למי שמתמודד עם מערכות יחסים של אנשים בוגרים, היא שרטוט מדויק, גם אם יותר מצחיק ועמוס בשירים, של החיים שאני מאחל לכולנו.
ליידי גאגא - בגלל שבירת המוסכמות
יאיר פרי
גילוי נאות 1, אינני גאגאיסט בנשמתי. אני גם שומע ביקורות הרואות בה מנייריסטית בשקל ו\או יוצרת בינונית, ואפילו מאשימות אותה בניצול הקהילה לקידום עצמי.
אבל אותי לימדו לא לחפש בציציות, בטח לא כשהן עשויות מאומצה טרייה. מאז הופעתה במחוזותינו, מצטיינת ליידי גאגא בהצהרות כלפי הקהילה הגאה בנאומים ובשירים (בעיקר 'Poker face' ו'Born this way') ובפעולות אקטיביות נגד בריונות, נגד מדיניות ‘don’t ask don’t tell’ ותמיכה מתוקשרת בנישואים חד מיניים. השנה יצא הדיסק השני והמסקרן שלה 'Born this way', ובו היא טוענת (בישירות כמעט בוטה):
No matter gay, straight or bi, Lesbian, transgendered life, I'm on the right track, baby I was born to survive.
מלבד זאת, הופיעה השנה גאגא (הביסקסואלית בהגדרה עצמית) ב'יורופרייד', אירוע הגאווה הפאן-אירופאי ברומא ונשאה במסגרתו נאום ארוך על מצב הקהילה באירופה, ואף שברה לאחרונה חוזה רווחי עם ענקית הקמעונות Traget על רקע קשרי עבר עם פוליטיקאים הומופוביים וסירוב לתרום לקהילה הגאה.
אבל לא בגלל זה בחרתי בגאגא. בנוסף לסנסציות המדוברות, גאגא, או 'סטפני' כמו שאמא שלה קוראת לה (אני מקווה), בנתה קריירה סביב חיפוש נקודות הקיצון של המקובל ושבירתן, וכל זה בחגיגה צבעונית, מוזיקלית וכיפית.
גילוי נאות 2, הייתי בהופעה של ליידי גאגא השנה בברצלונה. היה זה סיבוב ההופעות הקרוי 'monster ball' ובו אג'נדה ברורה של התענגות על השונות שלנו. בקריאה בלתי פוסקת של put your paws up, גאגא רואה את עצמה ואת המעריצים שלה כמפלצות מורכבות, אבל מאושרות להיות מי שהן. בגדול- שמרו לכם את הביקורות, השנה היא קנתה אותי.
>> לרשימה המלאה של היכל הקהילה