לקראת עצרת הגאווה והתקווה שתתקיים בשבוע הבא בתל אביב ולרגל אירועי הגאווה, עתידה לתלות עיריית תל אביב-יפו בכל רחבי העיר מאות דגלי גאווה, שייראו השנה קצת אחרת. את העיצוב הייחודי, בו הפס הצהוב רחב משמעותית יותר משאר הפסים כאות הזדהות עם משפחות החטופים, יצר האמן ארז עובד בכלל עבור שיר מחאה שהוא עתיד להוציא בשבוע הבא.
"השיר הוא מחאה פנימית על ההסתה בישראל, גם בתקופה הזאת אבל גם בתקופה שקדמה לה", מספר עובד בשיחה עם mako על הרגע שבו הרעיון עלה בראשו. "השיר והקליפ לא מנותקים מהתקופה והדבר שהכי חשוב היה לי להגיד זה שהחטופים צריכים לחזור. התמונה של הדגל עלתה לי לראש וחשבתי איך אני עושה את זה. כשהבנתי שזה לא הולך לקרות פרסמתי את התמונה באינסטגרם".
בדגל הגאווה שיצר ארז הוא ביקש להדהד ולהדגיש שגם בקרב הקהילה הגאה יש הבנה כי אירועי הגאווה הם לא כבכל שנה, וכי הדבר שעומד במרכז הדגל, כמו גם במרכז חיינו, הם החטופים. "אנשים המשיכו לשתף, ואז התקשרו אלי מהעירייה וביקשו לפרסם את הדגל שעיצבתי בכל רחבי העיר", מספר עובד ומודה: "לא נותר לי אלא להגיד כן, זאת הייתה אחת ההחלטות הכי קלות שעשיתי בחיים". 
הדגלים שעיצב עובד יעטרו את רחובות תל אביב במהלך חודש הגאווה, וכידוע את המצעד וההפנינג המסורתיים תחליף עצרת הגאווה והתקווה, אשר תתקיים בערב חמישי הבא (6.6) בפארק צ'ארלס קלור בהנחיית אסי עזר ונסלי ברדה. העצרת, בה יופיעו אמנים מהשורה הראשונה, תאיר זרקור על גיבורי הקהילה הגאה שלקחו חלק פעיל בכל החזיתות האפשריות על מנת לשמור על החוסן הישראלי והביטחון, ותצעק את הצעקה של כולם - לחטופים נגמר הזמן.
כשתלך ברחובות העיר ותראה את העיצוב שלך, איך זה יגרום לך להרגיש?
"חרא. איך אפשר להרגיש? הבוקר התפרסמה ידיעה קטנה על הדגל ולא שמו לי קרדיט. לחצי שנייה זה עצבן אותי ואז אמרתי לעצמי 'למי אכפת לאלף עזאזל?'. זה מה שהדגל בא להגיד - יש דברים יותר גדולים ואנחנו לא יכולים לחגוג את הגאווה הזאת כמו כל שנה. גם אם מציינים אותה - זה לא יכול להיראות כמו גאווה, אנחנו לא חוזרים לשגרה".
המצעד אמנם לא מתקיים ובמקומו יש עצרת. אבל בשבת אלפים צפויים לפקוד את מסיבת הגאווה המסורתית של עופר ניסים.
"אני מבין שאנשים צריכים את ההתפרקות הזאת, יש משהו מרפא בלרקוד. הנפש שלנו פצועה אחרי הדבר הזה, גם אם לא עברת אירוע מיד ראשונה. כולנו מקטינים מהטראומה שעברנו ואנחנו צריכים לטפל בזה, גם מי שלא חווה טראומה ענקית. אם מישהו בוחר לחגוג וזה מה שיעשה לו טוב אין לי עליו שום ביקורת, אבל אני גם מבין את מי שכועס על זה. אני עדיין לא החלטתי מה אני אעשה".