אורון קסטל היה בטוח שהוא מצא את אהבת חייו, שהוא הגיע לנחלה, אבל בנובמבר האחרון חייו חוו טלטלה קשה. שי, בעלו, אותו הכיר לפני עשור, נפטר במפתיע כתוצאה מסיבוך של הליך רפואי יחסית פשוט. תחילה התאשפז שי ביולי האחרון בגלל חסימה בכיס המרה, אך ההליך הרפואי שהיה אמור לסייע לו גרם לו לדלקת קשה בלבלב. במשך שלושה חודשים הוא הלך ונחלש עד שהפך לסיעודי.
ביום ההולדת של שי, ב-24 באוקטובר, הוא עבר הליך רפואי יחסית פשוט, אך ההליך השתבש והקיבה שלו נוקבה, מה שגרם לזיהום מאוד קשה. שי הובהל לניתוח חירום שלא צלח והוא נותר מורדם ומונשם, אך מצבו לא השתפר ובחודש נובמבר האחרון הוא הלך לעולמו.
אחרי האסון שפקד אותו, אורון נאלץ להתמודד לא רק עם הקושי הרב של האובדן, אלא גם עם קשיים ייחודיים של התאלמנות להט"בית. "בגלל שלא היינו רשומים כנשואים במשרד הפנים הייתי צריך להוכיח לכל מיני גופים את חוקיות הנישואין שלנו, על מנת לטפל בענייניו של שי אחרי מותו", מסביר אורון. "נתקלתי גם בהומופוביה מול כל מיני גופים - למשל, נציגה בחברת ביטוח שהתעקשה לדבר אלי בלשון נקבה, רק בגלל שהיא התקשתה לקבל שהמבוטח המנוח היה נשוי לגבר. נורא חששתי שבלוויה לא יקבלו את הזוגיות שלנו ולא יתנו לי לבצע קריעה ולומר קדיש, אבל דווקא הופתעתי לטובה וחברה קדישא אפשרה את זה בלי בעיות". 
אורון ושי הכירו לפני עשר שנים באפליקציית דייטינג ואחרי שלושה חודשים של ידידות הם הפכו לזוג ועברו לגור ביחד. "הוא ישר מצא חן בעיני ואני בעיניו, אבל נשארנו רק ידידים כי היו לו תוכניות לעבור לגור בברלין ולא ראיתי טעם להתחיל קשר", נזכר אורון בשיחה עם mako על היוזמה החדשה. "אני זוכר איך בשבוע הגאווה של 2013 הוא החליט שהוא רוצה להישאר בשבילי והפכנו לזוג".
שלוש שנים אחר כך הם נישאו בטקס אזרחי בלאס וגאס והפכו לזוג נשוי באופן חוקי. השניים בילו את רוב זמנם יחד ואפילו הייתה תקופה בה עבדו באותה חברה במשך שלוש שנים. אורון, בן 44 מרחובות שעובד בהייטק כראש צוות פיתוח, יצא מהארון בגיל 19 בתהליך מורכב מול משפחתו, שבחרה במשך קרוב לשני עשורים שלא לדבר על הנושא. עם זאת, עם התחזקות הקשר בין שי ובינו הוא הבין שהגיע הזמן להציף את הנושא מול המשפחה, כדי ששי יוכל באופן מלא להיות שותף לחייו.
לאחר שאיבד את אהובו וחברו הטוב ביותר, התמודד אורון עם הטרגדיה בעזרת טיפול, שבמהלכו עלה הרעיון להקים קבוצה שתסייע ללהט"ב שאיבדו את בני זוגם. זה לא היה פשוט עבורו, אבל אורון שיתף ברשתות החברתיות ביוזמה, כדי שיוכל לסייע לאנשים אחרים במצבו. "מעבר לאבל וכל מה שמישהו שאיבד את בן הזוג שלו צריך להתמודד איתו, בתור גיי יש דברים ייחודיים שהייתי צריך להתמודד איתם בתור אלמן", הוא כתב בפוסט. "מגופים שפיקפקו בתוקף הנישואים שלנו, דרך נותני שירות שהראו חוסר אמפתיה בגלל שהיה להם קשה לתפוס שיש אלמן שהיה נשוי לגבר, ועד להתמודדות עם תהליך הפונדקאות שהופסק באמצע. בעצתם המטפל שלי, הקמתי קבוצת פייסבוק שמיועדת ללהט"ב שהתאלמנו, כדי שיתאפשר לנו לעזור אחד לשני ולהיות אוזן קשבת וכתף לבכות עליה".
"הקבוצה אמנם טרייה מאוד, אבל כבר נחשפתי למקרה נוסף דומה לשלי, אז אני מקווה שהקבוצה תגדל כדי שנוכל לנהל שיח ולהתייעץ", הוא מוסיף בשיחה וחושף התלבטות קשה נוספת. "חודש לפני שאושפז, חזרנו מתחילת הליך פונדקאות בחו"ל. כשהוא כבר היה בבית החולים, קיבלנו חדשות טובות לגבי העוברים שיש לי בקליניקה באיידהו. עכשיו אני מתלבט אם להמשיך את התהליך לבד והייתי רוצה להכיר אלמנים כמוני שאולי התמודדו עם סוגייה דומה. יהיה מאבק משפטי קשה להשתמש בעוברים של שי ואני מקווה שאוכל לקבל מהקבוצה את החיבוק והעידוד בתהליך, במידה ואמשיך בו". 
כשהוא מתבקש לתת לפחות עצה אחת לאלמנים ואלמנות להט"ב טריים, אורון אומר חד משמעית ללכת לקבל טיפול מקצועי, כדי להתמודד עם האבל ולא להדחיק. הוא מציין אתגר נוסף שיש לאלמנים ואמנות להט"ב - המשך החיים לאחר האבל. לדבריו, לסטרייטים שהתאלמנו קל יותר להמשיך בחייהם לאחר שהתגברו על האבל. יהיה להם קל יותר למצוא זוגיות כאשר יהיו בשלים לכך, בעיקר משום שיש להם מספיק פלטפורמות להיכרות. "אני מאמין שלהומואים שהתאלמנו המצב מורכב יותר, בעיקר אם הם כבר בתהליך של פונדקאות", הוא מסביר. "אצלי האבל הוא כל כך טרי שאני לא יכול לחשוב אפילו על זוגיות חדשה, וזה מוקדם מדי עבורי לקבל החלטות לגבי היכולת שלי להמשיך לבד בתהליך הפונדקאות".
"המקרה של אורון מדגיש את הצורך בהסכם חיים משותפים לזוגות להט"ב", מסבירה דידי זלצר, עו"ד לענייני משפחה ומגשרת, רכזת משפטית של הקליניקה למשפחה מטעם האגודה למען הלהט"ב. "זה בדיוק המסמך המשפטי שיכול לעזור ולהציל ממצבים כאלה. הסכם חיים משותפים נותן תוקף להיות הצדדים בני זוג, מבלי שצריך להוכיח או לשכנע אף גוף, רשות או אדם. הייתי ממליצה לכל זוג שמנהל משק בית משותף לערוך הסכם שכזה. הסכם כזה אף מבטיח זכויות ממוניות, רכושיות וסוציאליות, וכדאי לעגן את זה גם בצוואה. את ההסכם החתום מאשרים בבית המשפט לענייני משפחה ואת הצוואה מפקידים אצל רשם הירושות".
להצטרפות לקבוצה לחצו כאן