כאשר היה בן תשע כתב בר אפרים לתוכנית הטלוויזיה הפופולרית דאז, ״חלום עליכם״ עם עוזי חיטמן, וביקש להיפגש עם בנות פסיה ולהקליט איתן שיר. "באותה תקופה למדתי משחק ועסקתי באומנויות הבמה בבית ספר 'הבוסתן'", הוא מספר. "הייתי מעין ילד-אודישנים והופעתי בטלוויזיה כמה פעמים. בנות פסיה היו אז, בסוף שנות ה-90, להיט בארץ. הן היו כמעט בכל מקום. משהו בנוכחות שלהם, באופי הגדול מהחיים שהיה שם, מאוד משך אותי. הם החזירו לי תשובה שהם ישמחו להגשים לי את החלום. עשינו יום הקלטות לשיר שלהם ואז צילומים לתוכנית וזו היתה חוויה אדירה".
גם לאחר שיצא בר מהארון, החוויה הזו נותרה ידועה למתי מעט ולדבריו היא גם לא נמצאת ברשת. הוא חזר אליה במסגרת עבודת הגמר שלו כסטודנט במגמה לתקשורת חזותית ב"שנקר", במסגרתו תכנן ועיצב ערוץ טלוויזיה שלם לדראג אשר קיבל, איך לא, את השם "גלאדיס", כמחווה לדמות המפורסמת ששיחק איציק כהן במסגרת בנות פסיה.
"במקום שהדראג יהיה גג נישתי בטלוויזיה סטרייטית, אני מעצים עוד יותר את התרבות הזו ונותן לה במה של ערוץ מסחרי שלם, שכל לוח השידורים שלו מורכב מדראג", מסביר בר. "במצב האופטימלי הייתי מציג תוכניות מקוריות, כולל איך החדשות והפרסומות נראות. הכוונה היא ליצור נראות לערוץ דראג שכל זמן ביום יש תוכנית שבמרכזה יש מלכת דראג".
הפרויקט כולל קליפ "שנותן את האווירה של הערוץ כפי שאני רואה אותו". הקליפ מורכב מפרומואים לתוכניות מקוריות ורצועות סאונד ומוזיקה "כי רוב ההופעות של דראג הן קליפים ושירים של המלכות", כמו גם רצועה של סרטים קלאסיים כמו "גברת דאוטפייר" ו"פריסיליה מלכת המדבר". "זו הדרך שלי להגיד שאנחנו נשענים על תרבות ארוכת שנים עשירה", הוא מודה.
החיבור לאיציק כהן לא התרחש רק בשם הערוץ. בר מספר שהוא יצר קשר עם איציק והשניים נפגשו - "הוא זכר אותי מהחוויה של עוזי חיטמן והיתה מעין סגירת מעגל לפני סגירת המעגל. קיבלתי את ברכתו לפרויקט ועצות נהדרות, והוא הגיע לתערוכה, עשיתי לו סיור, וזה היה נהדר וכבוד גדול. בעיניי הוא אדם ושחקן אדיר. הרצועה המוזיקלית המרכזית בקליפ היא מיקס שהכנתי לשיר של בנות פסיה מהאלבום שלהם, שהייתה בעצמה קאבר לשיר של שוקולד מנטה מסטיק. איש עבדתי עם איש סאונד סופר מוכשר בשם מתן ברקוביץ ויחד לקחנו את השיר והפכנו אותו למין טרק עכשווי בהשראת שירים של רופול, עם ווייב של האוס. גיי בטירוף".
"הפרויקט הזה הוא סוג של תרפיה לעצמי"
בר, 25, נולד במושב אודים בשרון ואחרי הצבא עבר לתל אביב. הבחירה בערוץ טלוויזיה שכל המנחים בו הם מלכות דראג נולדה מתוך הההנחיה של מנחי המגמה. "בשנקר דואגים להדגיש שכל פרויקט שלך הוא שלך, ובגלל שאתה האדם שיוצר אותו, זה כולל את החוויות שעברת, המשפחה, הזוגיות וגם הנטיה המינית. אני ראיתי את הלימודים כפלטפורמה שמאפשרת לגעת בכל פרויקט בנדבך אחר באישיות שלי. בפרויקט אחד עסקתי בהערצה שלי לאימא שלי ובפרויקט אחר התעסקתי בחיים ההומואים בתל אביב. בפרויקט הגמר שאלתי את עצמי במה לא נגעתי שאני מאוד אוהב. חברה מאוד טובה אמרה לי 'תפתח את יו טיוב ותראה במה אתה הכי צופה'. באותו זמן ראיתי את התוכנית של רופול וקליפים של מלכות דראג אמריקאיות, וזה מאוד שעשע אותי. זה התחבר לחוויה האישית שיש לי עם הדראג".
הוא מגדיר את הבחירה לעסוק בתחום בתור יציאה שניה מהארון, הגדרה מעט מפתיעה שדורשת בירור. "זה היה סוג של יציאה מהארון וקבלה של זה שדראג מאוד מצחיק אותי, מבדר אותי ומושך אותי. אני מתחבר לאסתטיקה ולהומור, וזה בלתי נמנע עבורי לעשות פרויקט בלי הומור. לכן הגעתי למסקנה שאולי כדאי להתוודות שאני אוהב את התחום הזה".
אתה מגדיר את זה בתור יציאה מהארון. למה זה סוד?
"זה לא היה סוד, אני מאוד אוהב דראג וזה מרגש אותי. חברים מאוד טובים שלי הם בחוד החנית של הדראג בארץ והם עזרו לי בפרויקט - טל קלאי (טלולה בונט) ורוני שוקרון (נונה שלאנט), וגם אוריאל יקותיאל ואושר סבג. אני גאה להיות חבר שלהם, הם בעיניי כוכבים בתחום הזה בארץ והם לא נופלים מהרמה הבינלאומית. אני בטוח שהרבה גייז אוהבים את זה ואולי אני לא כזה מיוחד באהבה שלי, אבל הפלטפורמה של שנקר היתה תירוץ נחמד להתעסק בזה ולהיות בשיח קרוב עם החברים. אוריאל נתן לי אינפורמציה מאוד טכנית וקלאסית על דראג, הבן אדם אינטליגנט בצורה מטורפת לגבי התחום הזה - שלח אותי לצפות בסרטי חובה למי שעוסק בתחום. הרבה מעבודת ההכנה הייתה איתו".
גילית בדרך משהו שהפתיע אותך על תרבות הדראג?
"הפתיע אותי שזה נושא מספיק רחב ומלא רבדים, מעבר לשטחיות של הומור וליפסטיק וריסים, שראוי לעבוד עליו ולעסוק בו לתקופה ארוכה כמו פרויקט גמר, כלומר עבודה של ארבעה-שישה חודשים. מאז החוויה עם בנות פסיה לא דיברתי על זה. זה סוג של אינסטינקט שהיה לי, שגרם לי להרגיש שמה שעשיתי היה לא תקין, מוזר, לא ראוי או לא נורמלי באותו זמן, למרות שזה היה כבר מיינסטרים. אולי זה מתקשר ליציאה מהארון. הפרויקט הזה הוא סוג של תרפיה לעצמי, וכמובן התירוץ האולטימטיבי לצאת עם 'חלום עליכם' שלא שודר מאז. הקלטת עם התוכנית שמורה אצלי בכספת, אבל הסרטון ששחררתי במסגרת הפרויקט מתחיל עם קטע מתוך התוכנית. אני מרגיש שזו ההשלמה האולטימטיבית. אם יש סוד שאתה מפחד ממנו והוא הופך למפלצת, ברגע שאתה מוציא אותו ולא יכול לשלוט במי רואה אותו - הדרמה מתגמדת, זה נהיה בסדר ואין למה לדאוג. כנראה שהייתי צריך תירוץ כדי להשלים עם החוויה שדאגתי להסתיר במשך הרבה זמן".
איך ההורים שלך קיבלו בזמנו ילד בן תשע שרוצה להצטלם עם בנות פסיה?
"ההורים שלי היו מדהימים, גם ביציאה מהארון שלי, בני הזוג והמעבר לתל אביב. הם קברניטים של משפחה הכי אוהבת, מקבלת ומחבקת שיכולתי להעלות בדעתי. זו היתה חממה מדהימה של אהבה וקבלה שבה כל מה שאתה עושה, כל עוד זה טוב לך ואתה לא פוגע בעצמך או באחרים - הם איתך במאה אחוז. אימא שלי אומרת שהיא לא ראתה אז את 'חלום עליכם' בקטע הומואי אלא כעוד הופעה שאני עושה בטלוויזיה בתקשורת".
עוד ב-mako גאווה: