בהיותי בת 12 עדייו לא ידעתי מה המשמעות של "בנות פסיה" בחיי. חשבתי שאני אוהבת את ארבע הבנות פשוט כי הן מבדרות כמו כל קומיקאי אחר. עם הזמן התחלתי להימשך באופן כמעט תת הכרתי לתרבות הדראג הישראלית בירושלים, בתל אביב, באשקלון וגם לדראג מחוץ לארץ. הבנתי, כי עבורי מלכות הדראג הן סוג של גיבורות על: לכל אחת מהן יש את המסיכה ואת הפנים שמאחוריה, הכינוי וסיפור הרקע. לכל אחת יש את תכונות העל שמייחדות אותה, ועושות אותה יותר גבר מגבר ויותר אישה מאישה.
איך דראג נולד?
"אני מופיע בדראג מאז 1990", מספר דני יאיר, המוכר יותר כדיוה די. "התחלתי כרקדן מועדונים עם לבוש יותר פרובוקטיבי משהיה נהוג לרקדנים גברים בזמנו, סוג של ג'נדר בנדר - לא מגולח, אבל עם עקבים גבוהים, שיער ארוך ואיפור. אז הוזמנתי להופיע במסיבת יום הולדת של יחצ"ן נחשב בדראג מלא, ומאז לא הסתכלתי אחורה". בכלל, מתוך השיחות עלה כי כל המלכות נולדו במסיבות פרטיות של חברים.
"הציעו לי להופיע בדראג זמן רב וסירבתי. יצאתי מבית ספר למשחק והחשבתי את עצמי כשחקן רציני", נזכר אלחי לויט בראשית דרכה של "בנות פסיה".
מגמת השינוי הגיעה עם הסרט "פרסילה מלכת המדבר", שיצא לאקרנים ב- 94' וגולל את סיפורן של שתי מלכות דראג וטרנסקסואלית אחת בערבות אוסטרליה. הסרט זכה להצלחה גדולה בארץ ובעולם, והפך את הדראג ללגיטימי ואהוד גם בארץ.
"כשאיציק התקשר אלי והציע לי להופיע בדראג, אמרנו, 'נעשה כמו פרסילה'", מספר לויט. כך, לאט ובטוח החלה מגמת הדראג להתפשט (או יותר נכון, להתלבש ולהתאפר). "בנות פסיה" הוקמה, ושמה "הושאל" מחנות החזיות המיתולוגית ברחוב קינג ג'ורג'. "הוזמנו להופיע במעגל של דן שילון והיינו על תקן ה'פריק שואו'. הייתה תגובה של 'מה זה הדבר הזה?", לויט מוסיף. אח"כ הם כבר הופיעו בכל מקום.
אירועי ה"וויגסטוק" הסוערים וניצחונה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון באותה שנה, סימנו את המהפך הגדול ביחס לגייז בכלל ולדראג בפרט. במקביל נוסד בתל אביב מועדון ה"דיווה", שהפך למועדון הבית של הדראגיסטיות בישראל. "הגעתי להופיע במועדון ה"דיווה" אחרי שזכיתי במקום השלישי בתחרות "מלכת הדראג של ישראל", מספר אדלמן. "לפני כן היה את כל עניין המלצרים המזמרים ב"פאנצ' ליין" וב"טאיטרו בר", ואז החליטו על מקום עם מלצרים בדראג".
פוליטיקה או בידור?
נראה שהדראג בארץ תמיד נע בין הפוליטי להומוריסטי, כאשר רוב המלכות בחרו לשלב ביניהם.
הוברמן, כלילה קרי, הקים את צמד "השניליות", שזכה לפינה סאטירית בתוכניתם של גיא מרוז ויוני להב, "המחשוף".
בנות פסיה החלו לחקות פוליטיקאים ואישי ציבור, וזכו גם הם לפינת סאטירה בתוכניתו של אמנון לוי. "על עקבים ואיפור תמיד רצו לשמוע מה שיש לך לומר, תמיד ציפו מאיתנו להיות ישירות ובוטות" אומר לויט.
אדלמן, מצידו, מעדיף להשאיר את העקבים בבית כשהוא יוצא להפגין: "אני לא לובש שמלה כדי להגיד משהו. אם יש לי מה לומר אני הולך להפגין – לא לבוש שמלה, זו העבודה שלי. גרביונים, איפור, זה חם! זה לא נוח, מי רוצה להעביר מסר ככה?". דני יאיר מוצא שאת המסרים הפוליטיים רצוי להעביר באופן עדין: "לא כל הופעה היא בעלת אותו ערך חברתי או פוליטי. אם דוחפים בכוח מסר לתוך מופע, הוא לרוב יוצא לא טוב מבחינה של אמנות במה גרידא. נראה לי שסאב טקסט באופן מחושב יכול לעורר יותר את הקהל מאשר להאכיל אותו בכפית מסר שאולי לא מעניין אותו לבלוע".
עם הזמן החלו המלכות לייצג אותנו בכבוד גם בגולה.
לילה קרי זכתה להצלחה רבה בחו"ל והופיעה, בין השאר, בפסטיבל הלהט"בי "היירו" בניו זילנד וגם בלונדון ובשוויץ, במסיבות פרטיות של אישי ציבור.
הרכב הדראג "פאות קדושות" בגלגולו הנוכחי הוזמן ב- 2011 על ידי משרד החוץ ההולנדי לאירועי הגאווה באמסטרדם וזכה לתגובות נלהבות ביותר.
כמו כן, פרויקט "תל אביב גיי וייב", יוזמה של המרכז הגאה, האגודה ועיריית תל אביב לעידוד תיירות גאה, שלח את ציונה לברצלונה עם המלכות קיי לונג ועושרי המצליחות, ואת טלולה בונט המוכשרת הוא שלח לברלין.
אין ספק שהדראג הישראלי נמצא בתנועה מתמדת ולא מתכוון לעצור. פסטיבל וויגסטוק, שהפסיק את פעילותו ב-2002, חזר ב-2011 עם כמות מופיעים רבה מאי פעם. "בתור המנהל האמנותי של הפסטיבל, היה מעניין לראות שבמקום עשרת המופיעים שהיו ב"וויגסטוק" הראשון, הגיעו להופיע 40 מלכות ומלכי דראג", אומר אדלמן.
כיום לילה קרי רצה עם המופע המושקע "לילה לייב", ובנות הפאות הקדושות מופיעות ברחבי הארץ במועדוני גייז ועומדות לפני מופע חדש אחרי שכבר הגיעו למעוז הישראליות – הצוותא. מחר יחגגו המלכות עם אלפי משתתפים בפסטיבל הוויגסטוק השנתי בגן - מאיר.
>> ציונה פטריוט פותרת לכם את הבעיות במיטה