ההתקדמות הרפואית בטיפולים נגד נגיף ה-HIV גורמים לנו לעיתים לחשוב שמחלת האיידס חלפה מהעולם, אבל בישראל נדבקים מדי שנה כ-400 אנשים ונשים בנגיף, כך שלצערנו המגפה הזו עדיין איתנו. נכון, מקרי המוות הם נדירים ומתרחשים לרוב כתוצאה מאבחון מאוחר ואי טיפול, אך המחלה עצמה לא נעלמה לחלוטין.
כאשר מאבחנים את ההדבקה בזמן והמטופלים זוכים לקבל טיפול תרופתי באופן קבוע, המאובחנים מתנהלים כמו במחלה כרונית איתה ניתן לחיות חיים מלאים ובריאים. יחד עם זאת, עיקר המאמצים צריכים להיות מופנים למניעת התפשטות, במטרה שלא תהיה הידבקות בנגיף מלכתחילה. מי שכבר נושא את הנגיף חייב להקפיד על טיפול תרופתי במשך כל חייו, וישנו גם סיכון מוגבר לפתח מחלות כרוניות אחרות. כך ששוב, מניעת ההדבקה היא הדרך הבטוחה והקלה ביותר. 
פרפ (PrEP) הוא טיפול תרופתי מונע לפני חשיפה לנגיף והוא מקטין את הסיכון להידבק ב-HIV ביותר מ-95%, אם נלקח על בסיס יומי באופן קבוע. למעשה, מדובר באחוזי אפקטיביות גבוהים כמעט יותר מכל חיסון המוכר לנו. הטיפול מיועד למי שנמצאים בסיכון גבוה להיחשף לנגיף, אך אינם נושאים אותו, אך עם זאת, הלכה למעשה - הטיפול הקריטי הזה לא מגיע לכלל האוכלוסייה.
כיום רופאים ורופאות רבים לא יכולים לתת למטופלים שלהם את הטיפול המונע, משום שמשרד הבריאות מחייב לעבור הכשרה מתאימה לכך, זאת למרות שהשטיפול עצמו אינו מורכב במיוחד מבחינה רפואית ומעקב. באיזון מחלות הסוכרת למשל, האתגר המקצועי-רפואי גדול ומורכב, אך במקרה הזה אין דרישה רגולטורית מהרופא לעבור הכשרה ייעודית. אם כך - מדוע מוחרג דווקא הטיפול האפקטיבי והחשוב הזה למניעת הידבקות בנגיף ה-HIV?
משרד הבריאות, יחד עם הגורמים האחראים, הביאו למצב הקיים בו טיפול ה-PrEP הוא בגדר "רפואת בוטיק" - ומדובר בטעות חמורה, המנוגדת לחלוטין למדינות מערביות רבות בהן מנסים ככל האפשר להנגיש את הטיפול בכל דרך אפשרית. 
בימים אלה, קיימת רשימה סגורה הכוללת מספר מצומצם של רופאים אשר עברו את ההכשרה המתאימה ויכולים לרשום למטופלים את הטיפול המונע. כמו כן, ישנם עיכובים בעדכונים של רשימות הרופאים באתר משרד הבריאות, מה שיוצר בעיה ממשית בהנגשת הטיפול לקהילה, שכן זמינות התורים נמוכה ביותר. אם זה לא מספיק, רוב רובם המוחלט של הרופאים נמצא במרכז - ובכך תושבי הפריפריה המעוניינים לקבל את הטיפול מתקשים בכך, ולכן סובלים מאפליה בקבלת הטיפול. בנוסף, רופא המשפחה מלווה את המטופל במשך שנים, צועד לימינו במסעו הרפואי ומכיר את המטופל יותר טוב מכל מומחה אשר יהיה. במסגרת היחסים המתמשכים והמקצועיים בין רופא המשפחה למטופל נבנה, פעמים רבות, אמון ונוצרת פתיחות - ושניהם קריטיים במקרה הזה.
השיח על הטיפול המונע פותח בפנינו, הרופאים והרופאות, קשר חדש וטוב יותר עם המטופלים גם על נושאים אחרים, וזאת במקום להעביר אותם הלאה לגורמים אחרים, לא מוכרים. בהחלט חשוב שיהיו גורמי מקצוע איתם יוכלו להתייעץ רופאי המשפחה במקרה שהם אינם בטוחים או זקוקים לעזרה מקצועית בדבר מתן הטיפול. 
לכן, כל רופאי ורופאות המשפחה הם הכתובת הראשונה, הטבעית והנכונה ביותר להכוונה ומתן מרשם לטיפול ה-PrEP, ומכאן שהטיפול חייב להיות טיפול שכל רופא ורופאת משפחה יכולים לרשום, וככל שעולות להם שאלות מקצועיות, חשוב שתהיה להם כתובת מקצועית ובעלת מומחיות להיוועצות. רק בדרך זו נוכל להגיע למצב בו נראה ירידה משמעותית במספר ההדבקות בנגיף ה-HIV במדינת ישראל.
ד"ר רועי צוקר הוא מנהל תחום רפואת להט"ב במרכז הרפואי ת"א איכילוב