אל פרסומיו של ד"ר אלעזר בן לולו נחשפנו בשנה שעברה כאשר כתב על הפרשנות הקווירית לצלחת הפסח היהודית, ומנהגים נוספים. כעת, מאמריו של בן לולו נבחרו לככב בשני כתבי-עת בין-לאומיים נחשבים בנושא מיניות, ולמרות החרם האקדמי על ישראל, בפרט בתחומי המגדר, הוא מצליח להתברג כחוקר הישראלי הראשון שנבחר כחבר ועד בכתב העת היוקרתי "דתות" (Religions) לחקר הדת.
בן לולו מסביר כי מדובר בשני מחקרים חדשים אשר מציגים ממצאים חלוציים על תפילות שמוקדשות לחוויות חיים של להט"ב, כמו תפילות יציאה מהארון, תפילה להסרת החזה עבור גברים טרנסים, תפילה ליום האיידס הבינלאומי, וכדומה. "אחד התפקידים המרכזיים של התפילה היהודית זה המרכיב הגופני, הבריאותי", הוא מסביר. "תפילות 'רפואה שלמה', 'רפואת הגוף', 'רפואת הנפש'. בכללי השיח של בריאות ורפואה הוא חלק בלתי נפרד מעולם התפילה היהודית".
עוד מוסיף בן לולו כי התפילה היהודית מלווה כל שלב בחיינו, מהרגע שאנו נולדים ועד המוות, את הגוף, הרוח, הבריאות והפחד מחולי. התפילות הללו, כך הוא אומר, נוצרו על ידי רבנים ורבות לא אורתודוקסיות, רובן רפורמיות, שבסיס ההנחה שלהן הוא שגם להט"ב חווים חוויות פרוצדורות חיים רפואיות, החל מהתמודדות עם מחלות מין, דרך תהליכי התאמה מגדרית, או הקמה של משפחה להט"בית כגון פונדקאות, אך נכון לימינו אין תפילות עבור החוויות הללו.
"העולם היהודי לא סיפק במרוצת השנים תפילות ללהט"ב. יוצאים מנקודת הנחה שהיהודים הם הטרוסקסואלים סיסג'נדרים, אך כאן הגיעו רבנים ורבות רפורמים ואומרים שהם מייצרים תפילות המותאמות לאורך החיים הלהט"בי כדי לספק חוויה שיקומית בריאותית רוחנית עבור להט"ב", מפרט בן לולו. "תפילות להתמודדות עם נגיף ה-HIV או לאנשים שנפטרו ממחלת האיידס, או תפילות המוקדשות להורות להט"בית - כמו תפילה לפני שאיבת ביציות או השבתן לפונדקאית. זו בעצם עוד דך לאפשר ללהט"ב להתחבר דרך השפה והרטוריקה ליהדות. זה טקסט שמחבר בין העולם הלהט"בי לעולם היהודי".
וזה באמת מחבר בין להט"ב ליהדות, או שזה מאולץ ומתריס?
"מי שכתב את התפילות הם להט"ב בעצמם. הזירה הרוחנית זה ערוץ נוסף שמספק צרכים נפשיים שכיום אין להם מענה, והמענה שכעת ניתן עוזר בריפוי".
את התפילות גזר ד"ר בן לולו מתוך סידור שנקרא "משכן גאווה", שאותו יצרה הרבה הרפורמית דניס אל. איגר, אשר מאגדת בו מקבץ תפילות המיועדות לחוויות חיים להט"ב. "הסידור אומנם הודפס על ידי התנועה הרפורמית, אך הוא אינו מחולק כמו סידור יהודי רגיל עם סדר של מנחה, שחרית וכדומה", מסביר בן לולו, "אלא על פי 'מחזור החיים הלהט"בי' - תפילות יציאה מהארון, תפילה ליום הנראות הביסקסואלי, תפילות למעבר מגדרי - סוגים שונים על פי צבעי הקשת".
"בחלק מהתפילות הופכים את אלוהים לישות א-בינארית"
לא צריך להיות דיין בסנהדרין כדי להבין שאת אישור הממסד הרבני האורתודוקסי לתפילות הללו לא נראה בימי חיינו, שכן הביקורת החריפה נשמעת לא פעם כשמדובר בתנועה הרפורמית ולא רק בהקשר הלהט"בי. "העולם היהודי-אמריקאי הליברלי מאמין שהמסורת מתחדשת ופלואידית, שהיא צריכה להתאים את עצמה לסוגים שונים של אוכלוסיות. הפלורליזם הוא אבן הליבה של המסורת היהודית והיא לא יכולה להתחדש בלי זה", מסביר בן לולו.
"למרות זאת, רבנים אורתודוקסים בטח יגידו שיש פה חילול שמיים. בחלק מהתפילות הופכים את אלוהים לישות א-בינארית או טרנס, או מקדשים ומברכים את העובדה שהשם ברא את הזהויות שלנו כפי שהן, לכן זה מאוד תלוי מי קורא את התפילה. במחוזות הליברליים רואים בזה אקטיביזם של ממש. לא דיברתי עם המתנגדים, אבל אין לי ספק שהם יגידו שהתפילות הללו בעייתיות ושכלל לא מדובר בתפילות, כי הם תופסים בעלות על משהו. אבל הרעיון של להט"ב זה לשנות משהו מהסדר הקיים. דווקא התפילה היא הכוח ולא בטוח שעוד עצומה נגד טרנס בספורט".
יש מגוון דרכים ביהדות להתפלל לרפואת מישהו. איך להט"ב יתפללו?
"הספר עושה התאמה לתפילות מסוימות שקיימות. למשל, השיח על HIV - שיח מושתק בקהילות דתיות שנתפש לעיתים כעונש על חטא. כאשר נוצרת תפילה לאנשים שאובחנו כחיוביים, או תפילה לאנשים שנפטרו מהנגיף, זה יוצר חוויית חיים אחרת. דמיינו שבבית-הכנסת מכניסים שיח על HIV באמצעות תפילה. פתאום מתפללים בבית הכנסת ביום הזיכרון לנספים מהמגפה, זה רגע מאוד גדול".
בן לולו מזכיר גם תפילות ייעודיות לאנשים שעברו התאמה מגדרית, שהוסיפו או הסירו איברים מגופם, ומבקש להסביר כמה משמעותי זה לאדם טרנס למצוא בסידור תפילה לניתוח עליון או תחתון מה שיוצר "השלמה עם הגוף דרך המסורת".
עוד במאמר, תפילה לאחר חוויה מינית להט"בית ראשונה. "הרבה פעמים כאשר אנו חושבים על חוויה מינית ראשונה של להט"ב היא נעשית בסוד, באפלה. היא אינה מדוברת, אפופת בושה. הדבר האחרון שחושבים עליו זה לברך עליה, אבל פתאום יש תפילה שממש מוקדשת לחוויה הזו, כדי להתמודד עם הבושה וההסתרה".
מה סבא וסבתא המסורתיים היו אומרים?
"לצערי הם כבר לא חיים במקרה שלי, אבל אם היו חיים, אני מניח שזה תלוי איזו תפילה הייתי מקריא. אם זו חוויה גופנית גברית כלשהי אני מאמין שסבא שלי כן היה יכול להתחבר לכמה ציטוטים. בטוח ששניהם היו משיבים על התפילות 'אמן'. התפילה מסתיימת במילה 'אמן' ויש מקומות ששם השם מופיע, אז הם כן היו מקדשים את שם השם והיו נותנים לו את המקום, כי מבחינתם זו עדיין הייתה תפילה, ולא סתם פרוזה. יש שם שפה שמוכרת להם ותבניות שלהן הם רגילים, אבל אני מניח שהיו מרימים גבה. להתחבר לתפילה זה להתחבר לאדם, ואם הייתי מקריא להם את התפילה ליציאה מהארון אני בטוח שזה היה מרכיב נוסף של תיווך – לדבר לאנשים בשפתם. זה לא שיר של עברי לידר או דנה אינטרנשיונל, שזה גם מהמם, אלא טקסט בשפה שלהם, היהודית שמוכרת להם".