בשנת 93', כשמפלצת הרייטינג המתקרבת של הערוץ השני נושפת בעורפם, החליטו קברניטי הערוץ הראשון, אולי בניסיון לפרוץ את הגבולות, לעשות מעשה.
הם הרימו סדרה שבמרכזה דמות של הומו גברי לא סטריאוטיפי, והתעסקו ביחסיו עם שותפתו לדירה נוכח המתח המיני ביניהם. אנחנו בשנת 93' ובערוץ הראשון הממלכתי, אם שכחתם.
מאז, הערוץ לא חזר על הניסיון שנית. הרבה לא קרה עם הסדרה, מה שאי אפשר להגיד על משתתפיה. רפי ויינשטוק ששיחק את דמותו הראשית של רוני ההומוסקסואל, החליט לעזוב את הארץ. ג'וליאנו מר ששיחק את בן זוגו של ויינשטוק בסדרה, נרצח, ובעלה של כנרת טריפון רשף, יוצרת הסדרה והשחקנית הראשית, יצא מהארון.
איך היה לשחק הומו בטלוויזיה הממלכתית בתקופת טרום מצעדים ודנה אינטרנשיונל באירוויזיון, ומה הוא חושב על הסדרה כמעט עשרים שנה אחר? פגשנו את ויינשטוק ללמוד על הסדרה המיתולוגית ההיא, שבמובנים רבים מספרת את סיפורם של הימים ההם.
אנחנו עולים לאוויר עם "סטרייט ולעניין" – מתי אתה חוזר לארץ?
"הסוכנת שלי שלחה אותי לאיזה אודישן והסבירה לי שזה לתפקיד של הומו, אז אף אחד לא רוצה לעשות את זה", מספר ויינשטוק על האופן בו התגלגל לתפקיד של רוני בסדרה "סטרייט ולעניין".
ויינשטוק המשיך להתגלגל, התקבל בינתיים לעשות את התפקיד של ישו בהפקה של "ישו כוכב עליון" באוסטריה, ועזב את הארץ. "שיחקתי באוסטריה את ההצגה שהפכה בינתיים להצלחה גדולה, כשפתאום אני מקבל טלפון מהארץ: 'אנחנו עולים לאוויר עם סטרייט ולעניין, מתי אתה בא לצלם?'"
הטלפון המיוחל הפתיע את ויינשטוק, שמצא את עצמו מתערה בחיי התרבות באוסטריה, ככוכב עולה. "לא ציפיתי שיצא מזה שום דבר. מה גם שבינתיים הצגות של "ישו" הוזמנו אפילו לבאזל בשוויץ. ההפקה הכתה הדים. הפכתי בין לילה למישהו שהשם שלו מאד מהר התגלגל למקומות.
זה פעם ראשונה שבאופן מאד גלוי מי ששיחק את ישו היה יהודי ישראלי, במיוחד כשזה במחוז קרינטיאה שנחשב למחוז הימני באוסטריה, משם הגיע גם היידר. תוך כדי כל זה אני מקבל את הבשורה שמצלמים את "סטרייט ולעניין".
השיער של ישו- הבגדים כמו עץ כריסמס
"בגלל התפקיד שעשיתי בישו, לא יכולתי להסתפר, אז הדמות קצת השתנתה. בפיילוט שיחקתי ממש טיפוס: שיער קצר, סגנון שנות התשעים כזה, יאפי, מאד חד. פתאום עכשיו הייתי צריך להביא את החיצוניות שלי לתפקיד. הבאתי בגדים מחו"ל שלא ראו אז בארץ. רוב המלתחה מהעונה הראשונה היא הפרטית שלי. הייתה תקופה שהייתי נראה כמו עץ כריסמס. היום אני לא יכול ללכת עם כלום".
ויינשטוק מצא את עצמו בתקופה לחוצה, מתמרן בין אוסטריה לישראל. "הייתי מגיע לשבועיים לארץ לצלם וחוזר להצגות בחו"ל. בעשרה ימים הייתי מצלם 2 פרקים של "סטרייט". עבדנו צמוד עם לוח ההצגות שלי. למזלי למדתי מהר מאד בעל פה. היו שולחים לי בפקס שאני אלמד את הטקסט בטיסה. והיו מביאים אותי משדה התעופה ישר לירושלים לצילומים. היה לי חופשי חודשי מבאזל לתל אביב ולהיפך".
לשאלה למה לקח כל כך הרבה זמן לאשר את הסדרה, אומר ויינשטוק: "הם לא רצו לעשות סדרה על גייז! כנרת, גלי ומיכה שרפשטיין, המפיק, הם שדחפו את זה דרך הערוץ הראשון מאחורי הקלעים.
להיות ראשון זה מחייב – סטרייט ולעניין
"לא חשבתי שאני הראשון", אומר ויינשטוק בצניעות לשאלה האם היה מודע למשמעות ולחלוציות של הסדרה ושל דמותו. "לפני 'סטרייט ולעניין' עשיתי משהו שנקרא 'קשר משפחתי', שגם שם שיחקתי מישהו שהוא הומו, וזה היה הדבר הראשון שעשו וזה עוד היה בחינוכית".
באותה תקופה שיחק ויינשטוק בבאר שבע וזכה בתפקידים ראשיים אחד אחרי השני. "גם כנרת ידעה שאני הומו, זה גם מה שעזר לי לקבל את התפקיד של רוני ב'סטרייט ולעניין', בגלל שכאילו לא רואים את זה עליי".
על הסיבה האישית שבגללה לקח את הפרויקט, אומר ויינשטוק: "ב-93' לא אמרו את המילה הומו בטלוויזיה, רק אם זה היה כעלבון למישהו. רציתי לשחק מישהו שהוא גיי כדי להפוך את זה לפופולארי. לא הייתי משחק את זה אם היו עושים ממנו צחוק או מישהו שמשתמשים בו כשעיר לעזאזל. זה אתגר אותי אישית".
נראה, כי למרות רצונו להפוך את ההומואיות לדבר פופולארי, תפקיד זה עדיין פגע בפרנסה של ויינשטוק בהמשך. "אני יודע ישירות מהסוכנת שלי, שאח"כ לא קיבלתי תפקידים בגלל התפקיד של 'רוני'. עזבתי שוב לחו"ל אחרי שההפקה של ישו נגמרה כי ידעתי שאין לי מה לחפש יותר בארץ".
מישהו בא ואמר לך את זה?
"אף אחד לא בא להגיד לי 'אתה הומו!', אבל במאים בתיאטרון אמרו לי: 'רפי, יש לך תדמית של הומו', זה בעיה. למרות שלציבור זה לא הפריע. לא יכולתי לעבור את הרחוב, תאמין לי".
בעידן של מדורת השבא של הערוץ הראשון, די ברור איך הפך ויינשטוק לכוכב בין לילה. "במקרה אחד, הלכתי עם קולגה, יוסי גרבר, אחרי הצגה. שיחקתי את הסוחר מוונציה. עוצרת מכונית ויוצא ממנה ראש וצועק: 'בוא'נה, אתה אחלה שחקן' ויוסי אומר לו "מי, אני"? וההוא עונה לו: 'מה פתאום, זה עם השיער הארוך'.
לשאלה האם שיחק את עצמו בסדרה, הוא אומר בנחרצות. "תראה, זה לא אני. שיחקתי מישהו שהוא לא בארון. לא עניין אותי לא לעשות קריקטורה ולא לעשות משהו שכל אחד יכול לעשות. רציתי להביא משהו שישאיר חותם. אין היום תפקידים של מישהו שהוא דו מיני. החברה לא נוגעת בזה".
אתה מגדיר את עצמך כדו מיני ?
הנאה מגברים ומנשים, מבטאת במובנים רבים את תפיסת העולם של ויינשטוק, שיודע לחיות ולא מתנצל על כך. "מערכת היחסים הראשונה שלי הייתה עם מישהו שנהנה מהחיים מאד, משהו שדי למדתי ממנו היה גם ליהנות מהחיים. ככה שכל המערכות יחסים שלי היו פתוחות למשל".
יחד עם זאת, הוא מעיד על עצמו כבן אדם של בית."אני מאד אוהב להתכרבל במיטה ביום חורפי עם מישהו. יש ימים שאם אני לבד יש לי כרית כזאת שמהווה את הגב של המיטה שאני ישן עם זה. מתאר לעצמי שכל מי שגר לבד מכיר את התחושה הזאת. בכל מקרה, לחו"ל אין משמעות בזה. ברלין הפכה לי כבר לבית. מבחינתי אני כבר בבית. אין מקום בתל אביב שאני מרגיש כמו שאני מרגיש פה".
מפסיק להתייסר, ומקדיש זמן למוזיקה
מאז שעזב לברלין, הספיק ויינשטוק לעשות הרבה דברים: לשחק "במהמר" של "אלן פרסון פרוג'קט", להוציא דיסק ולשחק את רוקי ב"מופע האימים של רוקי" - תפקיד לא פשוט.
"ההפקה של רוקי נחשבה כמו ההפקה של ישו, ואפילו הרבה יותר גדולה. כששיחקתי את רוקי, העבירו את זה לבמה צפה על אגם. בנו טריבונות צפות עד החוף, שעליהם ישבו 2000 בני אדם וזה היה מלא כל הקיץ. עשיתי את זה 2 עונות. מבחינת תלבושות, זו הייתה אחת ההפקות הקשות ביותר שהשתתפתי בהן. העקבים הרגו אותי. לא ברמה של לשים בגדי נשים, פשוט לא יכולתי ללכת על זה בלי ליפול ולשבור רגליים".
היום המוזיקה עומדת אצלו במדרגה הראשונה. "זה לא הדבר שהכי קל לי לעשות, כי לא למדתי מוזיקה אף פעם, אבל עכשיו אני נמצא בזמן הנכון במקום הנכון ואני עושה את הדבר הנכון. גם אם זה נראה לאנשים אחרים עיכוב או עיקוף בקריירה שלי".
אם תשאלו אותו היום, הוא לא כועס על כך שתפקידו ב"סטרייט ולעניין" מנע ממנו מלקבל תפקידים אחרים. "העובדה שכעסתי שלא קורה כלום הייתה לא בגלל שלא הייתי עסוק. רציתי פשוט יותר קולנוע וטלוויזיה. הרגשתי שזה עצבן אותי שזה אישיו, זה אנשים שהכרתי והכירו אותי! אבל זה ככה היה צריך לקרות, כי אחרת לא הייתי מגיע לפה. למרות שזה עכשיו בדיעבד, גם אז ידעתי שזה הכול לטובה".
נשמע שאתה מאד שלם עם עצמך היום?
"אם אתה קורא ראיונות מוקדמים שלי אני כל הזמן מתייסר. שונא את עצמי, התגברתי על זה והתבגרתי, אני מאד אוהב את עצמי עכשיו. במה אנחנו מתביישים בהוויה שלנו? למה שזה יפריע לי? למרות שיש הרבה שמסתכלים על זה מבחוץ ושופטים את זה, אני אומר: "Frankly, my dear, I don't give a damn".