בלי יותר מדי רעש, יצא בסוף השבוע הקודם בשירות הסטרימינג של אמזון סרט שנראה לכאורה כמו עוד סרט נעורים, אבל למעשה הוא הרבה יותר מזה. "הכל אפשרי" (Anything's Possible) הוא סרטו הראשון בבימויו של בילי פורטר ("פוזה"), אחת הדמויות הבולטות ביותר בקהילה הגאה בהוליווד. פורטר לא רק גילם דמויות גאות ומגוונות על הבמה והמסך, הוא גם שגריר של הקהילה שהפך לשחקן השחור וההומו הראשון מחוץ לארון שזכה בפרס האמי לשחקן הראשי הטוב ביותר בסדרת דרמה.
פורטר הוא לא רק שחקן מוערך, אלא אושיית אופנה חשובה שידוע בהופעות מרהיבות ולבוש חוצה מגדרים על השטיח האדום, מה שהקנה לו ל-2020 מקום ברשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של מגזין "טיים". כעת, אחרי שני עשורים של קריירת משחק מצליחה, פורטר נכנס לראשונה לנעלי הבמאי כדי לספר סיפור אהבה להט"בי ייחודי, ששואף לשבור מחסומים ולהיכנס לליבם של הצופים, גם אלו שפחות רגילים לרומן שהוא לא בהכרח הטרסוקסואלי או סיסג'נדרי.
"הכל יכול להיות" היא קומדיה רומנטית, סיפור התבגרות שבמרכזו עומדת קלסה (אווה ריין הכריזמטית בתפקיד קולנועי ראשון), נערה טרנסג'נדרית מלאת ביטחון, שנכנסת לשנה האחרונה שלה בבית הספר התיכון וחוששת מהצעד הגדול הבא בחייה - קולג'. העולם שלה מתערער לחלוטין אחרי שמתפתח סיפור אהבה בלתי צפוי בינה לבין הלארד התורן קאל (אבובאקר עלי), נער ביישן ממוצא מוסלמי. והאהבה הזאת מובילה אותם להתמודד לא מעט בעיות.
כבר בתחילת הסרט אומרת קלסה שבני אדם הם חלק מממלכת החיות. והיא לא סתם מצביעה על העובדה הזאת. זהו רגע שניתן לפרש כמעין התייחסות של הסרט לכל הטרנספובים והומופובים שאוהבים כל כך לטעון כי טרנסג'נדריות, בדיוק כמו הומוסקסואליות - נוגדת את הטבע. כאן, קלסה מכריזה כבר על ההתחלה - כולנו חלק מהטבע. גם אתם. גם אני. 
הסרט מנרמל את דמותה של קלסה. היא נערה בדיוק כמו כל הנערות, עם תקוות, רצונות ושאיפות של מישהי ממוצעת בגילה, אבל מקפיד להציף בעיקר סוגיות הנוגעות ללהט"ב ובפרט טרנסג'נדריות מתבגרות. סיפורים כאלה עדיין נדיר מאוד לראות על המסך הגדול והקטן כאחד, לכן זה לא מפתיע לשמור שמאחורי התסריט עומדת חימנה גרסיה לקואונה, תסריטאית טרנסג'נדרית.
מרגישים שלחימנה היה חשוב לנרמל את החוויה הטרנסית ולשבור מיתוסים, אבל לא לחשוש להציג את הצדדים הקשים יותר - כמו התמודדות עם טרנספוביה. התקווה לעולם טוב יותר מגולמת בדמויותיהם של קאל ואמא של קלסה, שאוהבים ומקבלים אותה ללא תנאי. גם ריין, שמגלמת את קלסה, היא טרנסג'נדרית, צעד משמעותי נוסף לייצוג טרנסי, שמראה כי תמו הימים בהם אחרים סיפרו את הסיפורים של הקהילה הטרנסית. 
מאוד קשה להתעלם מכך שהסרט נורא משתדל להיות מותאם לבני דור ה-Z: קלסה מנהלת ולוג ביוטיוב, קאל מבלה לא מעט ברדיט, נותן וגם מקבל עצות מזרים על אהבה. גם הדאגות של השניים הן דאגות של חברה "מוארת". לא רק שקלסה לא מודאגת מכך שלא ירצו לצאת איתה כי היא טרנסית, אלא היא מביעה חשש שירצו לצאת איתה רק -בגלל- זה, כדי להיראות נאורים בעיניי אחרים,’דאגה שלא היינו מעלים על הדעת אצל דורות קודמים.
אבל במקום מסוים, החוזקה של הסרט היא גם החולשה שלו. "הכל אפשרי" מתאמץ כל כך להיות אינקלוסיב, פוליטיקלי קורקט ומותאם לצעירים, שעל הדרך הוא שוכח שבאנו לראות סרט. רוב הדמויות מרגישות בנאליות, העלילה נורא צפויה והסרט עמוס בקלישאות של קומדיות רומנטיות. כך הפך סרט עם פוטנציאל לסיפור שייזכר לנצח - לעוד סיפור חמוד על אהבת נעורים, לא שזה דבר רע. 
ייצוג הוא דבר חשוב, אבל אם מתעסקים רק בו נשארים עם מעטפת למופת ומעט מאוד מהות. הסרט התאמץ לסמן וי על כל כך הרבה נושאים שעל הפרק ולשלוח לצופה כל כך הרבה מסרים, שהוא שכח שאפשר לתת ייצוג ראוי גם דרך דמויות מורכבות ועמוקות וסיפור מעניין. אילו רק היה משחרר טיפה מהצורך להציג את כל נושא רלוונטי, היה לו יותר מקום וזמן לתת נפח לדמויות ולעלילה. אולי כך, הסרט היה מקבל ייחוד שאין בסרטי נעורים אחרים.
אבל למרות שהסרט לא מצליח להתעלות מעבר לכך, עדיין מדובר בסיפור מקסים על התבגרות וקבלה עצמית. מעבר לכך הוא שופך אור על צדדים חשוכים יותר כמו טרנספוביה, אבל הקסם תמיד נשאר באופטימיות. יותר מהכל, "הכל אפשרי" הוא סרט על אהבה; אהבה אמיתית ללא תנאים שמנצחת את השנאה, אהבה עצמית, אהבה הורית, אהבה רומנטית ואהבה אפלטונית. במובן הזה, ולמרות שלא מדובר ביצירה קולנועית מבריקה, מדובר בצעד משמעותי לייצוג של הקהילה הטרנסית על המסך.