"אישה. לא זקוקה למין. היא בכלל חסרת מין, חסרת מיניות. היא לא יצור מיני בכלל. מוגדרת כ'המין היפה'. יפה יכול להיות גם אגרטל. יפה זה לא מיני. לא מבינה מה בכלל אנחנו חוגגות הערב". (מאיה האן, 2012).
אז מה כן יחגגו באירוע "סקס מניפסטו #2" שיתקיים ביום שבת 11.2 בשעה 20:00 במועדון ZIZI בתל אביב? בתכנית: עיסוק חסר בושה במין ומיניות נשית, על ידי, מוּל ולמען נשים.
ערב סביב כוח נשי
על הבמה יופיעו נשים חזקות ומוכשרות, כל אחת בתחומה ויתנו ביטוי לייצוגים נשיים פרובוקטיביים – בלי להתנצל: ספוקן וורד על ידי מאיה האן, הופעת דראג על ידי אלי תאודור, עידית זרחי ואורית קמפלר, אמנות הבורלסק ואקרובטיקה על ידי אמילי קייג' וריקוד הולה-הופ על ידי דניאלה הופ.
כמו כן, במסיבה שמפיקות ענת ניר ודנה זיו, ינגנו 4 תקליטניות מהמפורסמות בעיר, בשתי רחבות שונות: עדי שבת, נרקיס טפלר, תמי ביברינג וענת גלעד. על הניהול האמנותי של האירוע מופקדת זו השנה השנייה ברציפות אמנית הפרפורמנס אמילי קייג'.
קייג', שמגדירה את עצמה כאמנית בורלסק, אקרובטיקת אוויר, סיידשואו ופטיש, מספרת על המופעים שנבחרו השנה – מסגרות וגבולות של נשים. "המופעים לערב זה תמיד עוסקים בכוח נשי, ביכולות של נשים, בפיזיות ובכוח פנימי. אם בשנה שעברה יצאנו בהצהרה חצופה in your face שהעולם הוא שלנו ואנחנו נעשה מה שנרצה, ונופיע במופעים סקסיים עבור נשים, המופעים השנה נבחרו לפי התוכן שלהם".
"השנה אנחנו עוסקות בתוכן מבחינת הכבלים המחזיקים אותנו כנשים, המסגרות שהחברה מייצרת עבורנו, המסגרות שאנחנו מייצרות עבור עצמנו, ואיך אנחנו מתנהגות בתוכן, ובעיקר איך אנחנו שוברות אותן", מסבירה קייג'. "כל אחת מההופעות עוסקת בגבולות, אם מבחינת התוכן, כמו הסיפורים שההופעות מספרות, ואם מבחינת המכשירים בהם אנחנו משתמשים כמו חישוק ואקרובטיקה אווירית".
צפו בפרומו למסיבה - קטע מתוך מופע שיעלה בסקס מניפסטו (צילום ועריכה: קובי פלשמן)
ההופעות אותן מפיקה ובהן משתתפת קייג' בדרך כלל פונות לקהל שמורכב משני המינים. על התחושה על מופע פרובוקטיבי מול קהל שכמעט כולו נשי סיפרה: "כשאני מעלה מופעים עבור קהל נשי אני מרגישה שאני יכולה לצאת 'לטיול' ולחקור את הנפש עמוק יותר. אני מרגישה שהקהל שלי מדבר בשפה שלי בלי פילטרים. אני יודעת שמַנְיֱירות קטנות שלא יובנו על ידי קהל מעורב, גם אם בתוכו יש נשים וגברים, יובנו על ידי קבל שכולו נשי. בדיוק כמו ששיחת נשים זורמת יותר כשהן עם חברות או כשהן עם גברים בסביבה. זה לא רע או טוב, זה פשוט אחר, זה גורם לי לפעול אחרת, להופיע אחרת, ולתכנן את התוכן אחרת".
"בשנות ה-20 נוצרה דמות הפין-אפ, אותה דמות שאנחנו מכירים כדמות כל כך סקסית. זאת לעומת האישה של שנות ה-50, זו של תקופת השפל לאחר שתי מלחמות עולם. אני מתכתבת עם שתי הדמויות האלה במופע הזה. האישה של שנות ה-50 הוכנסה למסגרות מאוד קפדניות של בית וילדים, ולהיות תמיד יפה וטובה עבור הבית ועבור הגבר שמציל אותה. האישה של הפין-אפ תמיד סקסית ומשוחררת, היא לבושה בצורה חושפנית וכאילו עושה ככל העולה על רוחה בצורה חצופה, אבל האם היא באמת כזו? או שזו המסגרת שאליה היה נוח להכניס אותה?".
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?