חוויה מפחידה במיוחד עברה על לביא משען ושרה שמחה, צעיר וצעירה המתגוררים באזור ירושלים, לאחר שחזרו לעיר הבירה ביום חמישי האחרון ממצעד הגאווה בתל אביב. השניים, בתחילת שנות ה-20 לחייהם, התקשטו מכף רגל ועד הראש עם דגלי גאווה ופריטים בצבעי הקשת לכבוד המצעד הגדול בישראל, וכך גם היו כשחזרו לירושלים, מה שעורר את זעמם של קבוצה גדולה בה נתקלו.
"עלי היה דגל גאווה והיא הייתה לבושה בבגדים ותכשיטים צבעוניים", אומר משען בשיחה עם mako, בה הוא מגולל את השתלשלות העניינים ומספר על החוויה המבהילה. "באזור 1 וחצי בלילה הגענו לתחנה המרכזית בירושלים והיינו צריכים לתפוס אוטובוס מרחוב יפו, שם הייתה התקהלות של בערך 30 בחורים, רובם דתיים וחרדים קטינים. קצת חששנו, אבל לא באמת האמנתי שיקרה משהו".
למרבה הצער ולמרות האמונה שהכל יעבור בשלום, משען מספר שזמן קצר לאחר שהגיעו לתחנה, ניגש אליהם בכעס בחור צעיר שניסה להצית את בגדיהם. "הוא היה אולי בן 15", מעיד משען. "הוא הוציא מצית וניסה לשרוף את הדגל כשהוא עלי. התרחקתי ממנו בבהלה והוא דרש מאיתנו לזרוק את כל הדברים לפח, אמר שאני אכבד אותו ואת ירושלים".
למרות הפחד והחשש, משען ושמחה ההמומים סירבו לזרוק את חפציהם. "הוא התעצבן עוד יותר ואז חבורה גדולה של אנשים התקהלה סביבנו, בערך 20-30 אנשים", משען מספר. "חלקם צעקו 'קוקיסינלים', 'תמותו', 'תחזרו לתל אביב', 'זה לא המקום שלכם' ודברים כאלה. התוקף מדי פעם נכנס בין הקהל והרביץ לי, בעט ונתן לי כאפות".
בעוד שכל האנשים שהתקבלו סביבם זעמו על נוכחותו של דגל הגאווה במרחב הציבורי ודרשו מהשניים להשליך לפח את חפציהם, משען מבקש להדגיש כי בקבוצה היו מספר בחורים חרדים שהתעקשו להגן עליהם מפני פגיעה פיזית. "אחד מהם הורה לחברים שלו לעצור את התוקף ולהשתיק את האנשים שקיללו", הוא נזכר. "הוא ניגש אלי וניסה לדבר איתי בהיגיון, לפחות לפי ראות עיניו, וביקש ממני לזרוק את הדברים וללכת כדי שלא יפגעו בנו. היה לנו קשה לעכל את הסיטואציה".
משען ממשיך ומספר שבזמן הזה ניגשו לשמחה שתי בחורות דתיות, שזעמו על ההתקהלות ונזפו בקבוצת הגברים שהקיפה בצורה מאיימת בחורה צעירה. למרות זאת, לאחר שהבחינו הבחורות בדגלי הגאווה, הן דרשו מהשניים להתרחק מהמקום כדי שלא יפגעו בהם. "זה התחיל להיות מפחיד אז קיפלתי את הדגל, אבל זה לא עזר. משכתי את שרה וברחנו משם לכיוון תחנת הרכבת".
אבל גם זה לא עזר למשען ושמחה, משום שהקבוצה המאיימת רדפה אחריהם. "ישבנו בסמוך לכניסה לתחנת הרכבת ושמענו מרחוק את ההתקהלות", ממשיך משען. "הם כעסו ממש והתווכחו בינם לבין עצמם מה לעשות איתנו. הרמתי טלפון למשטרה ומאותו רגע הכל קרה נורא מהר. איך שענו לי מהמשטרה קלטתי שהתוקף רץ מאחורי, אז כדי להגן על עצמי שלחתי את היד והרגל קדימה והוא נתקע בי. הוא התחיל להשתגע ולבעוט בי".
לדבריו של משען, בזמן הזה ההתקהלות סביבם חודשה. "הם שוב הקיפו אותנו והפעם בתוך הקהל הייתה גם ילדה צעירה מאוד, בת 12 לדעתי", הוא מספר. "התוקף נתן לי מכות בפנים והעיף לי את המשקפיים, אז הבחור החרדי שהגן עלי ממקודם הרחיק את התוקף ממני. החברים שלו החזיקו את התוקף והוא פתח לנו נתיב לרכבת. ביקשתי ממנו שלא יוביל אותנו למקום שיוכלו לפגוע בנו, והוא אמר שהוא רוצה להגן עלינו".
משען ושמחה נמלטו אל תחנת הרכבת, שם מאבטח הבין את הסיטואציה והגן על הצעירים עד הגעת כוחות משטרה למקום. משם נלקחו הצעירים אל תחנת המשטרה במטרה להגיש תלונה, אך בשל חוסר זמינות של חוקרים ולאחר מספר שעות של המתנה הם החליטו לעזוב את התחנה ולהגיש תלונה במועד מאוחר יותר. 
"אני מאוד מופתע ומאוכזב", מספר משען בכאב. "זאת פעם ראשונה שדבר כזה קורה לי. זה מוזר לי, זה לא נראה הגיוני ואני חושש באמת. זאת הייתה מציאות שמעולם לא הייתה קרובה אלי בצורה הזאת ואני דואג, אני לא רוצה שזה יקרה שוב לאף אחד. יצאנו במזל גדול ובעזרתם של אנשים טובים, זה היה יכול להיגמר רע. בזכות הבחור החרדי שהגן עלינו נמנעה פגיעה גדולה יותר. אני לא חושב שהוא תמך, הסכים או כיבד אותנו, אבל היה לו חשוב לשמור עלינו. זה עדיין כואב, אבל זה מראה שיש תקווה לגישור הפער. מצאתי קול שאומר שלמרות שהוא לא מסכים איתי, הוא מבקש להגן עלי ומבקש לוודא שלא פוגעים במישהו אחר מהעם שלו. ככה הרגשתי".
גם שמחה מעידה בשיחה עם mako כי החוויה הותירה בה תחושה קשה. "הרגשתי בפעם הראשונה שאני לא יכולה להישאר במקום מסוים, זאת תחושה שאסור לי להיות קיימת", היא אומרת. "התוקף האלים ממש תקף את לביא, ואני בפן הרגשי יותר הושפלתי מכל החוויה. אני פתאום חווה פחד, חושבת מה היה קורה לי אם הייתי לבד. האם אני צריכה להסתובב עכשיו עם גז פלפל? זה היה כל כך קשה להיתקל בפער העצום בין מה שחווינו בתל אביב לבין מה שקרה בירושלים".