בשבוע הבא עתיד לצאת לאור הספר האוטוביוגרפי "ג'ימי: החיים הסודיים של ג'יימס דין", שבו הסופר ג'ייסון קולוויטו צולל אל חייו הגאים של כוכב הקולנוע האגדי ואף חושף פרטים חדשים על הרומן הרסני שנסתר בימים ההם מהציבור. לפי הספר, שחלקים ממנו פורסמו ב"דיילי מייל", כוכב הקולנוע נסחט על ידי מאהבו, המפיק רוג'רס בראקט, שאיים לחשוף את מערכת היחסים ביניהם רגע לפני הקרנת הבכורה של הסרט "קדמת עדן", שבו כיכב השחקן.
בספר חושף קולוויטו שדין שילם 800 דולר (כ-14,000 דולר היום) לבראקט ימים ספורים לפני הקרנת הבכורה כדי למנוע שערורייה ציבורית, שהייתה עלולה להרוס את הקריירה של דין בתקופה ההומופובית של שנות ה-50. קולוויטו מתאר את מערכת היחסים בין השניים כ"הרסנית", מספר שהיא הותירה בדין תחושה של ניצול מיני וטוען כי דין התייחס בזמנו לסיטואציה ואומר "לא ידעתי שהזונה היא זו שמשלמת - חשבתי שזה הפוך".
על פי הספר, דין ובראקט נפגשו לראשונה בשנת 1951, כאשר דין עבד בחניון הסמוך לאולפני CBS. בראקט הפיק בימים ההם תוכנית רדיו והיה עשיר ומבוגר יותר מדין הצעיר, שהרשים אותו ביופיו. לאחר שדין סיפר לבראקט שהוא שחקן, בראקט סידר לו עבודה בתוכנית הרדיו שהפיק וקידם את הקריירה שלו, מה שקירב יותר ויותר בין השניים. קולוויטו מציין כי בראקט הצליח לפתוח בדין דברים ששמר בסוד וכאשר דין נקלע למצוקה כלכלית וכמעט נותר חסר בית - בראקט הציע לו לעבור לגור איתו.
אך מערכת היחסים ביניהם הפכה מתוחה ככל שהזמן עבר. בראקט תיאר את דין בתור "ילד שמתנהג רע כדי למשוך תשומת לב" ולאחר רומן סוער הם נפרדו. בראקט עבר לשיקגו ודין עבר לניו יורק, אך למרות המרחק ביניהם דין המשיך לקבל תמיכה כספית בסך 1,000 דולר, שכללו 450 דולר לכיסוי הוצאות בתי מלון והיתר למתנות והלוואות.
ב-1955, רגע לפני רגע הפריצה הגדולה של דין בסרט "קדמת עדן", בראקט הפך מובטל והיה זקוק נואשות לכסף, לכן דרש מדין לשלם לו 1,200 דולר בתור החזר על הכספים שהעביר לו. דין סירב, אך לאחר לחצים הסכים לכתוב לבראקט מכתב התנצלות. הדבר לא סיפק את בראקט, ששלח לדין דרישה משפטית לתשלום בסך 1,100 דולר והגיש תביעה בבית המשפט העירוני בניו יורק. בספר כתב קולוויטו כי באותם הימים דין הבין ש"העזרה" שקיבל מבראקט הייתה למעשה ניצול.
כדי להימנע משערורייה ציבורית, דין הסכים בסופו של דבר לשלם לבראקט 800 דולר ב-8 תשלומים שבועיים של 100 דולר. הסוכן של דין שכנע את חברת "וורנר ברוס", שהפיצה את הסרט "קדמת עדן", לשלם לבראקט "דמי תיווך" כדי להבטיח את שתיקתו. לפי מסמכי בית המשפט, התביעה של בראקט לא הזכירה את הרומן ביניהם, אלא רק את הכספים שבראקט טען שדין חייב לו. "הסיפור הזה נשמר בסוד במשך 70 שנה", כתב קולוויטו בספר. "הסיבה היחידה שאנחנו עליו היום היא שסוכנו של דין שמר עותקים של המסמכים בסתר במשך עשרות שנים". ג'יימס דין נהרג בתאונת דרכים טרגית שישה חודשים בלבד לאחר בכורת הסרט "קדמת עדן".