האמן והיוצר יהודה פוליקר מתעסק הרבה באמנות שלו בנושא השואה, שבצילה נולד וגדל כבן להורים שורדי שואה. לאורך השנים הוא גם סיפר בראיונות בהתמודדות האישית שלו עם מצוקות נפשיות וגם עם הנטייה המינית שלו, אחרי שיצא מהארון לפני כ-12 שנה. פוליקר לא לבד ויש יוצרים ואמנים מוכרים נוספים שהם דור שני לשנה והומואים, כמו יעקב גלעד שהיה שותף ליצירת אלבום המופת "אפר ואבק" וגם עברי לידר, שאמו שורדת שואה.
אנחנו כבר יודעים שבני הדור השני, בניהם ובנותיהם של שורדי ושורדות השואה, הושפעו מאוד בחייהם מחווית השואה של הוריהם. ד"ר גבע שנקמן לכברג, פסיכולוג קליני ומרצה בכיר בבית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן וראש מעבדת LGBTQ+ Psychology, חקר וגילה היבט נוסף, שהוא ההשלכות הייחודיות על הומוסקסואלים בני דור שני לשואה. לדבריו, הומואים בנים לשורדי שואה יותר פגיעים בזירה הבין-אישית מהומואים שאינם כאלה, והדבר עלול להתבטא בדיכאון מוגבר ושביעות רצון נמוכה יותר מהחיים.
"העברה של הטראומה עשויה להתרחש כשהילד מפנים את ייצוגי העולם העוין של ההורה ומזדהה עמו", מספר ל-mako ד"ר שנקמן-לכברג. "היום הולכת ומתגבשת הדעה כי הפגיעות הנפשית של בני הדור השואה עלולה להתעורר בעיקר תחת סטרס. במסגרת מחקר שערכתי יחד עם פרופ' עמית שרירא, ד"ר כפיר יפרח, ופרופ' דב שמוטקין, בחנו איך עשויה להתבטא העברה בין-דורית של טראומת השואה אצל הומואים, בגלל שהאוכלוסיה הזאת גם נחשפת לטראומה של ההורים וגם סובלת ממה שנקרא 'לחץ מיעוטים', שהיא מצוקה נפשית של להט"ב הנובעת מיחס שלילי הנובע מסטיגמות, אפליה ודעות קדומות".
ד"ר שנקמן-לכברג מסביר כי "לחץ מיעוטים" עלול לעורר את הפגיעות הנפשית מטראומת השואה שירשו מהוריהם, וזו תבוא לידי ביטוי בתסמיני דיכאון, חרדה ופוסט-טראומה. "לתוצאות המחקר יש משמעות עבור הפסיכולוגים המטפלים בלהט"ב דור שני לשואה, שמתמודדים לצד אתגרי הזקנה המוכרים והתבגרות הוריהם גם עם 'לחץ מיעוטים'", הוסיף ד"ר שנקמן-לכברג. "השילוב ביניהם עלול להיות סטרס מוגבר שיש לו השלכות נוספות על הזירה הנפשית".
במחקר המדובר נערכה השוואה בין רמת שביעות הרצון מהחיים, דיכאון ופגיעות בין-אישית אצל הומואים בני דור שני לשואה, לבין הומואים בנים להורים ממוצא אירופי שלא עברו את השואה, כשלכולם פרופיל סוציו-דמוגרפי דומה. המשתתפים מילאו שאלונים מתוכם עלה כי הומואים בני דור שני לשואה סובלים יותר מהומואים שאינם בני הדור השני. הפגיעות הזאת מתבטאת בחוסר שביעות רצון מהזוגיות, או בחששות מוגברים שונים, כמו מליפול קורבן למעשי אכזריות, אובדן קרובים, מלהישאר בודדים, מלהיות תלויים באחרים בזקנה ומחשש שלא להצליח לקיים חיי משפחה תקינים. נמצא גם קשר מובהק בין הפגיעות הבין-אישית ובין ריבוי תסמיני דיכאון ושביעות רצון נמוכה מהחיים. 
"השילוב בין ההעברה הבין-דורית של טראומת השואה ובין 'לחץ המיעוטים' מגדיל את הלחצים הפסיכולוגיים, והתוצאה עלול לפגוע בבריאות הנפשית של הומוסקסואלים מבוגרים", מסביר ד"ר שנקמן-כברג. "היות שמרביתם גדלו באקלים משפחתי-נפשי מורכב, ובנוסף באקלים חברתי המגנה את נטייתם המינית ואף מגדיר אותה כבעיה נפשית, ניתן לשער כי הם פגיעים למצוקה נפשית מצטברת, שיכולה להתבטא, למשל, בבדידות, חריגוּת, דיכאון וחרדה מוגברים".
מחקרים בעבר תיארו כי עקב האובדן והסבל שחוו ההורים בשואה, במקרים רבים הם פיתחו דפוסי הגנת יתר על הצאצאים והתקשו להעניק להם נפרדות ועצמאות. כמו כן, חלק מהם העבירו לצאצאיהם מסרים המבטאים את מסוכנותו של העולם ושל האחר, מה שיכול להקשות על יצירת קשרים בין-אישיים. "כמעט שאין הבדל בתפקוד הפסיכולוגי בין בני הדור השני לשואה לאלה שאינם דור שני", אומר ד"ר שנקמן-לכברג.
היכן הוא כן מתבטא ומה אפשר לעשות כדי להקל על קבוצה זו?
"ככל הנראה הוא בא לידי ביטוי רק כאשר נוסף לתמונה מצב דחק, אז פגיעותם של בני הדור השני לשואה עלולה להתעורר. בנוסף לטיפול פסיכולוגי אישי, אני ממליץ להשתתף בקבוצות תמיכה נפשית-חברתית ייעודיות במסגרת הקהילה הגאה, שם גם כן יש מרחב מוגן. יש חשיבות גבוהה ביצירת סביבה פסיכולוגית תומכת מסוג זה".