הסיפור נשמע מומצא, אבל הוא אמיתי לחלוטין. ב-17 בנובמבר 1901, פשטה משטרת מקסיקו סיטי על מסיבה שנערכה בבית פרטי ועצרה את כל הנוכחים בה - 42 במספר. הסיבה לפשיטה לא הייתה סמים או סחר בבני אדם, אלא פשוט מסיבת גייז. כל הנוכחים היו כמובן גברים, אולם 19 מהם היו בדראג מלא, לבושים בשמלות ומאופרים.
מסיבות כאלה היו נערכות במקסיקו עוד לפני כן, זה לא היה דבר חדש או פורץ דרך, אבל הסיבה שבגללה כוחות משטרה ועיתונאים עטו על הפשיטה הספציפית הזו היא הלשנה על אחד המשתתפים במסיבה - לא אחר מאשר איגנסיו דה לה טורה (השחקן אלפונסו הררה), חתנו של נשיא מקסיקו פורפיריו דיאז, שהיה לבוש בבגדי נשים.
המבוכה וההשפלה למוסד הנשיאות היו כל כך גדולים, שהנשיא עצמו הורה לשלוף את איגנסיו מבית המעצר ולהשיב אותו הביתה, כך שאת המחיר הכבד על השתתפות במסיבה שילמו רק 41 גברים. מכאן, האירוע נודע לשמצה, ושנים רבות לאחר מכן נודע המספר 41 כביש מזל בתרבות המקסיקנית וגם כאות קלון על הקהילה הגאה.
העונש שקיבלו נוכחי המסיבה היה משפיל ואכזרי. הם נגררו לכיכר העיר כשהם לובשים את הבגדים איתם נעצרו ונכפה עליהם לטאטא את המדרכות, תוך כדי שההמון קורא לעברם קריאות גנאי. אחר כך הגברים שלבשו בגדי גברים נכלאו במתקן צבאי, ואילו אלו שלבשו בגדי נשים נשלחו למחנה עבודה בכפייה בדרום המדינה, שם מצאו את מותם.
קורבנות של הנסיבות
אין הרבה דרמות היסטוריות המתארות אירועים שהצליחו לשנות את השיח הציבורי לגבי הקהילה הגאה, ובמקרה של "הנשף ה-41" שעלה השבוע לנטפליקס, מדובר באירוע כואב במיוחד שלא רבים מכירים - וחבל שכך. למזלו של הסרט הזה, לא מדובר בשיעור היסטוריה משעמם, אלא בסיפור מרתק שכל אחד ואחת מאיתנו חייבת להכיר.
גם אני לא הכרתי את המקרה בכלל עד שצפיתי בסרט, גם לא האנשים שסובבים אותי, אז כמה טוב שיש מי שבחר לספר את הסיפור הזה, שנותן מבט אישי וכואב על אחד האירועים שבנו ועיצבו את פני הקהילה הגאה במקסיקו. נכון, זה רחוק אלפי קילומטרים מאיתנו, אבל כל הפרטים רלוונטים גם ובעיקר לימים אלה.
דיוויד פאבלוס, במאי הסרט, בחר להתמקד בסיפורו של איגנסיו מרגע החתונה עם בתו של הנשיא, אמאדה (השחקנית מייבל קאדנה), ועד הרגע בו שוחרר מתא המעצר לאחר הפשיטה. זמן קצר אחרי שהתחתן עם אמאדה, התאהב איגנסיו באווריסטו (אמיליאנו זוריטה), בחור צעיר ויפה תואר, אותו הציג לחברי המסיבה הסודית, ואלה קיבלו אותו בברכה במין טקס חניכה אירוטי במיוחד. 
בכלל, הסרט לא חוסך בסצנות סקס גרפיות על גבול הפורנו, כולל עירום גברי פרונטלי, אבל הן כל כך יפות, אסתטיות ומשרתות את הנרטיב העלילתי, שהן לרגע לא מרגישות כפויות או "מנוצלות". להפך, הן נראות כמו עבודות אמנות מרהיבות שזה היה פשע אם היו נעדרות מהסרט.
שלושת השחקנים הראשיים פשוט נפלאים, אם כי חבל שדמותו של אווריסטו יפה העיניים לא מקבלת מספיק זמן על המסך. מי שדווקא כן מקבלת אותו היא בתו של הנשיא, אמאדה, אשר למרבה ההפתעה והשמחה הבמאי בחר ברגישות לא להפיל אותה למלכודת "האישה הנבגדת". בסרט, היא מגלה במקרה על אהבתו של בעלה לאווריסטו ומספרת על כך לאביה, כך שהיה קל מאוד להציג אותו בתור "הרעה" של הסיפור. למרות זאת, הבמאי דווקא בחר לעצב אותה כדמות עגולה בעלת רבדים עמוקים, כך שנצליח לראות גם אותה בתור קורבן של הנסיבות. 
הכוכבים האמיתיים: שחקני המשנה
למרות שהאירועים המתוארים התרחשו בתחילת המאה ה-20, לפני 120 שנים בדיוק, המסרים שהוא מגיש רלוונטיים מאי פעם, לצערי, זאת משום שגם היום יש ארצות בהן הומוסקסואליות היא עבירה חמורה על החוק והנאשמים בה נידונים לעונשים כבדים אכזריים, אפילו מוות (אוגנדה, איראן, אינדונזיה ומדינות מוסלמיות רדיקליות נוספות).
לכן, מי שמצליח לרגש באמת הם דווקא שחקני המשנה שמגלמים את הגברים של המסיבת הסודיות. אותם גברים אשר נאלצים להסתתר מפני העולם על מנת לממש את אורח חייהם. הגברים שחיים חיים כפולים, מתחבאים כדי להתנהג בחופשיות נשית ללא שיפוטיות או פחד, ולו רק לשעות ספורות, רגע לפני שהם חוזרים לחיי הנישואים הנורמטיביים ולשקר הגדול שהוא חייהם. 
אני חייבת לציין לשבח שני אלמנטים טכניים שאי אפשר להתעלם מהם. הראשון הוא העיצוב האומנותי המרהיב והמדויק של מקסיקו סיטי של 1901. התלבושות, הפאות, האיפור והעולם החזותי של אותה תקופה הוא לא פחות ממושלם. האלמנט השני שנותן את הטון העיקרי באווירה הוא הצילום, ובמיוחד זה בסצנה בה פורצים השוטרים למסיבה הסודית, שהצליחה להביא אותי לכדי מחנק בגרון ודמעות בעיניים. זו אמנות לשמה.
נשף ה-41 היה האירוע הפומבי הראשון בתולדות דברי הקהילה הגאה במקסיקו, בו הומוסקסואליות הוצגה באופן מפורש בעיתונות, בתקשורת וגם בממשל. עד לאותו רגע לכל הצדדים היה נוח להתעלם מקיומם של גייז במדינה ובמרחב הציבורי, אולם לא עוד. כשצופים בסרט קל מאוד להמשך לצד הויזואלי שלו, אבל לצידו בולט סיפור מרגש, על אנשים שלא ויתרו על האמת שלהם, שילמו על כך מחיר יקר ושינו את פניה של הקהילה הגאה במקסיקו - לנצח. ציון סופי: 5 פאות מתוך 5.