למרות קיומן של הוראות ממשלה המבקשות להתאים שירותים לאוכלוסייה הלהט"בית ולהקצות משאבים לרשויות המקומיות דרך המשרד לשוויון חברתי, למדינת ישראל אין מדיניות איסוף נתונים סדורה על הקהילה הגאה ועוד לא נקבעו פרמטרים ושיטה מוסכמת לצורך ביצוע המדידה המבוקשת, אותה אמורה לבצע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
אך לפני שמפנים אצבע מאשימה חייבים להבין כי המשימה הזו מורכבת לביצוע. התחום הלהט"בי כשדה מחקר דמוגרפי עוד בהתפתחות ומדידה של נטייה מינית וזהות מגדרית בסקרים ומחקרים עלולה להיות מאתגרת, גם כשהאווירה החברתית פתוחה וסובלנית, שכן בשורה התחתונה מדובר בנושאים פרטיים שלא תמיד כל המשתתפים מעוניינים להתייחס אליהם.
בהעדר נתונים קשה לגבש מדיניות או להתאים שירותים שונים לקהילה. אפילו תל אביב-יפו, בירת הגאווה של ישראל, התקשתה לפתח תשתית נתונים משביעת רצון על להט"ב בעיר באופן שישרת את מקבלי ההחלטות בעירייה. לאורך השנים היו מחקרים שונים שקיוו להאיר במידת מה על הנושא ואף הכתיבו את העשייה, אך מידת הייצוג שלהם הייתה מוגבלת משום שהם כללו רק אנשים שמזדהים כלהט"ב ומוכנים להשתתף במחקר.
אבל לא עוד, וזאת לאחר שהמרכז הכלכלי וחברתי של עיריית תל אביב-יפו, בשותפות הרשות לחוסן ושוויון חברתי, המרכז הגאה, יחידת הצעירים, מחזיקת תיק הלהט"ב מיטל להבי וחברת מועצת העיר רעות נגר, הניחו את היסודות לחקר קהילת הלהט"ב בעיר בעזרת שלוש שאלות בלבד: "מה המגדר שלך?", "מהי הזהות המינית שלך?" ו"האם את/ה משתייך לקהילה הטרנסג'נדרית?".
השאלות הללו נכללו ב"סקר העיר", הנערך אחת לשנתיים בהשתתפות 3,000 תושבים, במטרה לנטר את שביעות רצון התושבים משירותים עירוניים ולברר את עמדותיהם בסוגיות שונות. הממצא החשוב ביותר שעלה מהסקר האחרון ביחס לקהילה הגאה הוא "מדד שיעור הלהט"ב", ממנו עולה שכ-10% מתושבי ותושבות העיר הבגירים של תל אביב-יפו הם בעלי זהות מינית או זהות מגדרית המשייכות אותם לקהילה הגאה. זה לא מפתיע, שכן זו הנחה רווחת שנמצאת בהלימה לממצאים והערכות שהוצגו בעבר, אך הייחודיות שלהם כעת היא בתוקף הסטטיסטי שלהם וביכולת לאפיין את הקהילה הגאה ביחס לאוכלוסייה הכללית.
הלהט"ב בתל-אביב: צעירים יותר, רווקים יותר
מניתוח הממצאים נמצאו מספר מאפיינים בולטים המבדילים את הקהילה הגאה בתל אביב-יפו משאר האוכלוסייה, כמו למשל שיעורים הגבוה של להט"ב בקרב האוכלוסייה הצעירה. על פי הסקר, 41% מחברי וחברות הקהילה הגאה בעיר הם בגילי 20-39 (בהשוואה ל-23% באוכלוסייה הכללית), בעוד 52% מהלהט"ב הם בגילי 40-59% (בהשוואה ל-47% באוכלוסייה הכללית). מבין כל התושבים הלהט"ב, רק 7% הם בני 60 ומעלה (בהשוואה ל-30% באוכלוסייה הכללית).
נתון בולט נוסף הוא שיעור ההורות בקרב הלהט"ב: רק ל-19% בקרב התושבים הלהט"ב יש ילדים עד גיל 18, בהשוואה לכ-31% מהאוכלוסייה שאינה להט"בית. פער נוסף נמצא גם בסטטוס המשפחתי. 58% מהמשיבים המשתייכים לקהילה הגאה השיבו כי הם רווקים, בהשוואה ל-23% באוכלוסייה הכללית. רק מיעוט להט"בי ציין בסקר כי הוא בסטטוס של נישואים (15%), לעומת 50% בשאר האוכלוסייה.
מהסקר גם עולה כי קהילת הלהט"ב מתגוררת בשיעור גבוה בשלושה אזורים בתל אביב-יפו: 31% מהמשיבים בקרב הקהילה הגאה מתגוררים באזור הצפון הישן והצפון החדש, 21% במרכז העיר (לב העיר, שרונה ומונטיפיורי), ו-19% בדרום העיר (פלורנטין, שפירא, נווה שאנן וקרית שלום). פער משמעותי נצפה גם מבחינת אחזקה בנדל"ן: 69% מהמשיבים המשתייכים לקהילה הגאה מתגוררים בדירה שכורה או בדמי מפתח (בהשוואה ל-39% מהאוכלוסייה הכללית), ורק 31% מתגוררים בדירה שבבעלותם, לעומת 61% משאר האוכלוסייה.
בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, נמצא אמנם כי האוכלוסייה הגאה בעיר צעירה יותר, רווקה יותר ונוטה להיות חסרת ילדים, אך ישנם מספר מאפיינים שלגביהם לא נמצאו הבדלים משמעותיים כמו סוג השכלה, מצב תעסוקתי, בעלות על עסק והכנסה. גם לא נמצאו הבדלים משמעותיים במידת הוותק במגורים בעיר או במידת ההשתייכות הדתית.
"הקהילה הגאה הינה חלק אינהרנטי מהאופי הייחודי של תל אביב יפו, שהיא עיר פלורליסטית ומכילה למגוון אוכלוסיות. כמי שגם נהנים מתיירות גאה (בימי שלום) וכלכלה ורודה (כשהתקציב הגיוני), אנו רואות חובה לעצמנו לפתח ידע שיאפשר גיבוש אסטרטגיה ומתן מענים מגוונים לצרכי הקהילות בכלל והגאה בפרט", מסבירות מחזיקת תיק הלהט"ב מיטל להבי וחברת מועצת העיר רעות נגר.
"אנו מאמינות שדאטה ונתונים הם הבסיס לבניית תוכנית אסטרטגית לקידום הקהילה ולא על-פי דומיננטיות חברתית או תחושות בטן. 10% מהמשיבים סימנו עצמם בתור משתייכים לקהילה הלהט"בק. מדובר באחוז מוצק של מינימום 10% כנגזרת של מי שהיו מוכנים להזדהות. כמו כן, עלה כי אחוז ניכר מאלו שהזדהו מייצגים משפחות צעירות עם ילדים קטנים. מה שמראה על התמקמות של משפחות צעירות בעיר ומשקף לנו את הצרכים שלהם נדרש לתת מענים".
להבי ונגר הצביעו על נתון נוסף: 0.3% מהמשיבים ענו כי הם משתייכים לקהילה הטרנסג'נדרית, בעוד 6.1% השיבו כי הם לא מעוניינים להשיב ו-1.4% השיבו כי הם לא יודעים. "נראה שלפחות 1.5% מהמשיבים צריכים שירותים המכוונים ומונגשים לקהילה הטרנסית באופן ייעודי וייחודי", הסבירו. "המענים מבהירים כי מדובר באוכלוסייה שראוי למפות אותה ואת צרכיה, כדי לתת להם מענה ייחודי".
לפני ארבע שנים פורסם לראשונה מחקר שנערך בכלל ב-2016, שבו ניסו ד"ר זוהר מור וד"ר אודי דוידוביץ' במימון חלקי משרד הבריאות לאמוד את היקף שיעור ההומואים, הלסביות והביסקסואלים בישראל. המחקר בדק את הנטיה המינית בלבד בשלושה צירים - משיכה, התנסות, הגדרה עצמית - והתוצאות היו מפתיעות. ההנחה הרווחת אומרת כי 10% מהאוכלוסייה הכללית להט"בית, אך במחקר 11.3% מהגברים ו-15.2% מהנשים העידו כי הם נמשכים במידה מסוימת לבני אותו המין, כלומר, 13.3% מכלל המשיבים העידו כי הם לסביות, הומואים וביסקסואלים.