אם בשנה שעברה חשבנו שיש אינפלציה רצינית של שירי גאווה, שנת 2023 החליטה לחייך אלינו בזלזול ולבקש מאיתנו להחזיק לה את כוס המשקה. זה מבורך, כמובן, אבל זו לא משימה פשוטה לקלוע בול למטרה, להביא לקהל הגאה יצירה שגם מכבדת אותו, גם מחבקת אותו וגם מצליחה להרים. אז לאיזה שיר באמת שווה לכם להקשיב, למי התפלקה בטעות הומופוביה ומי כבשה את ראש מצעד שירי הגאווה של mako לשנת 2023?

11. שחר חסון ושפיטה – "סבתא בישלה דייסה"

השיר יצא לפני שישה ימים לאוויר העולם, אבל הוא עדיין גורם לנו לשאול "מה?" בכל פעם שאנחנו שומעים אותו. כל בדיחות ה"מתוקעעע" בשיר לא פוגעות בנו, הן מעולם לא פגעו, אבל שחר חסון נשמע כמו גרסת אליאקספרס של אילן פלד מ"טרילילי טרללה", והאנסמבל כולו פשוט נשמע לא נעים. התעמקות נוספת בשיר נותנת תחושה הגובלת בהומופוביה, מרוב עודף התייחסויות לעופרה, סמים, גריינדר והפרעות אכילה, דווקא מפיהם של גבר ואישה סטרייטית. לאוזן הזרה, "סבתא בישלה דייסה" עלול לחזק את הדעה שכך באמת נראית הקהילה הגאה. אולי מסתתרת בשיר ביקורת כלשהי, אבל אם כל התגובות לא מבינות מה קורה כאן - כנראה שמשהו הלך לאיבוד בתרגום. 

2 מתוך 10 כוכבים - כמו שעדן בן זקן אמרה בשנה שעברה: "WTF?" 

10. מאיה דדון & JETFIRE – "פוני"

בכנות, אם לא היו אומרים לנו שזה שיר גאווה, לא היה לנו מושג שזה שיר גאווה. שלא תהיה טעות, "פוני" הוא לא שיר גרוע בשום צורה ועל הקול המטריף של מאיה דדון אי אפשר להתווכח. אבל ההחלטה של "וואטר פארק תל אביב" לעשות קאמבק אחרי שנים (קורונה? זוכרים?) דווקא עם זמרת סטרייטית לשיר גאווה, בלי שום רפרנה לקהילה הגאה מעבר למילה "הרמות" (שגם אותה הסטרייטים גנבו מזמן), היא מוזרה, מעט מאכזבת ולא מעודכנת בשיח.

4 מתוך 10 כוכבים: אהבנו את הסונג, אבל מה הקשר לגאווה? 

9. רוני דואני – "קראש"

לפני שאתם מתנפלים עלינו עם כיסא כתר אנחנו חייבים להגיד שרוני דואני היא גיי אייקון, לכן הבחירה בה לבצע את שיר הגאווה של הליין הגאה "קראש" היא הגיונית ומוצדקת. אבל למרות האייקוניות של מיס סופרסטאר, "קראש" לא עושה לנו חשק להידלק עליו. הפזמון שבו רוני שרה "יש לי סוד, לא רציתי שידעו, דו" הוא אחלה דרך לאזכר את אחד השירים האגדיים מהקריירה שלה ("סוד", שגם הוא קאבר) ובו בזמן לדבר על יציאה מהארון. למרות הדרך היצירתית לשלב את עולמה של דואני ועולמה של הקהילה הגאה, השיר עצמו מרגיש בייסיק ומנומנם ביחס ללהיטי מסיבות אחרים, והחריזה העקשנית למילה "קראש" בכל מקום מרגישה אגרסיבית ומסחרית מדי. בכל זאת, באנו לחגוג ולפרגן או לקדם את המותג?

5 מתוך 10 כוכבים - אין שום דבר רע בלקדם מסיבות, אבל קצת קלאס לא יזיק.

8. עדי ביטי - "גריינדר"

מה אפשר לומר על "גריינדר" שלא נאמר? אחרי השקת שיר הגאווה הראשון של השנה הוטחה ביקורת חריפה כלפי ביטי (שלעיתים  נשמעה פרסונלית מדי). המבקרים טענו שהשיר נשמע כמו עוד שיר של "בחורה סטרייטית ששרה על גייז". האם הם טועים? כנראה שלא, אבל אחרי כמה האזנות לשיר הוא מתחיל להיתקע בראש. תודו על האמת, כמה פעמים אמרתם לעצמכם השבוע "יש לו גריינדר, הוא לא מעשן"? אז עם כל הביקורות, חייבים להודות שיש לשיר קטע, ואי אפשר להכחיש את הקשר שלו, קלוש ככל שיהיה, לקהילה הגאה.

6 מתוך 10 כוכבים: תולעת אוזן רצינית, אבל לא עונה על כל מה שמצופה משיר גאווה.

7. ריקי בן ארי והנרי – "ONE LIFE"

מה יכול להיות יותר משמח מקאמבק של הנרי, בטח ובטח שמדובר בפרויקט חדש עם קול אדיר כמו של ריקי בן ארי. השיר "One Life" מאוד מרים וגם ירים לא מעט במועדונים, אבל ההקשר הלהט"בי כאן לא ברור עד הסוף. מהבחינה הלירית, השיר מדבר על היכולת להתגבר על קושי פנימי ולהפוך להיות מי שאתה, אבל אם נגיד שזה "שיר גאווה" נוכל להכניס לרשימה חצי מהשירים בעולם כולו. אז למרות שמדובר בשיר מועדונים מהמם, הוא לא מצליח להגיע לגדולות של השירים הבאים ברשימה. 

6.5 מתוך 10 כוכבים: שיר מהמם, אבל קשה להגדיר אותו עד הסוף כ"שיר גאווה".

6. אילן פלד & סאז – "אנא אנא"

שיר הגאווה שהשיק פלד בהפתעה מצליח להוכיח את הגאונות שעומדת מאחורי האייקון הישראלי שהוא. "אנא אנא" עשיר מוזיקלית, כיפי להאזנה והפזמון פשוט נתקע לכם בראש. מבחינה לירית, השיר מדבר על חיבוק השונות של כל אחד ואחת מאיתנו, ומדגיש בעקיפין שכולנו בסופו של דבר אותו הדבר (בתרגום חופשי, הפזמון אומר "אני אני, הוא אתה, תאהב אותי"). הדבר מקבל משמעות גדולה הרבה יותר אחרי שמבינים שאת השיר מבצע פלד יחד עם סאז, ראפר ממוצא ערבי-ישראלי. הדבר היחיד שיכול להרוס את חווית ההאזנה ל"אנא אנא" הוא שרוב האנשים לא מבינים על מה השיר מדבר, כי כאמור - הוא כולו בשפה הערבית. 

7 מתוך 10 כוכבים: אבל האם אנחנו מופתעים מאילן פלד?

5. חן אהרוני ועינת מהיח"צ – "פיפי ברמות"

אחת היציאות המפתיעות של השנה הוא הלהיט החדש של חן אהרוני ועינת מהיח"צ, דמות רשת אותה מגלם דולב מסיקה, שבאו לצחוק על האופן שבו אנשי יח"צ ופרסום מתייחסים לחודש הגאווה כהזדמנות שיווקית ופרסומית. "כבר ממרץ מעלה ראיונות, שיר לפרייד זה פאלוס בערימות", אומרת עינת מהיח"צ כבר בתחילת השיר, עליו השניים עבדו עם לידור סעדיה. השיר מלא פאנצ'ים מצחיקים, מצחיקים פיפי אפילו, והמחווה בסוף השיר ל"ווג" של מדונה מפתיעה ומעלה חיוך, אבל "פיפי ברמות" נשאר בגבולות הנישה, ויהיה מובן לחלוטין לקהל מוגבל של אנשי הביצה ותעשיית הבידור. 

7.5 מתוך 10 כוכבים: שיר פיפי, אבל נישתי ברמות.

4. אושרה - "טווס"

כמו בכל שנה, מלכת הדראג האייקונית הוציאה את שיר הגאווה שלה, "טווס", בשיתוף פעולה עם ליין המסיבות "הדרעק". השיר מראה את כישוריה הווקאליים המטריפים של אושרה כהרגלה בזמן שהיא מדברת על לחיות את החיים שלך בביטחון ובגאווה, והקליפ מראה אותה מתהדרת בנוצות שלה ברחובות נחלת בנימין. האם יש יותר גאווה מזה? אנחנו בספק.

 3. אן בי ותום שנייד – "אייקון"

אן בי הצעירה שואגת בפזמון להיט הגאווה שלה ושל הראפר תום שנייד שהיא "יותר מדי אייקונית", ובצדק. "אייקון" יורד לפרטים הקטנים ביותר, עם הפקת הייפר-פופ קווירית להחריד, כתיבה קליטה, פאנצ'ים קורעים מצחוק וקליפ לא מהעולם הזה, אאבל בעוד שהיופי בהמנוני גאווה (או המנונים ככלל) הוא היכולת לאגד כמה שיותר אנשים תחת אותה קורת הגג, "אייקון" חוטא בחטא המגזריות ועשוי להפריד יותר מלאגד. ריבוי הרפרנסים במילים ואולי הספציפיות שבה השיר נוגע באלמנטים כמו ההפגנות בקפלן והתבטאויות של השר בצלאל סמוטריץ' מונע מהשיר להיות המנון של כולם, וכנראה לא יצליח להגיע לאלו מהצד השני של המתרס הפוליטי, או אפילו לאלו שלא פוקדים את קפלן בכל מוצ"ש.

9 מתוך 10 כוכבים: שיר מחרפן, אבל לא חייב לומר "קפלן" ו"סמוטריץ'" 4 פעמים כדי שהשיר יהיה "שיר גאווה".

2. נועה קירל ושגיא קריב– "פרובוקטיבית"

אחרי ההכרזה שנועה קירל המצוינת תוציא גם השנה שיר גאווה, הציפייה הייתה גבוהה יותר מאי פעם. קירל הרגע עשתה לנו כבוד וגאווה באירוויזיון עם "יוניקורן" (שהוא שיר גאווה בפני עצמו), והיה מצופה שגם להיט הגאווה החדש, שיצא בשיתוף הליין "Forever Tel-Aviv", ירים לנו את חודש יוני. האם הוא עשה זאת? לחלוטין. עם קליפ ושיר שמראים את נועה קירל על הבוץ' ועל הנש ועם השפעות ניכרות מאלבום הענק "רנסנס" של ביונסה, קירל הרימה חתיכת מחווה לעולם הנשפים הקווירי. אז נכון, הדבר הכי פרובוקטיבי שנועה עשתה בזמן האחרון היה לפרסם סרטון שבו היא אוכלת תות עם העלים, אבל "פרובוקטיבית" מדבר על לחיות את החיים הכי אותנטיים שלך באופן לא מתנצל, והוא מספק את כל מה שהמנון גאווה אמור לספק. הוא פוראח, בעל משמעות, וכנראה שנשמע אותו הרבה ביוני הקרוב, ובכל החודשים שלאחריו.

9.9 מתוך 10 כוכבים: כנראה הלהיט הגדול במצעד השנה.

1. המגפונים ועדן דרסו – "בורחת בזריחה"

ה"דוז פואה" של השנה היה הולך לקירל לולא "בורחת בזריחה" לא היה נדבק אלינו כמו קעקוע, אבל אין ספק שדרסו דרסה את התחרות השנה. בזמן שכל שירי הגאווה השנה חטאו או בנישתיות יתר או בחוסר הקשר למטרה שאליה התכנסנו, "בורחת בזריחה", שיצא בשיתוף הליין הגאה "עופרה בלי עופרה", מציע אסקפיזם רגעי בתוך להיט מועדונים, מבלי לוותר על הזכות להביע ביקורת על האירוע שלשמו הוא נוצר - חודש הגאווה. 

"קו 826 מנתניה הגיע אל היעד: גני התערוכה תל אביב, עופרה עוד לא עלתה", המגפונים מכריזים בתחילת השיר, ומספרים את הסיפור של כל אחד מאיתנו שחוגג את חודש הגאווה. "נתניה" היא לא סתם עיר עם טיילת, אלא שם קוד לכל הצרות ו"החיים הקודמים" שהיו לנו לפני הפרייד, והפרייד (שבו עופרה עולה, מן הסתם) הוא זה שמשאיר בנו אסקפיזם, מתירנות וחוסר דאגה מכל הטעויות שדרסו מציגה לאורך כל השיר.  אך בסוף השיר, כמו בסוף כל פרייד, הוא חוזר להיות זיכרון עמום שישוב רק בשנה הבאה, ועד אז אנחנו כנראה נשאר תקועות עם הצרות שלנו.

באותה המידה, "בורחת בזריחה" יכול להיות דימוי לדרך שבה מותגים מסחריים או אפילו הממשלה מתייחסת לקהילה (בתור "תייר חתיך לחודש יוני" ואז זורקת אותנו לאלף עזאזל), אבל היופי זה – שזה נתון לפרשנות אישית של כל אחד מאיתנו, וזה מה שהופך את להיט הגאווה החדש של דרסו והמגאפונים ללא פחות מהמנון.

שירי הגאווה חטפו המון אש בשנה שעברה, רובם בגלל "ניצול מסחרי" של חודש הגאווה על ידי אמנים וחברות והפכו לשירי "עופרה יאחתי תרימי". "בורחת בזריחה" מצליח לספק בדיוק את הביקורתיות שנשמעת מכיוונה של הקהילה במשך שנים, עם להיט מועדונים שהופק במלוא תשומת לב לכל פרט קטן וקטן. ולמרות שדרסו קוראת לאורך השיר "אופס", טעות אחת לא נעשתה כשזה נוגע לתוצר הסופי - הוא מתוחכם ובועט, וגורם לנו לרצות לשמוע אותו כל החודש בקלאב. אז כמו שאמרו דרסו והמגפונים, בואו נהנה מחודש הגאווה כל עוד הוא פה, לפחות עד שנצטרך לחזור כל אחד לנתניה שלו. 

10 מתוך 10 כוכבים: דרסו והמגפונים פיצחו את מה שהופך שיר להמנון גאווה ביקורתי ומרים בו זמנית.