"גדלתי עם אבא אלים. זה שיבש לי את התפישה של מערכות יחסים", מספרת בכנות ד"ר רננה לויאני, שורדת מערכת יחסים אלימה, במקור ממשפחה חרדית דתית לאומית מראש העין. כיום ד"ר לויאני (40) יצאה בשאלה ונשואה באושר לבת הזוג, שאיתה היא מגדלת שני ילדים, אך לא תמיד היה כך הדבר. כשהיית דוקטורנטית צעירה ומבטיחה נקלעה לזוגיות אלימה ומתעללת, וכיום חשוב לה לשתף את הסיפור שלה כדי שנשים נוספות יידעו שהן לא לבד ושיש למי לפנות לעזרה.
לויאני הכירה את בת הזוג לשעבר במהלך לימודיה באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון, ומהר מאוד השתיים נכנסו לקשר. כשחזרה לאחר שנה לישראל, בת הזוג היהודייה החליטה לעשות עלייה ובאה לגור איתה בישראל. חודש לאחר מכן החלה האלימות. "זה התחיל בדברים קטנים כמו סטירה ואז הידרדר לאלימות של ממש. בעיטות, ניסיון לטלטל את המחשב שלי ולהרוס אותו, היא שברה את הזכוכית של המקלחון וגם איימה עלי עם סכין", היא נזכרת.
"פעם אחת כשנסענו ברכב בכביש מאוד מסוכן, כביש 65, היא תפסה לי את ההגה בצורה מסוכנת והחלה לטלטל אותו. היא קרעה לי את הבגדים, שרטה אותי, והאלימות התגברה עד שאזרתי אומץ וביקשתי להיפרד. זה קרה במהלך נסיעה ברכב, והיא פתחה את הדלת ואיימה לקפוץ. היא סיכנה את חיי, אבל לא יכולתי להיפרד ממנה. מה הייתי עושה? משאירה אותה והולכת? היא הייתה מתאבדת".
לויאני, ששיתפה את סיפורה בפודקאסט של עמותת "ל.א", "אמיצות מן הכלל", ממשיכה ומספרת איך לאחר שנה של התעללות ומניפולציות רגשיות, הוריה של בת הזוג הזמינו אותם לביקור קיץ בארצות הברית. הן נסעו לחופשה של שישה שבועות בפרבר של שיקגו בבית הורי זוגתה, במהלכה, כך מתארת רננה, האלימות הגיעה לשיאה ובת הזוג אף התעמרה בה במספר מקרים, כמו כאשר מנעה ממנה לנהוג, או הפילה אותה לכביש סואן בכוונה. 
הקש ששבר את גב הגמל היה כשהיא מנעה ממנה לתקן את המחשב שלה שהתקלקל, ואפילו אביה של בת הזוג, שבא לסייע לרננה לקחת את המחשב לתיקון, הותקף על ידי בתו. "הוא בא לעזור לי והם הלכו מכות. ברגע שראיתי אותם מתקוטטים פתאום נפל לי האסימון. עד לאותו הרגע האשמתי את עצמי באלימות הזאת, כי גדלתי עם אבא אלים. אבל אז פתאום הבנתי שהבעיה היא לא בי".
באותו רגע, ראתה לויאני הזדמנות פז להשאיר את הכל מאחור ולברוח. בלילה, לאחר שהאקסית הרעילה נרדמה, עשתה בסתר רננה מספר שיחות במרתף הבית מבלי שאף אחד ישמע ורקמה את תוכנית בריחתה, דרך אחת מחברות ארגון הלסביות הדתיות "בת-קול" שידכה לה זוג הומואים שחיים באזור והסכימו לסייע. "ידעתי שהיא פסיכית ויכולה לדרוס אותי, או גרוע יותר, אז השארתי את כל הדברים מאחור ולקחתי רק את המחשב. אמרתי לה שהזמינו אותי לתת הרצאה בקונסוליה כי ידעתי שהיא לא תרצה לבוא, ואמרתי שאחזור בערב. הבחור ששידכו לי חיכה לי וליווה אותי לקונסוליה, שם עזרו לי למצוא טיסה ארצה ואחרי חמש שעות הייתי על מטוס".
אחרי טיסה עמוסת דמעות והוצאת צו הרחקה במשטרה, וכמו שקורה לא פעם במערכות יחסים מתעללות, לויאני עצמה שברה את צו ההרחקה ויצרה קשר עם האקסית. לאחר מכן היא פנתה לקו החירום של אחת העמותות, והחלה הליך טיפולי שנמשך שנתיים ובו הגיעה לתובנות נוספות. "כשפניתי לקו הסבירה לי העובדת הסוציאלית שאם אני אחזור אליה יהיה לנו ירח דבש, אבל כשהאלימות תחזו היא תהיה יותר מסוכנת, כי עכשיו היא מבינה שאני יכולה לברוח".
את הרגע שבו ניגשה למקלט לנשים מוכות מגדירה לויאני כרגע מכונן בחייה. מהרגע שבו התיישבה מול המנהלת ונשבעה שלא תיצור יותר קשר עם האקסית היא אכן ניתקה קשר, אך היא זוכרת את מבטה חסר האמון של המנהלת. "הייתי ממליצה לכל קוראת שנמצאת במצב הזה לעשות הערכת מצב", היא ממליצה. "כל סיפור הוא ייחודי ויש זוגיות שאומנם יש בה התעללות נפשית, אך ניתן להיפרד בצורה שאולי תהיה קשה אבל לא מסכנת חיים. אבל יש זוגיות שזו ממש אלימות ורגע הפרידה יכול להיות מסוכן, לכן צריך לעשות את זה בחוכמה ולא בפזיזות חשוב מאוד להתייעץ עם אנשים שמבינים בזה".
מה תאמרי למישהי שאולי מזהה את עצמה בין השורות?
"לא לשקר לעצמך ולדעת שאת יכולה לצאת מזה. יש גם אהבה בעולם שהיא טובה ותמיד יש תקווה. המאבק הוא קשה אבל הוא הכרחי כדי לבנות חיים טובים יותר. קושי נגמר בסוף, וזו לא אהבה אם מרביצים לך או אם שולטים בך".
בניגוד ללויאני, אריאל דויטש כלל לא ידע תחילה למי כדאי לפנות והוא נותר חסר אונים בשלבים הראשונים. תחילה הוא לעמותות ויצו ונעמ"ת, אך שם דחו את בקשתו משום שהוא גבר שנשוי לגבר, ולאחר מכן ניסה את מזלו גם באחד מן הארגונים הגאים, אך טוען שגם שם לא הייתה יד מסייעת. "אמרו לי 'אנחנו מנסים לקדם נישואים גאים ואתה בא עם אלימות במשפחה וגירושים?'". מי שכן סייעה לבסוף לדויטש (40) הייתה כלת פרס ישראל רות רזניק, אחת ממייסדות עמותת ל.א שעיקר עיסוקה הוא ניהול מקלטים לנשים מוכות. 
את בן הזוג המתעלל הכיר דויטש בגיל 26, ובאמצעותו הוא יצא מהארון בפני משפחתו ועבר לגור איתו במרכז ונישא לו כעבור חצי שנה. הריחוק מהמשפחה והחברים שנותרו מאחור בעיר הולדתו אפשרו למערכת היחסים ההרסנית להתנהל באין מפריע. "יש הרבה דרכים לשלוט באדם, והמרחק הוא מה שמאפשר לאנשים להשליט אלימות", מסביר דויטש. "זה המון דברים קטנים. היה אסור לי לשמוע רדיו, רק מה שהוא רצה, הרבה מסרים סותרים".
מתי הבנת שאתה חייב לצאת משם?
"כשהבנתי שאני לא רוצה להיות שם יותר ואמרתי לו שאני לא מוכן להתנהגות הזאת. זה השלב בסולם האלימות במשפחה שהוא החליט 'תהרוג אותו', אז הוא לקח את האייפון וניפץ לי אותו בהתקף זעם על הראש. פוצץ אותי".
דויטש הגיש לאחר מכן תלונה במשטרה, בעקבותיה הוגש כתב אישום. "אתם לא לבד - זה קיים בקהילה. יש מרכזי טיפול מקומיים לאלימות במשפחה, והם מקבלים גם אנשים מהקהילה עם בדיוק אותו טיפול כמו סטרייטים, תוכנית 12 השלבים. כשאנחנו מביעים אמפתיה ואומרים שאנחנו מצטערים שזה קרה לו דויטש מחייך ואומר שהוא דווקא שמח: "זה הפך אותי למי שאני".
בלי מקלטים לגברים וללא נתונים
אחד הארגונים שמציעים סיוע זו עמותת ל.א לאלימות נגד נשים. "במשך שנים הייתה הסתרה של אלימות במשפחה חד-מינית מחשש ליצירת סטיגמה וחוסר לגיטימציה, אבל בשנים האחרונות חלה יותר פתיחות ונשים וגברים החלו להיחשף יותר", אומרת מנכ"לית העמותה ורדית דנציגר בשיחה עם mako ומספרת כי בתקופה האחרונה חלה עלייה חדה במספר הפונים לקו החירום מאנשים שחווים אלימות במסגרת זוגיות חד-מינית.
מלבד העלייה שנרשמה בקו הסיוע של העמותה, אין לדבריה של דנציגר אף גוף אשר בדק את הנושא לעומק ויכול לספק נתונים עדכניים בישראל באשר לאלימות במשפחה או זוגיות גאה. העמותה מסתמכת על נתוני האו"ם הכללים, לפיהם אחת מתוך שלוש נשים סובלת מאלימות במשפחה. הדבר כמובן נכון גם לגבי משפחה גאה, והחשד הוא כי נתוני האמת אפילו יותר גרועים מזה, בשל המאפיינים המיוחדים של ההסתרה ושל הארון שבגללם יש מיעוט בדיווחים.
"מערכות יחסים להט"ביות מצויות בנקודת פתיחה פחות טובה לעומת הסטרייטיות", אומרת דנציגר ומסבירה שהדבר קורה בשל מאפיינים ייחודיים ללהט"ב כמו מערכות תמיכה חברתיות פחותות, בידוד, דעות קדומות וסטריאוטיפים. "הרבה פעמים כשאנחנו חושבים על אלימות במשפחה זה משהו שאנחנו מאפיינים בין גבר לאישה, אך אצל להט"ב התפקידים המגדריים המסורתיים לא מתחלקים בצורה ברורה וזה מקשה על הזיהוי של האלימות מלכתחילה". 
סוגי אלימות שקשה לזהות כוללים אלימות כלכלית, רגשית ומינית, וכדי לזהות אותם צריך ראשית להכיר בכך שמשהו לא תקין. הנורות האדומות לרוב כוללות חשדנות יתר, רכושנות, קנאות מופרזת, בידוד של בן או בת הזוג מחברים ומשפחה, ביקורת בלתי פוסקת וכמובן איומים ואלימות פיזית. מין ללא הסכמה נלהבת ומניעת חופש כלכלי גם כלולים בסל סוגי האלימות השונים, אך יחד איתם גם השפלות, שיח לא מכבד והאשמות.
"לא תמיד הפתרון הוא פרידה", אומרת דנציגר באופטימיות ומבקשת להדגיש גם את מרכזי החירום של העמותה שבהם יש מענה לאוכלוסיות מיוחדות כמו להט"ב, אם כי אין בישראל מרכזים הקולטים גברים הסובלים מאלימות במשפחה, גם אם הם גייז. "אבל יש מה לעשות", היא מוסיפה, ומתייחסת לפנייה לייעוץ אנונימי באמצעות קו החירום שמפעילה העמותה, או שימוש בכלי הבינה המלאכותית החדשני שהם מציעים באתר העמותה – הגזלייטר.
גזלייטינג (בעברית 'גיזלוט' או 'נרנור') זו צורת שיח והתנהגות מניפולטיבית הגורמת לאדם לפקפק בעצמו. הגזלייטר - הכלי הטכנולוגי החדש באתר העמותה - נועד כדי לסייע למשתמשים לזהות אופי שיחה המצביע על אפשרות לאלימות במשפחה. באמצעות שיחה עם בוט בינה מלאכותית, המדמה שיח עם בן או בת הזוג, הגזלייטר מזהה שיח מניפולטיבי או אלים באמצעותו ניתן להבין האם ייתכן ויש בעיה במערכת היחסים אשר מצריכה פניה לאיש מקצוע.
מה עושים גברים גייז שזקוקים לסיוע?
"משום שאין מקלטים של אלימות במשפחה בארץ שקולטים גברים, הם יכולים לפנות למסגרות טיפוליות במרכזים למניעת אלימות במשפחה במקום המגורים שלהם ושם יכוונו אותו למסגרות מתאימות. אפשר להתייעץ איתנו, אנחנו בדיוק פותחים מענים לגברים ותהיה התייחסות לגברים במערכות יחסים חד-מיניות".
קו חירום של עמותת "לא. לאלימות" לסיוע, ייעוץ, הכוונה וליווי א.נשים שחיים באלימות זוגית פועל 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע ומאוייש על-ידי מתנדבות מנוסות עם ניסיון עשיר בתחום - בטלפון 6724*