"אדומה אש", סרט האנימציה החדש של אולפני וולט דיסני בשיתוף "פיקסאר" יצא לאקרנים בחודש שעבר וזכה לתשומת לב חיובית, אבל דווקא אז החלה החברה להתמודד עם ביקורת קשה מצד הקהילה הגאה בארה"ב מסיבות שונות.
בהתחלה זו הייתה ביקורת על כך שלא יצאה מפורשות נגד חוק חדש ושנוי במחלוקת בפלורידה שמפלה את הקהילה הגאה, אחר כך נחשף כי "דיסני" עזרה לממן פוליטיקאים שתמכו בחוק הזה, ואם זה לא היה מספיק, אז עובדי חברת "פיקסאר" הוציאו מכתב רשמי בו נטען כי "דיסני" מוחקת דמויות גאות, דורשת לערוך אותם החוצה ומאפשרת להשאיר רק סצנות עם הקשר להט"בי מרומז - וכך קרה גם בסרט האחרון "אדומה אש".
אחרי שכל אלה נחשפו, פרסם מנכ"ל דיסני בוב צ'אפק הודעה בה התנצל, הביע התנגדות לחוק והתחייב לייצוג טוב יותר של הקהילה. מאז החברה חוטפת אש בעיקר מהכיוון השני של המפה הפוליטית, וכעת אפשר לנחש בזהירות שלחברה הזאת כבר אין דרך לצאת מהתסבוכת אליה היא נקלעה. אבל זה מעולם לא היה סוד שדיסני נחשבת לשנויה במחלוקת בכל הנוגע לייצוג מגוון ולייצוג גאה בפרט, לכן זה מעניין שדווקא בתקופה סוערת כמו זו, דיסני הוציאה את אחד הסרטים יותר גאים שאי פעם נעשו תחתיה, גם אם לא בדיוק בכוונה.
"אדומה אש" מספר את סיפורה של מיילין, נערה סינית בת 13 המתגוררת בקנדה, שנכנסת לגיל ההתבגרות ונקרעת הרצון להיות היא עצמה, לבין הצורך לרצות את אמה התובענית. באחד הימים, היא מגלה שכל פעם שהיא מתרגשת או מתעצבנת היא הופכת לפנדה אדומה, מה שמוביל אותה לצאת למסע לגילוי עצמי. זהו סיפור התבגרות, על השינויים הרבים שעוברים עלינו ועל הקושי לקבל אותם, הן מצד עצמנו והן מצד הסובבים אותנו.
את הפנדה האדומה אפשר לראות בעיקר כאלגוריה לווסת, שמסמלת את הכניסה לגיל ההתבגרות וההתמודדות של נערות עם שינויים בגופן, אך יותר מזה, "אדומה אש" הוא בבסיסו סיפור על קבלה עצמית. ככזה, אפשר גם לקרוא אותו כסיפור אלגורי קווירי המתאר תהליך של יציאה מהארון. אותה פנדה אדומה, זו שמוגדרת בתור "הצד השונה" של מיילין, יכולה לסמל גם זהות קווירית.
בכוונה או שלא, דיסני ופיקסאר הוציאו סרט שכל ילד וילדה, נער ונערה, להט"ב או לא - חייבים לראות. לא רק כדי ללמוד איך לקבל את עצמם, אלא גם איך לקבל אחרים. תהליך היציאה מהארון אמנם יכול להיות שונה מאדם לאדם, אך רבים מתארים אותו כמעבר ממצב של דיכוי לעצמאות, כמסע מורכב שמתחיל מבושה, הכחשה והסתרה, ומסתיים בקבלה עצמית וגאווה אישית. התהליך שמיילין עוברת ב"אדומה אש" הוא בעל נקודות דמיון רבות לתהליכים שעוברים צעירים גאים במהלך היציאה מהארון, ואת זה ניתן לראות בכמה סצנות מפתח בסרט. זה גם הרגע לציין - ספויילרים בהמשך. 
כשמיילין הופכת לפנדה אדומה בפעם הראשונה, היא נלחצת. היא לא מבינה מה עובר עליה, היא לא מזהה את עצמה והיא מקווה שזה לא אמיתי. היא אפילו מנסה לברוח ולהתחבא ונחושה בהתחלה להסתיר את הפנדה האדומה מהחברות שלה וההורים, אבל מהר מאוד אמא שלה מגלה, וכשזה קורה, היא מתייחסת לזה כאל "מקרה חירום". מיילין נמצאת בשלב הבושה וההסתרה.
בהמשך מיילין מגלה כי הפנדה האדומה עוברת במשפחה שלה מאם לבת, או לדבריה בגרסה המדובבת, "זאת סטייה קטנה שעוברת במשפחה שלנו" (באנגלית היא אומרת "זו אי נוחות"). כל נערה במשפחתה שמגיעה לבגרות הופכת לפנדה אדומה, שיוצאת החוצה כשמתרגשים או מתרגזים יתר על המידה. מיילין מתייחסת אל הפנדה האדומה כקללה ואמה מרגיעה אותה בטענה שיש לכך תרופה. שתיהן מקוות כי הצד השונה שבה יעלם. לפי המסורת, כל בת משפחה שמגלה את "הפנדה האדומה" צריכה להשתתף בטקס שמטרתו לגרש אותה לכלי קיבול ולנעול אותה שם לנצח. אמא של מיילין מבטיחה לה שכאשר יהיה ליקוי ירח, הן יוכלו לבצע את הטקס והיא תוכל לחזור להיות היא עצמה.
הטקס לא רק מסמל הדחקה, אלא גם ניסיון של בני המשפחה "לרפא" או "לתקן" את הצד השונה של מיילין, והרגע הזה מתכתב עם הרגעים בהם להט"ב נאלצים להתמודד עם ניסיונות מהסביבה לעשות דה-לגיטימציה לזהות שלהם. לא פעם בני משפחה או אחרים יטענו שמדובר ב"תקופה זמנית", או שמדובר במשהו שאפשר להדחיק, וזה גם המסר שמיילים מקבלת מאמא שלה: אם תצליחי להדחיק את "הצד הלא שגרתי שבך", את הפנדה, תוכלי להיות כמו כולם. 
מנגד, החברות של מיילין מקבלות אותה בדיוק כפי שהיא, עוד לפני שהיא מקבלת את זה עצמה. הן אמנם נבהלו קצת בהתחלה, אבל אחרי השוק הראשוני הן מחבבות את הפנדה האדומה מהרגע הראשון, מחבקות ומכילות את הצד השונה שבה, גם כשהיא טוענת שהיא שונאת אותו. זה גם הרגע שבו מיילין מצליחה לשלוט בפנדה ולהרגיש בנוח איתה, ביטוי של הצעד הראשון לעבר קבלה עצמית.
החברות של מיילין מציעות לה לא לעבור את הטקס, כי הן רואות שהצד הזה בה גרם לשינוי חיובי אצלה, אבל היא חוששת שאם לא תעבור את הטקס "אמא שלי תתחרפן". בזמן שחברותיה גאות בה יותר מתמיד, אמה של מיילין מתביישת בה. 
תפנית משמעותית מתרחשת כאשר אביה של מיילין רואה לראשונה את הפנדה ומבין שבתו מאושרת כשהיא הופכת לפנדה האדומה, שהצד הזה שבה עושה לה טוב. הוא מלמד את מיילין שבכולנו יש צדדים שונים, לכולנו יש מורכבויות משלנו, וכי עלינו ללמוד לחיות איתן. למעשה, הוא אומר לה שהיא לא חייבת להדחיק לנצח את הפנדה האדומה אם היא לא רוצה.
ובכל זאת, כדי לרצות את אמה, מיילין מסכימה לעבור את הטקס. למרות זאת, במהלכו היא מבינה כמה היא אוהבת את הצד הזה שבה ולא מוכנה לוותר עליו. זה הרגע שבו מיילין מגיעה לקבלה עצמית והיא מחליטה למרוד בטקס ולא לגרש את הפנדה האדומה. אבל כמו בחיים האמיתיים, עליה כעת להתמודד עם הסביבה שמסרבת לקבל אותה כפי שהיא באמת, במקרה הזה אמא וסבתא שלה, שמייצגת את השמרנות והמסורת. 
זו לא משימה פשוטה עבור מיילין לעמוד מול אמא שלה ולהכריז כי "זו אני האמיתית", אבל גם המשפחה בסוף מבינה שאלו החיים שלה ושהיא יכולה להחליט בכוחות עצמה מה לעשות עם הפנדה האדומה שלה. אמה מביעה חרטה על כך שלימדה את בתה לרצות את כולם על חשבון עצמה והיא מעודדת אותה להיות היא עצמה ולא להשתנות בשביל אף אחד.
"אדומה אש" לא רק מעודד קבלה עצמית וסובלנות כלפי אחרים והוא מציג מסלול לקבלה עצמית, מעין מדריך עבור צעירים וצעירות שעוברים תהליך כזה, ומבחינה זו הוא צפיית חובה לילדים ומבוגרים כאחד. הוא מצליח להיות מבדר וגם מרגש, ובדרך גם מלמד את הצופים שיעור חשוב במיוחד. דמויות גאות מחוץ לארון שמדברות על כך הן עדיין נדירות עד לא קיימות בנוף של דיסני ופיקסאר, אבל "אדומה אש" הוא התקדמות משמעותית והישג ראוי לציון ברזומה של שתי החברות הללו.